סירוב לקבל עובדת בטענת תלונה שקרית על הטרדה מינית

ביום 28.12.14 בשעה 12:00 לערך או בסמוך לכך, כשהוא באמצע יום העבודה ובעת שעסק בטיפול בחולים, קיבל התובע טלפון מהמנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים שהודיע לו בטון שהתובע לא היה רגיל אליו, כי עליו להתייצב שמרדו באופן מיידי ובהול.

התובע מיהר להגיע אל משרד המנהל, וכשהגיע מסר לו המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים העתק של תובענה שהוגשה נגדו בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בגין טענה של הטרדה מינית של עובדת בבית החולים, וכן מסר לו מכתב מנציבות שירות המדינה עם טיעונים לעניין השעייתו, לפיו הנציבות שוקלת להשעות אותו בגלל האישומים החמורים של עבירות פליליות קשות.

התובע ראה במכתב ההשעייה גזר דין מוות עבורו, שכן משמעותו היא אובדן שמו הטוב, אובדן התפקידים הבכירים בהם החזיק, היוקרה המקצועית והאישית, האובדן הקשה של פרנסתו והנידוי החברתי הצפוי לו. קשה במיוחד הייתה לתובע ההבנה שגורמי המערכת שבה האמין, בה עבד ובה השקיע את כל חייו הפנו לו גב ומאמינים לתלונה השקרית של המתלוננת כלפיו.

כמו כן, במכתב ההשעיה מיום 10.2.15 הודיה הנציבות לתובע כי בקשתו להעברה לתפקיד אחר בתוך בית החולים סורבה בנימוק כי העברתו לתפקיד אחר עלולה לגרום לפגיעה בציבור החולים, בתדמיתו של בית החולים ובתדמית מערכת הבריאות כולה.

לטענת התובע הוא הגיע למצב של ניכור ובידוד חברתי - מכרים וחברים שלו מזה שנים ניתקו עימו קשר, ההזמנות לאירועים שונים פסקו מלהגיע, מערכת היחסים שלו עם בת זוגו התפרקה בעקבות המקרה וילדיה של בת זוגו, אותם גידל במשך שנים כאילו היו ילדיו שלו, ניתקו עימו קשר מאז.

...

ביום 28.12.14 בשעה 12:00 לערך או בסמוך לכך, כשהוא באמצע יום העבודה ובעת שעסק בטיפול בחולים, קיבל התובע טלפון מהמנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים שהודיע לו בטון שהתובע לא היה רגיל אליו, כי עליו להתייצב במשרדו באופן מיידי ובהול.

התובע מיהר להגיע אל משרד המנהל, וכשהגיע מסר לו המנהל האדמיניסטרטיבי של בית החולים העתק של תובענה שהוגשה נגדו בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בגין טענה של הטרדה מינית של עובדת בבית החולים, וכן מסר לו מכתב מנציבות שירות המדינה עם טיעונים לעניין השעייתו, לפיו הנציבות שוקלת להשעות אותו בגלל האישומים החמורים של עבירות פליליות קשות.

התובע ראה במכתב ההשעייה גזר דין מוות עבורו, שכן משמעותו היא אובדן שמו הטוב, אובדן התפקידים הבכירים בהם החזיק, היוקרה המקצועית והאישית, האובדן הקשה של פרנסתו והנידוי החברתי הצפוי לו. קשה במיוחד הייתה לתובע ההבנה שגורמי המערכת שבה האמין, בה עבד ובה השקיע את כל חייו הפנו לו גב ומאמינים לתלונה השקרית של המתלוננת כלפיו.

כמו כן, במכתב ההשעיה מיום 10.2.15 הודיעה הנציבות לתובע כי בקשתו להעברה לתפקיד אחר בתוך בית החולים סורבה בנימוק כי העברתו לתפקיד אחר עלולה לגרום לפגיעה בציבור החולים, בתדמיתו של בית החולים ובתדמית מערכת הבריאות כולה.

