סירוב לחתום על הסכם מכר לאחר זיכרון דברים

לטענת התובע, לאחר שהסכם התיווך נחתם והדירה הוצגה לנתבעת, התבקש הוא על ידי הנתבעת להפחית את סכום התמורה, אלא שטובה, שקבעה עבור איזו תמורה תמכר הדירה, הודיעה על סרובה לאמור, ומשכך, הודיעה לו הנתבעת כי היא לא מעוניינת לרכוש את הדירה.

אוסיף, כי לאחר שהתובע שמע מהנתבעת, בשיחתו עמה ביום 12.6.17, כי היא עתידה להפגש עם טובה באותו היום, לשם חתימה על זכרון הדברים, ציין בפניה כי "לא צריך זיכרון דברים" (עמ' 23 שורה 5 לתמליל), והוסיף בהמשך: "אבל מה את צריכה לסגור עם טובה, לא הבנתי, מה את צריכה להגיע לטובה?" (עמ' 27 שורות 15-16 לתמליל), ואף "היתנדב" "להוריד ממך את זה" (עמ' 28 שורה 1 לתמליל), תוך שציין: "הכל בסדר. אני אוריד את זה ממך. מה העניין? מה את צריכה להגיע לטובה? בשביל מה" (עמ' 28 שורות 4-5 לתמליל).

בסיכומים מטעמו טען התובע, כי הוא "אינו הגורם שיכול או צריך לקבוע איזה חניה מוצמדת בטבו" (סעיף 25 לסיכומי התובע), כי "גם לאחר שהתוודעה הנתבעת למיקום החניה שמוצמד לדירה" החליטה לחתום על החוזה" (סעיף 28 לסיכומי התובע), כי ממילא הנתבעת הודתה, במסגרת שיחה עם טובה, כי האחריות "לבדוק איזה חניה מוצמדת לדירה היא של עורך הדין" (סעיף 26 לסיכומי התובע), וכי מסר לה שאם היא לא מעוניינת בעיסקה, נאמר לה על ידי התובע, כי הוא יוודא כי ה"צ'ק הבנקאי" יוחזר לה, וימכור שוב הדירה (סעיף 29 לסיכומי התובע), אלא שאין באמור כדי לסתור המסקנה לפיה, התובע לא גילה לנתבעת כי החניה המוצמדת לדירה אינה חניה מקורה, ואף מסר לה מידע שגוי לפיו החניה מקורה, כשידע כי לא כך הדבר, תוך הפרת החובות המוטלות עליו במסגרת סעיף 8 לחוק המתווכים.

...

בהינתן מכלול האמור, אני קובעת כי התובע הוא שניסח וכתב את הסעיף הנוסף בנוסח זיכרון הדברים שצורף לכתב התביעה, ומשעשה כן, הרי שבהתאם לסעיף 12 לחוק המתווכים הוא אינו זכאי לקבל דמי התיווך מושא ההליך דנן, וגם מטעם זה, דין התביעה להידחות.

סוף דבר, אני מקבלת את ההתנגדות ודוחה את התביעה.

למען הסדר הטוב, אציין כי יתר טענות הצדדים, ובהן טענת התובע לפיה בשלב מסוים נאותה הנתבעת לשלם לו חלק מדמי התיווך, לא נעלמו מעיני, אלא שאין בהן כדי לשנות המסקנה האמורה לעיל.

הנתבע לעומתה טען שזכרון הדברים נחתם על ידי המנוח, כל ההתכתבות שהייתה אחרי שהסכם המכר לא נחתם הייתה על ידי המנוח בגוף ראשון ולא כשלוח, מנהל או נאמן של גוף כלשהוא, ומכאן שהצד לזכרון דברים הוא המנוח.

אינני מקבלת גם את טענתו החלופית של הנתבע , שזייף היה זה שסרב לחתום על הסכם המכר בפגישה אצל עו"ד פוני, ואשר בסיכומי הנתבע הוסבר שהסיבה הייתה שלא מולאו כל דרישות עו"ד פוני במכתב ההסכמה.

