סירוב רואה חשבון להשיב מסמכים

לאחר מכן דרש את כספו מרואה-החשבון, אך כאמור רואה-החשבון סרב להחזיר את שכר טירחתו שכן כבר עבד בגינו.

למרות הארכות חוזרות ונישנות – לא הצביעה על דו"ח זה, וחלף הצבעה זו הגישה רק ביום 23/10/17 – חמישה שבועות לאחר חלוף המועד האחרון – מיסמך דו"ח רואה חשבון הנושא תאריך 10/02/15.

...

לאחר עיון מדוקדק בתיק האלקטרוני לא מצא בית-המשפט את הדו"ח, ואז התבקשה בן דוד בהחלטה בכתב להצביע היכן בתיק בית המשפט נמצא דו"ח רואה-חשבון אשר נערך עבור פדר.

לפיכך, מצא בית-המשפט לקבל חלקית את תביעתה של בן דוד לשכר ראוי, ושכר זה נפסק על-פי אומדן אשר לפיו אמדו הצדדים את שכר הטרחה הטיפול כולו מתחילתו והעד סופו לסך של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, והאומדן החלקי של הטיפול שנעשה עד המועד שבו נלקח התיק עולה כדי מחצית סכום זה – 2925 ש"ח כולל מע"מ. סוף דבר תביעת פדר להחזר של 2,340 ש"ח מתקבלת.

תביעת בן דוד לשכ"ט ראוי מתקבלת חלקית, ופדר ישלם לבן דוד סך של 2925 ש"ח. סכום זה כולל מע"מ. תביעת בן דוד בעניין לשון הרע, ותשלום שכר טרחה בגינן בעניין הוצאותיה בהגנה על עצמה מפני תלונות התובע – נדחות.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 23054-09-10 אבי הירש משרד רואי חשבון ואח' נ' נצבא חב להתנחלות בעמ תיק חצוני: מספר תיק חצוני מספר בקשה:53 בפני כבוד השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט מבקשים 1. אבי הירש משרד רואי חשבון 2. צבי יחיאל אבי הירש משיבים נצבא חב להתנחלות בע"מ החלטה

בין היתר טענה לעניין זה כי לא סברה שההסכם רלוואנטי לתובענה אולם, לאחר שבחקירתו הנגדית של רו"ח חרפק הציג לו ב"כ המבקשים פרזומפציה לפיה עו"ד ברימר קיבל 3 מיליון ₪ בגין עסקת המכירה ללא שנכרת הסכם שכ"ט ושאל את המומחה האם לאור זאת תשתנה מסקנתו לגבי שכר הטירחה הראוי המגיע למבקש, סברה המשיבה כי יש להציג הסכם זה ואף הציעה את המסמך לב"כ המבקשים במהלך הדיון, בעת חקירתו של רו"ח חרפק, על מנת שיוגש, אך ב"כ המבקשים סרב.

בנוסף טוענת המשיבה כי הסכם הריטיינר נידרש בעבר ע"י המבקשים בדרישה לגילוי מסמכים ספציפיים במסגרת ההליכים המקדמיים וטרם השת תצהירי העדות הראשית, המשיבה השיבה שהמסמך אינו ברשותה, המבקשים לא הגישו בקשה למתן צו גילוי מסמכים ספציפי של הסכם הריטיינר.

...

בסופו של דבר נבחרה ע"י צוות ההתמחרות הצעתה של קבוצת מישור הולדינג.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה מנימוקים כדלקמן: ראשית, אציין כי מתן האפשרות למשיבה להגיש ראייה נוספת אינו חריג כמשתמע מטיעוני המבקשים הן לנוכח העובדה שב"כ המבקשים חקר אודותיו ארוכות, הן לנוכח הטענות שהשתמעו משאלות ב"כ המבקשים אודות תוכנו והן העובדה שהיה ברור כי בסיכומיהם יעתרו המבקשים לקבל את הנחתם אודות תוכנו של הסכם הנאמנות בשל מחדל המשיבה להגישו או "להסתירו". לאור טענת המבקשים בדבר שכר ראוי, על בסיס אחוזים או על בסיס שעות, לא היה כל מקום מלכתחילה, לכאורה, לאפשר למבקשים בחינת ההסדרים הכספיים של רו"ח דורון ושל עו"ד אורי ברימר עם המשיבה.

לאור כל האמור לעיל, נדחית הבקשה.

בעדותו טען, כי עשה מאמצים לקבל את החומר החשבונאי לצורך הגשת הדוחות, אך ניתקל בקשיים שונים: לדבריו ישנו חומר הנמצא במשרדי מס ערך מוסף, אשר הרשויות מסרבות לאפשר לו להעתיקו וחומר אחר נמצא אצל רואת חשבון, אשר מסרבת להחזיר לו, ומתנהל מולה הליך בבית דין תורה בעיניין זה. לדבריו, לוּ היו הדוחות מוגשים, היה מתברר כי לא נגרם כל נזק למאשימה, שכן החברות הפסידו.

נטען, כי ההעדרויות היו בשל מצבו הרפואי של הנאשם, אך רוב הטענות לא נתמכו בכל תעודה רפואית וחלקן נתמכו במסמכים לא מספקים (ר' החלטות מימים 14.1.19, 16.9.19, 22.9.19, 16.12.19, 31.12.19 ו- 18.6.20).

...

