סירוב צד להמשיך בהליך ללא נוכחות נציגי ציבור בדיון שקוים

הערות כב' הקאדית ח'טיב באותה ישיבה תועדו בפרוטוקול שערכו נציגי ההנהלה (נספח 4 לתצהיר עו"ד קאסם), ובהם פורטו בין היתר ההערות הבאות: חוסר תיקשורת עם המזכירות בזמן הדיונים; חוסר במסמכי פתיחת תיקי בקשות; אי-דיווח לקאדית על נוכחות אנשים עם מוגבלות; אי דיווח לקאדית על עורכי דין/בוררים/מגשרים/מסדרי נישואים שמבקשים להפגש עימה; אי-דיווח על איחורים של עורכי דין לדיונים; תלונות של בוררים שלא קיבלו את שכרם בעד קיום הליך הבוררות.

על פי פרוטוקול הישיבה מיום 23/12/2018 , התובע שאל נציגי ההנהלה האם מדובר "בשימוע וישיבה רשמית", וציין כי הבין "בשיחה טלפונית" שמדובר ב"ישיבת שימוע לפני הדחה", וכתשובה ציין עו"ד קאסם כך: "מדובר בשיחת בירור. לא מדובר בשימוע כי אין זה בסמכותנו לעשות לך שימוע. חשוב לציין כי כל ישיבה הינה רשמית וגם ישיבה זו אשר תוכנה ומסקנותיה יועברו למנהל בתי הדין השרעיים...אשר יחליט לגבי המשך ההליכים.". על פי פרוטוקול הישיבה, חרף הבהרתו המפורשת של עו"ד קאסם כי אין מדובר בשימוע אלא בשיחת בירור, סרב התובע להשיב על שאלות נציגי ההנהלה, תוך שהסכים להשיב בכתב, לאחר שיקבל את השאלות בכתב גם כן (ראו גם: עדות עו"ד קאסם, פרוט', עמ' 170, ש' 4 ואילך; עמ' 171, ש' 1 – 4).

התובע לא סיפק צידוק משכנע להתנהלות זו, לא בזמן אמת ולא בהליכים לפנינו (פרוט', עמ' 105, ש' 20 ואילך; עמ' 106; עמ' 107, ש' 107, ש' 1 – 3).

עם זאת, גישתו "הסלחנית" של בית הדין לעבודה אינה בלתי מוגבלת, ובית הדין לא יתעלם מאינטרסים לגטמיים של צדדים אחרים להליך, ומאנטרס הציבור ביעילות הדיון.

...

על יסוד טענות אלו עתר לחייב את הנתבעת בפיצוי, ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪.

מכאן שהתביעה לפיצוי בגין לשון הרע נדחית הן מאחר שנזנחה, ולחלופין בשל היעדר פירוט והוכחה.

לסיכום לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית על כל ראשיה ונדבכיה.

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 15994-03-14 לפני: כב' השופטת שרה שדיאור נציג ציבור מעסיקים – מר יוסף בנבנישתי נציג ציבור עובדים – מר אלי קדוש התובע: הלל איתיאל ע"י ב"כ: עו"ד אברהם ביטון הנתבעת: נחמה בורנשטיין ע"י ב"כ: עו"ד ליאור כספי פסק דין

הנתבעת הגישה בתיקי ההוצל"פ בקשה לביטול עיכוב יציאה מהארץ, והגבלת דרכון ב-2019, לצורך נסיעה לאומן במימון צד ג'.יוצגה ע"י עו"ד וסורבה.

היא נסמכה על הידוע בציבור שלה .הנתבעת, גיורת , קשורה לנתבע 1 יחיאל ויקטור בורנשטיין בן הרוש (להלן: יחיאל) אשר היה מודע להליכים, היה מיוצג ע"י עו"ד , והמשיך בהליכים אחרי מתן פסק הדין עד שנמחק מהתביעה בהסכמת התובע בפסק דין מיום 19/2/21.

אף לא נכחה בדיונים.

