סירוב לתת לשוטר דגימת אוויר נשוף

על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 11.2.19 בסמוך לשעה 18:26 נהג הנאשם ברכב פרטי ברחוב עומר בן אלכטאב סמוך למסגד המרכז בכפר ג'סר-א-זרקא, סרב לדרישת שוטר לתת דגימת אויר נשוף על מנת לאתר אלכוהול בגופו, על אף שהוסברה לו משמעות הסרוב, ובנסיבות אלה נהג ברכב בקלות ראש כשהוא שיכור.

...

אני סבורה, כי כך לא נעשה במקרה דנן.

וראו עמת (מחוזי חיפה) 29160-04-19 מנואב נ' מדינת ישראל (28.4.19), כב' השופט ניצן סילמן: "חלוף הזמן הקבוע בסעיף 52 לחוק המעצרים מטרתו לבסס אמון ביהמ"ש במי שמבקש לשנות מתנאי חלופת המעצר. ברי כי בפרק זמן כה קצר לא ניתן לבסס אמון. אכן, הפסיקה קבעה כי חלוף הזמן הינו נסיבה ספציפית לאדם, פרק זמן ייחשב כניכר בין השאר בהתחשב בסוג הגבלת החירות (מעצר ממשי, מעצר באיזוק, חלופה) בסוג האישום, בהתנהלות העורר ובנסיבותיו הספציפיות. דווקא החלת תנאים אלו, אשר הותוו למשל בבש"פ 7371/17 רוחאן נ' מדינת ישראל, בהתייחס לעורר כאן, יביא לתוצאות לפיהן דין הערר להידחות." אני סבורה, כי ההחלטה שהתקבלה ביום 7.3.19 לשחרור המבקש למעצר בית ולעבודה במשרד בתנאים שנקבעו, שיקפה את האיזון הראוי בין הסיכון שהמבקש מהווה לציבור משתמשי הדרך, לבין זכויותיו של המבקש; ואין מקום, לאחר זמן קצר של כ- 5.5 שבועות (מועד הגשת הבקשה) או חודשיים (מועד הדיון בבקשה), לערוך בו שינוי; ולא מדובר בפרק זמן משמעותי דיו כדי ללמד על חלוף זמן ניכר או שינוי מהותי של הנסיבות לצורך בקשה לעיון חוזר בהתאם לתנאי סעיף 52 לחוק, במיוחד שעה שמדובר בחלופה ולא במעצר ממשי או באיזוק, שאז חלוף הזמן אמור להיות ממושך יותר (עמת (מחוזי חיפה) 29160-04-19 מנואב נ' מדינת ישראל (28.4.19) הנ"ל), והדברים יפים במיוחד לענייננו, שעה שכבר הותר למבקש לצאת לעבודה.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

דרישה של שוטר מהחשוד לתת דגימת אוויר נשוף לבדיקה (בין אם הדגימה היא של אוויר ובין אם של דם, שתן או רוק לפי החלטת השוטר) סרוב של הנבדק ממנו דורשים הדגימה לתת את הדגימה עצמה (בין אם אוויר נשוף ובין אם דם, שתן או רוק).

המבקש סובל ממחלה המונעת ממנו לתת דגימת אוויר באופן רגיש (פעילות יתר של בלוטת התריס) ולכן נכון יהיה אם משטרת ישראל תפעיל שיקול דעת במקרים הבאים (כנגד הצגת החלטה זו של המבקש למישטרה) לאפשר לו להבדק בדיקת דם תחת בדיקת ינשוף.

...

המדובר ללא ספק מאדם הסובל ממצבו האישי, ובנסיבות הכלליות של פרשה זו, לאור עוצמת הראיות הדלה שהוצגה, אני מחליט לקבל את הבקשה מנימוקיה, ומסתפק בתקופת הפסילה שריצה המבקש עד היום (כך גם ביחס לתקופת איסור השימוש ברכב עד היום).

כנגד המשיב הוגש כתב אישום לפיו, ביום 9.9.18 נהג בעיר ראשון לציון כשהוא שיכור, לאחר שסרב לדרישת שוטר לתת דגימת אוויר נשוף.

...

סוף דבר אני מורה על פסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

מה גם, שהמערער בעצמו מודה כי הוא סרב לתת דגימה אויר נשוף, כשהסברו לכך ההיתנהגות האלימה של השוטרים כלפיו ועל כך חזר בא כוחו כאמור בסעיף 14 להודעת העירעור.

...

די בדברים אלה כדי להביא למסקנה כי הכרעת הדין של בית משפט לתעבורה מבוססת על קביעות שבעובדה והתשובה לשאלה האם היה הצדק סביר לסירובו של המערער עקב ההתנהלות אלימה של השוטרים כלפיו? היא שלילית.

בחנתי את הכרעת דינו של בית משפט לתעבורה ולא שוכנעתי כי נפלה בה שגגה שמחייבת התערבות ערכאת הערעור.

אשר על כן ועל יסוד האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

בנסיבות הנ"ל נהג הנאשם ברכב במקום צבורי בהיותו שיכור בכך שסרב לדרישת שוטר ליתן דגימת אוויר נשוף לבדיקת הימצאות אלכוהול בגופו.

...

הנאשם הוכיח במעשיו פעם אחר פעם כי אין עליו מורא הדין ובנסיבות אלה אין מנוס מהרתעה ממשית בצורה של מאסר בפועל.

אני מורה על הפעלת 7 חודשי מאסר על תנאי שהוטלו על הנאשם בתיק 5559-04-09 (תעבורה ת"א) מיום 12.2.18 וזאת לריצוי באופן חופף.

הנאשם יסדיר את ענין הפסילה במזכירות בימ"ש. אני מורה על הפעלת 6 חודשי פסילה על תנאי שהוטלו על הנאשם בתיק 5559-04-09 (תעבורה ת"א) מיום 12.2.18 וזאת לריצוי באופן חופף.

אני מורה על מאסר לתקופה של 12 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים אם הנאשם יורשע בנהיגה בהיותו שכור, תחת השפעת משקאות משכרים או בהיותו פסול מנהיגה.