לטענת התובע הוא הגיע למצב של ניכור ובידוד חברתי - מכרים וחברים שלו מזה שנים ניתקו עימו קשר, ההזמנות לאירועים שונים פסקו מלהגיע, מערכת היחסים שלו עם בת זוגו התפרקה בעקבות המקרה וילדיה של בת זוגו, אותם גידל במשך שנים כאילו היו ילדיו שלו, ניתקו עימו קשר מאז.

...

לשיטתו, המשיבה, למעשה, יכולה הייתה להשיג את מטרתה בדרכים אחרות, שהיו פוגעות פחות בפרטיותו, למשל על ידי יידוע בדבר קבלת המייל מטעם המבקש, מבלי להעביר את תוכנו הלאה, או פנייה לרעיית המבקש, כפי שנקטה מורה אחרת.

לכן, ככל שיש פגיעה בפרטיות בנגוד לחוק, נראה כי טרוניית המבקש יכולה הייתה, בדוחק, להיבחן כהפרת הפרטיות לפי סעיף 2(9) לחוק היינו "שימוש בידיעה על עינייני הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נימסרה". ההנחה שיש במעשה פגיעה בפרטיות במסגרת סעיף 2(9) לחוק, דחוקה למדי, משני טעמים.

מאוזכרת תלונה נגד המבקש על הטרדה מינית, אך נאמר כי היא תלונה שקרית, ולא מובאים כל פרטים.

החלטת המבקש להתמם בעיניין זה, ולנקוט בפרשנות דווקנית במקום להבין את אשר נאמר לו בתגובה זו, על רקע סרוב המשיבה להשיב לטלפונים, יכולה כשלעצמה להוות אינדיקאציה להיתנהגות שיש בה הטרדה מאיימת כלפי המשיבה.

המבקש לא הצליח לשכנע שנפלה כל טעות במסקנה זו. מכל מקום, כאמור, עיקר טענותיו של המבקש הן טענות עובדתיות מובהקות, אשר אין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

...

המבקש לא הצליח לשכנע שנפלה כל טעות במסקנה זו. מכל מקום, כאמור, עיקר טענותיו של המבקש הן טענות עובדתיות מובהקות, אשר אין בהן כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

בנסיבות שכאלה, נראה לי שראוי היה לפסוק הוצאות בסכום גבוה יותר באופן משמעותי, לטובת המשיבה.

נוכח כל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

לטענת התובע, במהלך שנת 2018 ועד חודש פברואר 2019 - תקופה בה הועסקו שניהם בבית הספר, הפגין כלפיו הנתבע היתנהגות בריונית ומאיימת, לרבות קללות וגידופים בפני בעלי תפקידים, הכפיש את שמו ברבים, איים עליו, הביא לכך שסולק ממשרתו בבית הספר, בחודש פברואר 2019, ובהמשך, פוטר מעבודתו בעיריית חיפה, בעקבות תלונות שוא שהגיש נגדו הנתבע לעירייה.

הפרסומים שלושה פרסומים עומדים בבסיס התביעה, כמפורט להלן: בשיחה שהתקיימה בתאריך 4.1.19 בה הישתתפו התובע, הנתבע ומנהלת בית הספר גב' תמר רבינר (להלן: "המנהלת") הטיח הנתבע בתובע האשמות שוא קשות, תוך הכפשת שמו, ובכלל זה, לטענת התובע, אמר הנתבע כי התובע חתרן, מיתחמק מבצוע עבודות, מטריד מינית מורות ותלמידות, שוכב עם מורות, מכניס ילדות לחדרים, מיתחמק מעבודה ומחפש לבלות עם מורות, חולה נפש, מטורף, מחבק מורות, לקח כלי עבודה ולא החזיר, וכי איים שידקור אותו.

המפקח העיד כי יש במשרד ממונה על הטרדות מיניות והוא אינו יודע אם הוגשה תלונה בנושא נגד התובע ומה עלה בגורלה.

ביחס לטענת ההטרדה המינית דיווחה המנהלת למשרד החינוך על הקשר עם המורה, ומעבר לקשר הרומנטי עם אותה מורה לא התקבלו תלונות על הטרדה מינית מצד התובע.