תנאים אלה הם, ראשית, כי "הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים". שנית, כי "קויים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההיתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת השתק בהתדיינות השניה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא". שלישית, כי "ההיתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא, בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממימצא הנובע מהיעדר הוכחה". רביעית, כי "ההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה" (ראו: ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד (1) 642, 650 (השופט אילן).פסק דין שניתן ע"י בית משפט השלום ,מהוה מעשה בית דין לכל דבר לעניין שכן מדובר באותם צדדים, באותה מסכת עובדות לאותה תקופה ובגין אותו חוב.

...

אשר על כן התביעה של התובע מר הלל איתיאל כנגד הגברת נחמה בורנשטיין נדחית.

גם לגופו של עניין בדקנו את טענות הצדדים ביחס לאישורי המסירה ומצאנו כי פסק הדין נשוא המחלוקת הגם שניתן על סמך החלטות מפורטות ניתן כאשר כל מסכת המסירות לא הייתה לפני בית הדין והפגמים הרבים שעלו במסירות כפי שפירטנו לעיל לא היו אז בזמן אמת בפנינו.

נוכח כל האמור לעיל, התביעה של התובע נגד הגב' נחמה בורנשטיין נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת סע"ש 16505-09-20 לפני: כב' השופטת רויטל טרנר נציג ציבור (עובדים) מר וליד נסראלדין נציג ציבור (מעסיקים) מר זאב גולדנברג התובע ראובן בוקריס ע"י ב"כ: עו"ד אברהם אמיר הנתבעת דרכא בתי ספר (ע"ר) ע"י ב"כ: עו"ד אלמליח יצחק פסק דין

הצדדים המשיכו במגעים ביניהם לאחר פיטוריו של התובע אך ההידברות ביניהם לא הבשילה לכדי הסכמות, וביום 7.9.20 הגיש התובע את תביעתו בתיק זה. בשלב ההוכחות, שמענו את עדותו של התובע וכן העיד מטעמו מר משה חוטר, נציג ארגון המורים.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי הליך פיטוריו של התובע נעשה כדין, לאחר שניצל את ימי המחלה ומבלי שהנתבעת יכולה לשבצו לעבודה, ולאחר שקיימה שימוע כדין בנוכחות נציג ארגון המורים.

[footnoteRef:18] התובע אישר בעדותו כי שמע שנפוצו שמועות בקרב התלמידים והוריהם כי הוא משתמש בקנביס, וכי הדבר עמד לרועץ בעיני הסובבים עד כדי שההורים סירבו שהתובע ימשיך וילמד בביה"ס. טענות הנתבעת בהקשר זה לא הוכחו, והתובע הכחיש בעקביות כי השתמש בתרופה ללא אישור, בביה"ס או מחוצה לו.[footnoteRef:19] הנתבעת גם טענה כי ההורים איימו להשבית את ביה"ס אם התובע ישובץ לעבודה, אך טענה זו לא נתמכה ולו בראשית ראיה, ודוקא נוכח חומרתה, מצופה היה מהנתבעת לתמוך אותה בראיות.

] במעמד השימוע לא נכח התובע אלא נציג האירגון, ונדון בהמשך בטענות לגבי הפן הפרוצידוראלי של ההליך.

...

על כן, בהעדר תחשיב מפורט מטעם התובע שלוקח בחשבון את הנתונים העולים מן התלושים, מצאנו כי יש לקבל את החישוב שהציגה הנתבעת, ולכן זכאי התובע לדמי מחלה בסך 32,440 ₪.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 150,000 ₪.

בנוסף, נוכח תוצאת ההליכים, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.

היות שעדי המשיבה לא נכחו במלואם בדיון זה, ההליך נקבע לדיון הוכחות נוסף.

בעיניין זה, ביום 17.6.2020 הוציא עו"ד גיל בר טל, יו"ר הסתדרות המעו"ף בהסתדרות הכללית, הנחיות ארציות לגבי צעדים אירגוניים שיינקטו במסגרת הסיכסוך, ולרבות יציאה לאימונים; - המסכת הפרטנית - הנושא הראשון שבמחלוקת בין הצדדים - סרוב להישתתף בסיורים הנוגעים לפקודת "קשת אדומה" – ביום 11.6.2021, וכן ביום 19.7.2021, הוציאה חטיבת המבצעים במטה המשיבה את פקודת "קשת אדומה", שעניינה בהיערכות גורמי המשיבה לקראת תנאי מזג אויר קצוניים.

