סירוב עובדת בהריון לחזור לעבודה לאחר חופשת לידה

טענות הצדדים: טענות התובעת: ביום 10.12.16 ביקשה התובעת יום חופש על מנת לבצע בדיקות שקשורות להריון.

טענות הנתבעת: למרות שהתובעת לא תפקדה כראוי, הנתבעת אפשרה לתובעת לחזור ולשוב לעבודה לאחר חופשת הלידה.

הנתבעת טענה כי התובעת סירבה לקבל את המכתב (ס' 8 לתצהיר הנתבעת) אולם לא ברור מתי ומי ביקש למסור לה את המכתב.

התובעת הייתה זכאית לכ- 3 חודשי חופשת לידה וחודשיים נוספים בעד התקופה המוגנת.

...

גם אם לא נמסרה הודעה על תנאי העסקה, אין מחלוקת באשר לתנאי ההעסקה של התובעת ולכן, לא מצאנו מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב תביעה זה. קרן פנסיה וקרן השתלמות: על פי צו ההרחבה בענף הניקיון התובעת זכאית להפרשות פנסיוניות בשיעור של 7.5-7% על מרבית רכיבי השכר.

לא מצאנו אסמכתא בעניין זה. אולם כל סכום שהופקד לטובת התובעת יקוזז מהסכום שנפסק כאן.

סוף דבר: על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים: סך של 2,512 ₪ בגין החזר ניכויים משכרה של התובעת בגין קרן השתלמות ופנסיה; סך של 2,756 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לקרן השתלמות; סך של 5,096 ₪ פיצוי בגין אי הפרשה לקרן פנסיה; סך של 5,000 ₪ פיצוי על פי חוק עבודת נשים; סך של 39,911 ₪ שכר עבודה על פי חוק עבודת נשים; סך שח 1,234 ₪ בגין דמי הבראה; סך של 891 ₪ בגין חופשה; סך של 6,769 ₪ בגין פיצויי פיטורים.

בכל הנוגע למועד יציאתה של התובעת לשמירת הריון הרי שהתובעת צרפה לכתב התביעה כ-15 אישורים רפואיים, על אף שהאישורים אינם קריאים, הרי שאין חולק כי הנתבע למעשה מאשר כי הבין שהתובעת בחרה שלא לשוב לעבודה לאחר חופשת הלידה.

יש להוסיף כי הנתבע צירף לכתב ההגנה מכתב התראה (נספח א') ששלחה התובעת אל הנתבע באמצעות בא כוחה, כאשר בס' 4 למכתב נרשם כך: כי "...4. מרשתי שהתה בחופשת לידה עד ליום 2.3.2016 שלאחריה החליטה כי אינה מעוניינת לחזור לעבדותה, לאור רצונה לטפל בפעוט, כפי זכותה לפי כל דין..." בדיון שהתקיים ביום 22.10.2019, טענה התובעת כי הודיעה לנתבע על התפטרותה ביום 10.4.2016 ואילו הנתבע (בס' 34 לכתב ההגנה) טען כי התובעת כלל לא הודיעה לו דבר, ורק בדיעבד, בחודש 09/2016 משלא שבה התובעת לעבודה הבין כי יחסי העבודה הסתיימו.

הנתבע, מנגד, טען כי בכל הנוגע לשנים 2011 – 2012 הרי שמדובר בתקופה בה הסתיימה יחסי העבודה ואין לקחת אותה בחשבון, וביחס לשנים 2013-2015 ולאחר בדיקה למול רו"ח הרי שהופרשו לתובעת מלוא הסכומים הנדרשים ואף ביתר ועל כן יש לדחות את תביעה בגין רכיב זה. התובעת ציינה כי היא לא יכלה לפדות את כספי הפנסיה מאחר ואין בידה טופס 161 היות והנתבע סרב למסור לה .

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת ברובה המכריע.

הנתבע ישלם לתובעת הסכומים הבאים, בתוך 30מ יום ממועד קבלת פסק הדין: פיצויי פיטורים בסך 21,925 ₪.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובע בגין הוצאות משפט סך של 8,500 ₪, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ערים אנו לטענת הנתבעת לפיה גב' אורן לא היתה עובדת בנתבעת, אולם אין חולק כי ביצעה את עבודתה של התובעת וגם אם מדובר במעמד של פרילאנסר, הרי שעה שהמשיכה לבצע את התפקיד אותו ביצעה התובעת עובר ליציאתה לשמירת הריון וחופשת לידה, לאחר שהתובעת חזרה מחופשת הלידה, הרי שהדבר מחזק את המסקנה לפיה הנתבעת לא אפשרה לתובעת להישתלב בחזרה בעבודתה לאחר חופשת הלידה.

כמו כן, מחומר הראיות עולה כי הנתבעת סירבה לאפשר לתובעת לבצע חפיפה עם מי שהחליפה אותה והורו לה מפורשות כי החפיפה עם חזרתה תעשה רק מול מנהלת העמותה כפי שעולה מתכתובת המייל.

...

