סירוב לעבודה בלשכת התעסוקה עלול לפגוע בזכויות

לטענת המבקש ראש העיר החליט לפטרו וזאת "כנראה בשל סרובו להכריז תמיכה פומבית במועמדות ראש העיר לראשות הערייה בבחירות שהתקיימו בשנת 2013" ומכאן ההחלטה לפטרו, אשר בוטלה כאמור בפסק דין שניתן ביום 16.3.14.

השאלה הראשונה היא "אם מתן הסעד הזמני הוא כה הכרחי עד כדי להצדיק את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם לפני בירור התביעה" (זוסמן, סדר דין אזרחי, מהדורה שישית, סעיף 462), שעה שהכלל הוא שצו כאמור יינתן כאשר יש צורך לשמור על מצב קיים, שאם לא יחול בו שינוי עד לגמר הדיון, עלול התובע לקפח את זכותו.

המבקש אינו תוקף את ההנחיה, שאף לדעתו היא לגיטימית, אלא טוען כנגד היישום שנעשה בעיניינו מאחר שלגישתו לא חלה עליו חובה להיתמנות במיכרז, כל עוד הופנה לעבודה דרך לישכת התעסוקה, עובדה המהוה אחד החריגים לכלל של חובת המיכרז.

כמו כן עלולה להגרם פגיעה בתדמית השרות הצבורי אם יישאר בעבודה מי שמונה – לכאורה – שלא בהתאם לדרישות הדין.

...

דין טענה זו להידחות.

בשל כך אנו סבורים כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובת המשיבה.

לסיכום נוכח כל האמור, העדר ראיות לכאוריות לזכאות המבקש וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבה- אין אנו מקבלים את הבקשה לצו מניעה זמני כנגד ההחלטה על סיום העבודה של המבקש.

הוא הצהיר על ניסיונותיו להישתלב בשוק העבודה: פנייה ללישכת התעסוקה – ללא מציאת עבודה תואמת את מגבלותיו וגילו; פנייה למל"ל לברר על קורס לנהיגה במכונה ניידת (מותרת ברישיונו) – עליו ויתר מחשש לפגיעה בעין הבריאה; עזרה לקרוב מישפחה שפתח סופרמרקט – שלא התגבשה לעבודה בשל הקף הפעילות העסקית; ממכר אבטיחים – ניסיון שלא צלח; ניסיון להיתקבל לעבודה כסדרן בחברת הובלות – לא צלח מפני שהכול ממוחשב; ניסיון להיתקבל לעבודה כנהג הסעות ילדים – לא צלח בשל סרוב לקחת עליו אחריות בשל העדר הראיה בעין (סעיפים 72 – 80).

אולם, בשל חששו מפגיעה בעין הבריאה, העלול להשפיע עליו להמנע מעבודות או ממאמצים מסוימים, בשל חסימת חלק מהמקצועות לפניו (כגון נהיגה של רכב כבד) ובשל קיומם של מעסיקים שיחששו להעסיקו, נקבע כלל אצבע: אובדן כושר ההישתכרות יועמד על הנכות הרפואית בגין אובדן עין (30%), למעט במקרים חריגים בהם תתכן סטייה למעלה או למטה (ע"א 9721/07 איסכור שירותי גלוון בע"מ נ' חנניה גוזלן (12.9.2010)).

בהתאם לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976, זכאי התובע לפצוי בסך 60,016 ₪.

...

האם עניינו של נפגע מבוגר שאיבד את רישיונו לנהוג ברכב כבד וכתוצאה מכך את מקור פרנסתו, בא בגדר אותם מקרים חריגים? סבורני כי התשובה שלילית.

הגעתי אפוא למסקנה כי יש להעמיד את הגריעה מכושר ההשתכרות על 30%.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע 116,438 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 17,710 ₪ (15.21%).

דא עקא, התובע מעיד כי באותם חודשים לא עבד ומצא לפנות ללישכת האבטלה, ומן הסתם קיבל דמי אבטלה על בסיס שכרו בחברה ממנה פוטר.

ביחס לבחינת הסיכוי, כי ההישתכרות בעתיד תהא קטנה מזו שבהווה, לצורך קביעת הזכות לפיצויים והיקפה בגין אבדן כושר הישתכרות ראו: ע"א 237/80 ברששת נ' האשאש ואח', פ"ד לו (1) 281; ראו גם ע"א 286/89 קז נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") (1/12/1989), וכן - פסק דינו של כב' השופט עמית ב-ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (11/1/2015), שם חזר בית המשפט על ההלכה, כי יש להבחין בין נכות תפקודית לבין ראש נזק של גריעה או אובדן כושר הישתכרות, שהוא אך אחד המישורים של התיפקוד הכללי, אם כי ברוב המקרים המרכזי, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לנפגע.

לענין חישוב אובדן כושר ההישתכרות וכימות גריעת השכר בגינו, אפנה לכך שבעניינינו מקרה שנתוניו חריגים, באשר מדובר בתביעה שדרגת הנכות הרפואית בה היא 5% בלבד, שהוא, כידוע, אחוז שלגביו (כמצוטט רבות בפסיקה) מקובל לפסוק פצויי גלובלי תחת חישוב אקטוארי; כפי שסיכם המלומד דוד קציר, בספרו פיצויים בשל ניזקי גוף, מהדורה רביעית, כדלקמן: "נכויות בשיעור נמוך, של 5%, או אפילו עד 10%, מטבען שאינן עלולות להשפיע על כושר התיפקוד בנוגע להשתכרות, אצל אדם מן הישוב; במקרים כאלה, הנטייה היא שלא לפסוק את הפצוי לפי אחוז הנכות, אלא, מקום שבית-המשפט משתכנע שאפשר שהנכות תהיה בעלת משמעות תפקודית, הוא עשוי לפסוק סכום גלובאלי בפריט נזק זה. מובן, שאין בכך משום קביעת כלל גדול, שכן תלוי הדבר בטיבו של הנפגע ובמהות עסוקו. אולם, כדבר שבנוהג, ניתן להצביע על המקרים שבהם סירבו בתי המשפט להזקק, ביחס לנכויות כאלו, לחישוב אקטוארי המבוסס על אחוז הנכות." (קציר, 259) (ההדגשה הוספה).