בדיון שנערך ביום 1.4.2020 באותו הליך הגיעו הצדדים, בין השאר, להסכמה הבאה: "ראש אגף משאבי אנוש יעביר עד למחר, באמצעות הדוא"ל, ליו"ר הסתדרות המעו"ף וליו"ר ארגון הכבאים עותק מפרק 200 אירעי מחודש מרץ 2020, על מנת שההסתדרות תוכל להעביר הערותיה ועל מנת שהצדדים יוכלו לקיים הוועצות בעיניין. זאת מבלי לגרוע במי מטענות הצדדים בעיניין"[footnoteRef:104].

להלן הנוסח המלא של ההסכמות: "הנהלת רשות כבאות והצלה וארגון העובדים מודיעים במשותף על ההכרה בחובה למלא הוראות ופקודות מבצעיות הניתנות ע"י המפקדים במערך הכבאות ללא סייג. וזאת מבלי לגרוע בהכרה ההדדית בזכות עובדות ועובדי האירגון להיתאגד ולקחת חלק בפעילות הארגונית שנקבעת ע"י נציגות העובדים.". כמו כן, הצדדים מודיעים כי בכל הקשור להליך המתנהל בבית הדין ס"ק 12250-06-21, הם מודיעים כי הגיעו להסכמות כי העובדים נשוא ההליך לא יעוכבו או יפגעו מכאן והלאה כתוצאה מהארוע נשוא ההליך.

ראו גם עמדת כב' השופט איטח (כתוארו אז): "האם מהוה 'סגירת' שערי בנין הערייה במקרה דנן הפרת משמעת? למעשה אין כל צורך להכריע בכך שכן העומד לדיון הוא כשרות ההשעיה – ולא השאלה האם בוצעה אם לאו עבירת משמעת ודאי משהתובענות המשמעתיות בוטלו. ואת 'כשרות' ההשעיה בוחנים על יסוד הנתונים שעמדו בפני ראש הערייה בעת שהחליט על ההשעיה. די בכך שאציין כי עמדת הערייה וראש הערייה לפיה צעד שכזה, הגם שלא לווה בנעילת השערים במפתח או בשרשראות, הוא בבחינת 'הפרת משמעת' היא עמדה שיש לה אחיזה ממשית בדין. גדר הספקות אם קיים יכול ונעוץ בעדותו של מר פרי (ס' 4 לתצהירו) לפיה מדובר בצעד שנעשה בשביתות קודמות הן בערייה זו והן בעיריות אחרות על מנת להפחית חיכוך בין השובתים לבין הציבור שאינו מקבל שירות. משהעיריה וראש הערייה סברו – ואין חולק כי הדבר מצוי במיתחם הסבירות, כי הצעדים שננקטו על ידי התובעים היו בבחינת 'הפרת משמעת' קם התנאי המקדמי אך לא הבלעדי להפעלת סמכות ההשעיה" (עב' (ת"א) 10650/08 קסלר – ראש עריית חולון מר משה ששון (ניתן ביום 10.10.2011), סעיף 51).

כמו כן, יש לבחון את עתוי ההפרה ופרק הזמן בו נמשכה; מספר ההפרות אשר ביצע המעסיק, והאם מדובר בשיטה נוהגת אצלו; השלכות ההפרה על המשך יחסי העבודה; וכן תום-לבם של הצדדים והתנהלותם במסגרת ההליכים המשפטיים[footnoteRef:188].

...

עוד קבענו בעניין שלומוב, כי מקובלת עלינו טענת המבקשים, כי אי-קיומה של זכות ערעור על החלטה משמעתית של מפקד, אין משמעה כי החלטה בהליך המשמעתי חסינה מכל ביקורת משפטית.