שעה שהתובעת תבעה רכיב זה לא בהתאם להוראת החוק הרלוונטית ושעה שיש מחלוקת בכל הנוגע למועד סיום העסקה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה. פיצוי בגין פגיעה במוניטין, לשון הרע והוצאת דיבה לטענת התובעת מעשיה של הנתבעת, ושל גב' לירן בפרט, בכך שהפיצה ברבים את דבר הסכסוך ביניהן, תוך סילוף העובדות והצגת מצגי שווא בפני גורמים חשובים בעיריית קריית מלאכי ואף מעסיקים של התובעת, תוך הוצאת דיבתה, מהווה פגיעה בשמה הטוב של התובעת ובמוניטין שלה, ומשכך יש לפצותה בנדון על סך של 30,000 ₪.

לא שוכנענו כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח רכיב תביעה זה. בהקשר לחובת הפירוט המוטלת על תובע בתביעה בגין פרסום לשון הרע נקבע ברע"א 2291/12 מרדכי הלפרין - חיים איצקוביץ (25.6.12) כי: "כאשר מדובר בהוצאת דיבה, המילים (או המעשה, לפי העניין), מהוות את הבסיס העיקרי להקמת העילה ובלעדיהן אין. על כן, כבר נקבע, כי התובע על פי החוק אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא את דיבתו, ועליו לציין בכתב תביעתו "את פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע", ואשר מולידות לטענתו את עילת התביעה .

כאמור, על התובע להוכיח לא רק את מרכיב "לשון הרע" אלא גם את מרכיב ה"פרסום" ואת "העובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים". די בכל אלה כדי לקבוע כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכחת רכיב תביעה זה. משכך לא שוכנענו כי יש לקבל רכיב תביעה זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין, את הסכומים המפורטים להלן: פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין הפרת סעיף 9א לחוק עבודת נשים.

ואולם, נוכח קביעתנו לעיל, כי התובעת מעולם לא פוטרה וגם לא התפטרה, אלא שהתה בשמירת הריון ולאחר מכן בחופשה לידה, אזי היה על הנתבעת לטפל בנושא ולהסדירו, לכאן או לכאן, ודאי שעה שהתובעת יצרה קשר וביקשה לחזור לעבודה בתום חופשת הלידה.

לאור האמור אנו קובעות כי התובעת פוטרה, למעשה בתום חופשת הלידה, משהנתבעת סירבה להחזיר אותה לעבודה על אף בקשתה לחזור מחופשת לידה.

שכר עבודה ב- 60 יום שלאחר חופשת הלידה התובעת ביקשה לחזור לעבודה בתום חופשת הלידה, אולם הנתבעת לא איפשרה לה לעשות כן. הנתבעת טוענת שהתובעת לא נקבה בתאריך ספציפי, אולם מדובר בחובה של הנתבעת לתאם עם התובעת מועד לחזרה, שעה שהתובעת מביעה רצון לחזור לעבודה לאחר חופשת לידה.

...

לאחר ששמענו את העדויות, אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין התנהלותה, הכוללת התעלמות מהתובעת אשר יצאה לשמירת הריון, ילדה וביקשה לחזור מחופשת הלידה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת: פיצוי אי הפרשה לפנסיה בסך 178 ₪.

התובעת הודיעה לבית הדין, כי היא מסרבת לחזור לעבודה, שעה שמועד ההצעה נעשה כחודש וחצי לאחר פיטוריה ורק לאחר הגשת תביעה, ולאחר שהנתבע טען טענות שקריות בדבר מועד הפיטורים, מה שמעיד על חוסר תום לב מצידו , מה עוד שאופי העבודה מחייב את התובעת כסייעת לעבוד בצמידות לנתבע במשך שעות רבות .

אם כן, לאור הודאתה המפורשת של התובעת יש לנכות את התשלום שקבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי עבור דמי אבטלה, מהפצוי המגיע לה בסך 65,976 ₪, בעד "התקופה המזכה" - קרי מיום 21.7.19 ועד לתום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים (90 יום לאחר חזרה מחופשת לידה), היות שהתובעת ילדה ב 23.3.20 (עמ' 12 שורה 19 לפרוטוקול), תום התקופה המוגנת חל ביום 30.9.20.

"נוכח תכליתו הברורה של החוק להגן באופן מלא על עובדות המפוטרות במהלך הריונן ולהרתיע מעסיקים מלהפר את הוראות החוק – יש הצדקה מלאה לפצות את המשיבה גם בסכום זה". בפרשת פלדמן, כמו גם בעיניינו- המעסיק הנתבע, לא פנה לממונה לקבלת היתר לפיטורים, ולמעשה פיטורים בנגוד לחוק עבודת נשים, הנם פיטורים בטלים, אולם, היות שהתובעת לא הוחזרה לעבודה, מועד הפיטורים שהיה יכול להתבצע מבחינה חוקית היה בתום התקופה המוגנת מפיטורים, על כן זכאית התובעת לפצויי פיטורים בגין כל תקופת עבודתה, לרבות "התקופה המזכה". הנתבע טוען כי בלידת ביתה הראשונה, התובעת הייתה בחופשת לידה בת 7 חודשים, והתובעת אישרה זאת בעדותה (עמ' 23 שורה 31 לפרוטוקול).

...

לפיכך, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת, פיצוי בגין הפסד שכר בתקופת ההודעה המוקדמת בסך 4,189 ₪ .

לסיכום: נוכח כל האמור לעיל במצטבר, אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת את הסכומים מטה, בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.