...

סוף דבר מצאתי לקבל התביעה כך שישולם לתובע פיצוי בסך כולל של 95,000 ₪, הוא סכומם של הפיצויים שקצבתי בגין כל ראש נזק, כדלקמן: הפסד שכר לעבר + הפסד פנסיה – _____ אובדן כושר השתכרות לעתיד + הפסד פנסיה - 78,000 ₪ עזרת הזולת (לעבר ולעתיד) – 4,000 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעות (לעבר ולעתיד) – 2,000 ₪ כאב וסבל - 11,000 ₪ סה"כ: 95,000 ₪ אשר על כן, התביעה מתקבלת, כך שישולם לתובע סך של 95,000.

אציין, כי בנסיבות, בהן המומחה בתחום ה-א.א.ג. לא מצא לשלול התקיימות של בסיס לתלונות התובע, אלא - מצא כי מדובר בתלונות שנשואן לא יכול להיות קשור לתאונה הנדונה, אינני מוצא לחייב את התובע בנשיאה בהוצאות מומחה זה. אשר על כן, אני פוסק בזאת כי: הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 95,000 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובע - החזר שכר טרחת עורך דין בסך של 14,450 ₪ [95,000X15.21%], וכן - תישא הנתבעת בהחזר האגרה ששילם התובע בנדון – סך 699 ₪ (משוערך בהצמדה בלבד מיום 24.6.13).

לטענתו, אף הפסיק לקבל קצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") מפני שסרב לשקר בראיונות עבודה אליהם נשלח מטעם לישכת התעסוקה.

לטענת המבקשת, כושר הישתכרותו של החייב לא נפגע והוא אינו ממצה את פוטנציאל הישתכרותו.

לטענת החייב נקבע כי עליו לעבוד בעבודה משרדית רגועה, אך החייב לא צירף כל אסמכתא לכך, וכל שצרף היה פרוטוקול הועדה הרפואית בדבר אחוזי הנכות שנקבעו לו. כמו כן, לא הבהיר החייב האם נוכח דרגת הנכות שנקבעה לו על ידי המל"ל, זכאי הוא לקיצבת נכות.

יובהר לחייב כי אי עמידה בתשלום המזונות כמוה כאי עמידה בתשלומים חודשיים במסגרת הליך פשיטת הרגל, והיא עלולה להביא לביטול ההליך.

...

כאמור לעיל, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי לנכון להעמיד את דמי המזונות החודשיים על סך כולל של 2,800 ₪ לחודש.

עם זאת, במסגרת החלטתי הבאתי בחשבון את העובדה כי החייב אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו.

  המזכירות מתבקשת לשלוח החלטתי זו לצדדים כמקובל.

כפי שאפרט להלן, בענין קביעת הועדה הרפואית שקבעה לתובעת מיגבלה בענין הרמת משקלים, אף אם אניח כי שירות התעסוקה התרשל בהפניית התובעת לעבודה באלוני הבשן חרף קביעה זו (והתרשלה באי יידוע אלוני בשן בענין); ואף אם אניח כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין ההרשלנות הנטענת לבין קרות התאונה (קרי, שאילמלא ההתרשלות שירות התעסוקה לא היה שולח את התובעת לאלוני הבשן מלכתחילה); לא מיתקיים קשר סיבתי משפטי בין ההתרשלות הנטענת לבין הפגיעה בתובעת.

אמנם התובעת, כמובטלת אשר היתה תלויה בשירות התעסוקה, היתה תחת לחץ שלא יירשם על שמה "סרוב"; אולם כאשר אף לשיטתה היא ידעה כי הזזת משאות כבדים עלולה לגרום לה נזק גוף, היא בחרה, תחת עמידה על זכויותיה (והוכחת זכאותה להגבלה בדיעבד), להסתכן ולהזיז את הרהיט שגרם לה נזק גוף.

בן הזוג העיד: "...[כ]שהיא קיבלה הפניה זה היה יום לפני ערב סוכות. בבוקר נסענו עם מעסיק עם האוטו שלו, הוא לקח גם אותי אמרתי לו שאני רוצה לבדוק מה העבודה שם. ישבתי באוטו שלו, נסענו לאלוני הבשן ושם הוא הסביר מה העבודה שם.... קודם באים למטבח עושים עבודות במטבח ואחר כך שהחדרים פנוים הבנות הולכות לחדרים ואחר כך שמסיימים חדרים יש זמן מוגבל לעבודה בין 10:00 ל-14:00 שאנשים מגיעים החדרים צריכים להיות מוכנים עד הזמן הזה וחסר אנשים ואחר כך חוזרים למטבח. אמרתי לו שלאשתי יש מוגבלות יש לה בעיה במרפק ויש בעיות של נשים והוא אמר אם היא לא רוצה לעבוד אני עכשיו ארשום סרוב. היה ממש איום. היא הולכת ללישכת התעסוקה. היא אמרה אני אנסה" (ע' 5 ש' 25 – ע' 6 ש' 5).

...

הנני דוחה את התביעה להוצאות רפואיות.

התביעה נגד הנתבע 2 נדחית.

התובעת תשלם לו שכר טרחת עורך דין בסך 5000 ₪ וכן הוצאות משפט בסך 2500 ₪.