סירוב עדים בבית המשפט להשיב לשאלה

כזכור, בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם בכלליות בעבירות המיוחסות לו, עד כי סרב אפילו להשיב לשאלת בית המשפט האם כתב או הפיץ את הדברים המיוחסים לו בכתב האישום.

...

גם טענה זו נדחית.

דינה של הטענה להידחות בשתי ידיים.

סוף דבר: המאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו, ומשמצאתי לדחות את טענות ההגנה כולן, הרי שהוא מורשע בהתאם.

הנתבע 3 בחקירתו, לא ידע כיצד להשיב לשאלת בית המשפט מדוע לא הגיע הנתבע 2 למסור עדות, ולכן ניתן להסיק כי הסיבה לא ההתייצבות לעדות היא סרוב הנתבע 2 לשתף פעולה עם הנתבע 3 ולמסור עדות שקר על תוכן ההסכם והתרמית שמאחוריה.

...

ביום 28.12.2014 הודיע ב"כ התובע לבית הדין לעבודה כי: "אני מקבל את המלצת בית הדין לפיה לסילוק סופי ומוחלט של כל התביעות הקשורות לסמכותו של בית הדין לעבודה ומבלי שתחסם דרכו של התובע להגיש תביעות בגין סכומים שונים מכוח חוזים שונים שנחתמו ומכל מערכת היחסים של התובע עם החברה ובעליה בערכאות אחרות, לפיה תשלם הנתבעת לתובע פיצויי פיטורים בגין התקופה שמיום 1.1.2009 ועד ליום 25.12.2013 בסך 175,000 ₪.

ביום 19.5.2016 הודיעו הצדדים לבית הדין לעבודה כי קיבלו את הצעת בית המשפט לפיה: "1. לסילוק מלא סופי ומוחלט של כל תביעות התובע כנגד הנתבעת ו/או מי מטעמה בעניין יחסי עובד מעביד ומאחר והצדדים הסכימו שעד ליום 25.12.13 שררו ביניהם יחסי עובד מעביד, תשלם הנתבעת לתובע סך 175,000 ₪ נטו כפיצויי פיטורים.

לא שוכנעתי כי מוצדק לפסוק כנגד הנתבעים 2-3 פיצוי בגין נזק לא ממוני, בפרט בשים לב לקביעתי כי הניסיון להסתיר את הגרסה הראשונה של ההסכם מרשויות המס, הוא שתרם תרומה משמעותית לסכסוך בין הצדדים.

התובע בחקירתו הנגדית העיד, כי הנתבעת סירבה לתת לו את החזקה בדירה ללא שום סיבה ואף עמד על טענתו, כי כל התשלומים בעבור הדירה בוצעו (ראו, פרוטוקול, עמוד 6).

ובהמשך השיב לשאלת בית המשפט והסביר, כי נוכח העובדה שהדירה לא הייתה ראויה למגורים, הוא לא השלים את התמורה (ראו, פרוטוקול, עמוד 10, שורות 1-4).

לא זו אף זו, התובע לא הוכיח את טענתו בעדותו, כי מסר את דו"ח בדק הבית מטעמו לנתבעת מספר פעמים (ראו, פרוטוקול, עמוד 5, שורות 11-12), מה גם שאישר בחקירתו, כי כל הליקויים טופלו על ידי הנתבעת (ראו, פרוטוקול, עמוד 5, שורות 34-35).

...

סוף דבר לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי לקבל את התביעה העיקרית באופן חלקי וכן לקבל את התביעה שכנגד באופן חלקי.

על כן, הנתבעת תשלם לתובע סך של 26,996 ₪ (43575 – 16,579) בתוספת ריבית והצמדה כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

לאור המסקנה אליה הגעתי, כמפורט לעיל, מורה על החזרת הפיקדון בתיק, שהופקד על ידי התובע בהתאם להסדר הדיוני שגובש בין הצדדים, לידי התובע באמצעות בא כוחו.

המבקשת סירבה להשלים עם התוצאה והגישה ערעור במסגרת עפ"א 56870-09-20, שם נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המבקשת לאפשר לה למצות את ההליך התיכנוני להכשרת הבנייה והורה על עיכוב ביצוע הצוו עד ליום 6.7.2021 בכפוף לאיסור שימוש בבנייה הקיימת וחתימה על התחייבות בסך 50,000 ₪.