מטבע הדברים, על מנת לא לפגוע בפרטיותן של אותן מורות, לא זומנו להעיד, אך התובע מודה ברומן שקיים בבית הספר עם אחת המורות, ולגבי מעורבות רומנטית עם מורה אחרת אני מקבלת את עדויותיהם של הנתבע ושל רבקה לפיהן היו שמועות על כך. גם בשיחה זו ציין הנתבע את ההטרדה המינית של מורה, תוך שהוא מציין במפורש שמדובר במקרה אחד של הטרדה מילולית, ואומר "אמירה לבחורה זו הטרדה" כשהתבקש "להביא את המורה" השיב שלא יעשה זאת כי היא מסרבת להתלונן, וכשאמר המפקח שמי שנפגעה שתלך להתלונן, השיב הנתבע "אבל אני לא רוצה שהוא יגיע לשם." תמלילי השיחות, שהתקיימו בתאריכים 4.1.19 ו- 7.1.19 מעידים על כך שהנתבע פרש בפני הממונים עליו ועל התובע את טענותיו כלפי התובע, בכל הקשור לעבודתו כאב הבית בבית הספר.

מעיון בפרוטוקול השימוע שנערך לתובע, ניתן להווכח בבירור, כי הסיבות לפיטוריו היו היתנהגות קלוקלת מצידו, שבאה לידי ביטוי באי דיווח על קרובה (האחיינית) המועסקת בעריית חיפה, ובדיווח שקרי על שעות עבודה.

...

לאחר ששקלתי את נסיבות הפרסום במקרה שלפניי, ובכלל זה את היקף הפרסום, ואופי הדברים שנאמרו, החלטתי להעמיד את הפיצוי לתובע על 8,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את טענת התובע לפיה הנתבע גרם לפיטוריו מעיריית חיפה.

לא מצאתי כי מתקיימת אף אחת מהעילות הנ"ל, ודומה שאין צורך לפרט מדוע, מעבר לדברים שנכתבו עד כה. לסיכום, אני מקבלת את התביעה רק ביחס לפרסום השלישי, ודוחה את יתר רכיבי התביעה.

הנתבע טוען כי, ככל הנראה, וכפי שהתפרסם בתקשורת, התובעת הגישה תלונה פלילית נגדו בגין חשד לטרדה מינית באמצעות שליחת מסרונים, תלונה שמעולם לא הגיע לידי הנתבע והוא לא שמע עליה, אלא מגורמי התיקשורת, ואולם משטרת ישראל, פרקליטות המדינה והיועמ"ש לממשלה, לא מצאו ממש בתלונת התובעת ואף לא זימנו את הנתבע לחקירה או מתן עדות או מסירת גרסה, וסירבו לפתוח בחקירה גם לאחר שהתובעת ביקשה לערור על ההחלטה לסגירת התיק.

פירסום האמירה "תלונת שוא" – אזכיר כי ביום 3.10.18, תלונה שהגישה התובעת נגד הנתבע בעילת הטרדה מינית ניסגרה.

ההסבר המובא לעיל הביאני למסקנה כי הפרשנות שיעניק הקורא הסביר למילים "תלונת שוא", הנה כי הייתה תלונה שנמצאה שקרית, ולכן דינה של טענת התובעת כי מדובר בלשון הרע – להיתקבל.

...

באותה כתבה מתארת התובעת תיאורים מיניים הנוגעים לה, באופן מפורש למשל: "תיארתי לה את התנוחה האהובה עלי – נראה לי שהוצאתי עליה פטנט", כן כתבה כי בפגישה לצורך השתתפותה בתכנית טלוויזיה בערוץ 12 השיבה למלהק כי אצלה ישנן "13 שעות רצופות של סקס", וכן תיארה עצמה כ"פאם פאטאל",Femme fatale, תיאור של אישה הידועה בשימוש במיניותה לצרכיה, לעיתים אף להשפיע על אחרים לפעול לפי רצונה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך 1,000 ₪.