ראו בהקשר דומה פסיקתו של מותב בראשות כב' סגנית הנשיא רוית צדיק, שם שוכנע בית הדין האזורי בקיומו של אירוע בודד שבו נפגעה זכות ההתארגנות של הכבאים מצידו של מפקד תחנת כיבוי אש, ונפסק כך[footnoteRef:190]: "... לא שוכנענו כי המשיבה מתנגדת ככלל להתארגנות של עובדי המשיבה, ופעלה באופן גורף לסיכול העיצומים. בניגוד לטענת המבקשים, לא מצאנו כי המשיבה נקטה באסטרטגיה שמטרתה לפגוע בעיצומים בהם נקטו עובדי המשיבה באופן כללי למעט 'אירוע אינטל'. עוד נדגיש כי הבאנו בחשבון את משך ההפרה , אשר הייתה הפרה נקודתית בת יום אחד". [190: ס"ק (ת"א) 17998-11-19 הסתדרות העובדים הכללית החדשה-הסתדרות המעו"ף – מדינת ישראל-המשרד לביטחון פנים-הרשות הארצית לכבאות והצלה (ניתן ביום 19.1.2023).

] בסיכומו של דבר ובהתחשב בכל השיקולים דלעיל, אנו סבורים כי יש לקבל את בקשת הצד ובכל הקשור להערכת עובד 2020, ולפסוק פיצוי בסך של 60,000 ₪ בגין הפרת חוק הסכמים קיבוציים.

סוף דבר לסיכום – לאור כל האמור לעיל, בקשת הצד נדחית ברובה הגדול, על כל הסעדים והטענות המועלות בה, ובכל הקשור להליכים המשמעתיים שנוהלו כנגד הכבאים המוזכרים בבקשת הצד, ובכללם חברי ועד העובדים מר איסק שלומוב ומר משה קמחי.

התובע פנה, באמצעות בא כוחו, למר מרסל הרוש (להלן גם:מרסל, או מאסל – כפי שנקרא ע"י התובע), מחברת קובי בית בע"מ (להלן גם: קובי בית), על מנת שיחתום על טופס הפגיעה אך זה סרב.

על מנת למנוע ביזבוז זמנם של הצדדים ניתנה החלטה בדיון מיום 16/3/23 כי לנוכח העובדה שנציגי הציבור הוזמנו ולא הגיעו, ועל מנת למנוע ענוי דין והתמשכות ההליך, הדיון יקויים בהרכב חסר, וכי בכל מקרה נציגי הציבור יהיו שותפים ויחתמו על פסק הדין לאחר שיעיינו גם בפרוטוקול הדיון מיום זה. לאור זאת, ולמרות שלא נכחו בדיון האחרון – נציגי הציבור התבקשו לעיין במלוא החומר שבתיק, ולאחר מכן חתמו על פס"ד זה. ונקודה נוספת: בסיום שמיעת עדי התובע ביום 15/9/22 , ובטרם נשמעו עדי הצדדים האחרים, אמר ב"כ התובע לפרוטוקול כדלקמן: "אני מבקש להעיד את מר מוחמד טיט שלא הגיש תצהיר ורק לאחרונה נמצא מידע עליו. לפי התובע ושני העדים שהעידו שהוא זה שהכיר את התובע ואת העדים, נבקש להעיד אותו בעדות ראשית". למרות התנגדויות של ב"כ הנתבע וב"כ קובי בית ולמרות ששמו של עד זה כלל לא הופיע ברשימת העדים של התובע מלכתחילה (ואף שהבקשה להעידו התבקשה לא בתחילת הדיון, אלא רק לאחר שנשמעו העדויות האחרות מטעם התובע), ועל מנת שהתמונה כולה תתברר, התיר בית הדין את העדתו של עד זה, ולפיכך המשך הדיון נדחה למועד אחר.

...

יחד עם זאת, ולאור עדותו של טרשן כי הוא קיבל 500 ₪ ליום – אנו קובעים כי שכרו היומי בחברת קובי בית עמד על 500 ₪.

סוף דבר: בית הדין מכיר בכך שהתובע נפל במדרגות באתר הבניה ברח' חגי ב-9/1/18, כאשר נשא בידיו דוד שמש – וכי יש לראות אירוע זה כתאונה בעבודה (מבלי להתייחס לחומרת הפגיעה ולמידת מוגבלותו).

לגבי התובע, ואף שתביעתו מתקבלת חלקית - לאור התנהלותו והתנהלות עדיו, כמפורט לעיל, (כשבין השאר עשה ביודעין שימוש בהיתר כניסה לישראל שלא בהתאם לאמור באישור), גם בעניינו איננו פוסקים הוצאות לטובתו, וכל צד יישא בהוצאותיו.