התובע נישאל לגבי ההכנה של התצהירים האם פנה קודם לכן לבקש ממנהל החשבונות ורואה החשבון את כל המסמכים המקצועיים והשיב על כך בחיוב.

יתרה מכך, דוקא בסופו של יום, גרסת הבנק היא שנתמכה במסמכים שהוגשו, ולפיה הריבית בחשבון בתקופה שבמחלוקת עמדה על ליבור +2.5% (למעט בשנת 2006 שעמדה על ליבור + 2%) כשהתובע ביקש מעת לעת הפחתה בגובה הריבית, כאשר הגרסה של התובע לפיה הריבית עמדה ברוב התקופה במחלוקת על ליבור +1% וכי הוא סירב להעלאת ריבית אינה הגיונית, אינה מהימנה ואינה עולה בקנה אחד עם נוסחם הברור של המסמכים כאמור לעיל, כאשר גם לא הוצגה לה כל אסמכתה בכתב, כפי שקבעתי לעיל.

...

לא שוכנעתי כי הבנק לא ערך בכתב מסמכים כנדרש באותו סעיף, אלא שמסמכים אלו לא הוצגו נוכח חלוף הזמן והמועד בו הוגשה התביעה שהקשה על הבנק לאתר את אותם מסמכים, כאשר התובע לא הוכיח את משך התקופה שלגביה הבנק מחויב לשמור על מסמכים כאמור, וכשמעדויות עדי הבנק עלה כי לאחר תקופה מסוימת נגנזו המסמכים.

לפיכך, יש לדחות טענות התובע בדבר הטעיה במנגנון ובשיעור הריבית שנגבה ממנו בחשבון החנ"י. לסיום משנפלה טענת ההטעיה שטען התובע לגבי מנגנון ושעור חיוב הריבית בחשבון, וכן הטענה בנוגע לחישוב הריבית בחנ"י שלא לפי מספר הימים המדויק בשנה, ומשלא שוכנעתי לקבל את טענת ההטעיה כביכול על פי סעיף 7 לחוק ההתיישנות וגם לא את טענות התובע לכאורה על לחץ וכפיה בחתימת ההסכם, הרי שיש לדחות את התביעה הן לגופה, הן בשל סעיף 9 להסכם הוויתור והן בשל טעמי התיישנות כאמור לעיל.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה התובענה.

בענין עבדללה נדון מקרה שבו "המערער הגיש תצהיר מטעמו לפיו ביקש עוד בחודש אוקטובר 1998 מהרואה החשבון שלו לעשות את כל הדרוש לרישומו כעצמאי והמציא לרואה החשבון את כל המסמכים. ובהתאם לעדותו זו אף פנה לרואה החשבון לפני התאונה על מנת לברר אם אכן העניינים סודרו וכי רואה החשבון השיב לו שאחיו ניסה לרשום אותם אולם הפקיד סירב כי היה לו חוב במוסד. כמו כן אמר לו כי ישלים את הרישום תוך מספר ימים". בהמשך נקבע כי "המסקנה מן העדויות שהובאו בפני בית הדין האיזורי ומגירסתו של המערער היא כי המערער "מאשים" את רואה החשבון שלו באי רשומו במועד כעצמאי.

...

שנית, "המסמכים שהוגשו אינם כוללים פירוט של זהות הגורם שביצע את הפעולות, אינם כוללים פירוט של הפעולות שבוצעו אלא רישום תמציתי של סוג הפעולה. כמו כן, התובע לא נחקר על פעולות אלה ולא הוכח שנכנס לתיק האישי וראה את המעמד שעודכן בו". עוד קבע בית הדין האזורי כי "אין בעובדה שהתובע יוצג מיום 20.8.2020 ועד חודש 5.7.2021 על ידי רו"ח איתי כהן ושבאותה תקופה לא בוצעו פעולות בתיקו, כדי להחליש את גרסתו או כדי להצביע על כך שלא עשה את המוטל עליו על מנת להירשם, שכן שוכנענו שבאותה תקופה סבר התובע שמעמדו מעודכן". לכן הגיש את תביעתו למוסד בחלוף חמישה חודשים ממועד התאונה על יסוד הבנתו כי הוא רשום כעצמאי.

בית הדין האזורי סיכם וקבע כי "משהתובע הגיש את המסמכים לנתבע לפני התאונה ומשרואה החשבון פנה לנתבע מספר פעמים בנושא זה בשנת 2020 ובשים לב למגיפת הקורונה שפרצה באותה תקופה, אנו סבורים שיש לראות בתובע כ"מי שעשה את המוטל עליו להירשם". בית הדין חייב את המוסד בתשלום הוצאות בסך 4,500 ש"ח. טענות המוסד בערעור המוסד טוען, כי בניגוד למסקנת בית הדין האזורי, המשיב לא עשה את המוטל עליו כדי להירשם בהתאם להוראות סעיף 77 (א) לחוק.

לאור המקובץ, לטעמנו גם בהינתן הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי לא ניתן לראות במשיב (לרבות באמצעות מייצגו) כמי שעשה את המוטל עליו כדי להירשם כעצמאי במוסד.

מעבר לצורך ובנוסף נציין כי לטעמנו המשיב לא הוכיח כי הוגש למוסד הדין וחשבון, ונסביר: בית הדין האזורי השתכנע כאמור כי רואה החשבון דיווח למוסד על שינוי מעמד המשיב.

סוף דבר הערעור מתקבל.