לשאלות בית המשפט השיב העד כי חלקו בעבודה מוגבל לחיבורו החצוני של המבנה לשוחות הביוב ועל כן לא ידע להעיד לגבי מצב הצנרת בתוך המבנה או על מצב המבנה מבפנים והוסיף כי כאשר הגיע לבקר במקום אחרי החיבור היה שם "דייר" אך הביקור היה בחודשים 10, 11 או 12 "לא זוכר בדיוק". ג'מיל חסן עבאס – מורשה פז-גז לפי עדותו של ג'מיל בפניי, הוא הגיע ביום 7.10.22 וחיבר את מחמם המים והכיריים לבלוני גז. במהלך חקירתו הנגדית, הוסיף ג'מיל כי רק בסביבות 13.10 היה ניתן להפעיל את המערכת וזאת לאחר ביקור נוסף, של הפועלים מטעמו.

...

על כן, דין טענה זו להידחות.

לסיכום מכל האמור לעיל, לא מצאתי נימוק המצדיק התערבות בצו המנהלי ואני מורה על דחיית הבקשה.

המזכירות תעביר העתק החלטתי לצדדים.

עדויות עדי ראייה – לפני בית המשפט המחוזי העידו עדים רבים, בכלל זה, נשמעו עדויות חמישה עדים מרכזיים – רשאד שאער, שכנו של המערער; מ', אח המערער; עדן, אחות המערער; עבד אלקאדר, חבר המערער ומי שנחשד כנהג הקטנוע; וסלים אבו נאג'י. כפי שיפורט להלן, בעדותם בבית המשפט מרביתם של עדים אלו שינו את הגרסה שמסרו במישטרה, הסתבכו במענה לשאלות בית המשפט והצדדים וחלקם אף שיקרו "במצח נחושה", כלשון בית המשפט המחוזי, באשר למעורבותם ולמעורבות המערער בארוע.

בכדי להשיב לשאלה זו, נידרש להשלים "חור" ברצף הראייתי בדמות 190 מטרים מביתו של המערער ועד לנקודה הראשונה, וגם האחרונה, שבה תועדו רוכבי הקטנוע.

כמפורט לעיל, גירסתו הבסיסית של המערער הייתה כי לא ייתכן שהוא זה שביצע את הרצח הואיל והוא בוצע במהלך חודש הרמדן, ואילו המערער, לטענתו, אינו יוצא מביתו בחודש זה אלא "אולי למכולת או למסגד". אולם, המערער התקשה לצקת תוכן ופרטים אפילו לגירסתו זו הבסיסית והדלה, כך בעוד שבחקירותיו במישטרה סירב לציין לאיזה מכולת או מסגד הלך, בעדותו בבית המשפט נידב את המידע הדרוש והסביר כי בחקירותיו "לא זכר" לאן הלך.

...

בא-כוח המערער משיג בפירוט רב על כל אחת ואחת מבין קביעות אלו ואחרות של בית המשפט המחוזי, אולם בראי הכלל הידוע שערכאת הערעור תטה שלא להתערב בממצאי עובדה ומהימנות אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, ומשלא מצאתי טעם טוב לחרוג מכלל זה בעניין שלפנינו, דין טענות המערער בהקשר זה – להידחות.

בפרט יודגש כי בא-כוח המערער הסכים בלשונו כי "הדין החדש אינו מקל על מצבו של הנאשם [המערער – י' א'], בשל האמור בסעיף 301א(א)(9) לחוק העונשין" ועל כן "לא מצאנו כל צורך להתייחס אליו" (פסקה 177 לסיכומי המערער בבית המשפט המחוזי).

ביישום נסיבות העזר לענייננו, מתקבלת מסקנה חד-משמעית כי מעשה הרצח נכנס בגדרי עבירת הרצח בנסיבות מחמירות.

סוף דבר תאופיק זהר ז"ל – המנוח, נגן עוּד מפורסם ודמות מוכרת ומוערכת בחברה, נרצח על לא עוול בכפו, בעת שצעד יד ביד עם נכדתו הפעוטה ברחובות נצרת.