...

אין מחלוקת על כי סכום זה הועבר לעו"ד אלעזר לחשבון הנאמנות עבור הנתבע וקולבר בגין עסקה זו. עו"ד אלעזר אמנם לא הגיש את מסמכי הבנק שהתחייב לבדוק אם ניתן לאתר, אך אני מקבלת את טענת התובעת, שאין זה צריך לפגוע בה, שכן אין מחלוקת שהסכום הועבר בהתאם לזיכרון הדברים ולא הושב.

סוף דבר: לאור האמור לעיל אני מקבלת את התביעה וקובעת כי על הנתבע לשלם לתובעת תוך 30 יום את הסכומים שפורטו לעיל בהתאם לעקרונות החישוב שפורטו לעיל.

בנוסף ישלם הנתבע לתובעת סך של 100,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, החזר אגרה בהתאם לקבלה ובחישוב הפרשי הצמדה וריבית ממועד הקבלה ועד התשלום בפועל, וכן החזר שכר עדותו של עו"ד אלעזר בסך 1,000 ₪ , כפי שפורט בפרוטוקול, וגם סכום זה כנגד הצגת קבלה.

לטענת התובעים, מהירות חתימה על הסכם המכר, כחמשה ימים לאחר החתימה על זכרון הדברים, נועדה לאפשר לנתבעים לקבל את שכר טירחתם ממכירת הגג במהירות, ותוך שהנתבעת 1 עושה יד אחת עם הקונה.

עוד ציינה הנתבעת, כי ביחס לטענה כי הסכם שכר הטירחה בטל – הרי שהדבר אינו מהוה טענת תביעה, אלא לכל היותר טענת הגנה בתביעת שכר טירחה; ביחס לטעת בטלות זכרון הדברים – כי כבר בכתב התביעה צוין, כי התובע בעצמו חתם עליו, וכי סרוב הנתבעת ליטול על עצמה את הטיפול בביטולו, אין בו, כשלעצמו כדי להקים עילת תביעה, שהרי רשאי עוה"ד שלא ליטול לטיפולו עניין משפטי כלשהוא; וכי ביחס לטענות הנוגעות לביטול הסכם המכר – הרי שדינן להדחות, כאמור, מכח מעשה בית הדין המפורט.

...

סיכום ומסקנות בהינתן האמור, בקשת התובעים לפטור מאגרה – נדחית.

בקשת הנתבע 2 – לסילוק על הסף ולהפקדת ערובה – נדחית אף היא.

התובעים ישלמו את האגרה בגין תובענה זו לכל המאוחר עד יום 31.12.2020.

במסגרת זכרון הדברים נכלל תשלום של "דמי רצינות" בסך 100,000 ₪ ונקבעו סעיפים המתייחסים למצב דברים בו אחד מהצדדים יסרב לחתום על הסכם המכר, למרות שיתקיים התנאי.

בכל הנוגע לגמירות הדעת, המדובר בזיכרון דברים שבמסגרתו נכתב במבוא כך: "הואיל והצדדים מעוניינים לסגור ביניהם את תנאיו העקריים של הסכם המכר, שייחתם מיד לאחר שרמ"י תאפשר לבצע העברת זכויות". מכאן עולה לכאורה כי המסמך מבטא גם גמירות דעת להיתקשר בהסכם מכר.

...

מכל מקום המסקנה היא איפוא כי ניתן להוכיח גמירות דעת גם בהיעדר חתימה בראיות חלופיות.

אני סבורה כי משעה שסוגיה זו טעונה בירור שמקומו בהליך העיקרי, ניתן לומר כי לצורך הדיון בסעד הזמני, יש לתביעה לאכיפה סיכוי להתקבל, גם אם עוצמת העילה מוגבלת.

בנסיבות אלו, כאשר קיימים סיכויים שהתביעה תתקבל וככל שלא יינתן צו המניעה הזמני, עלול הדבר להביא לסיכול האפשרות של המבקשים לקבל סעד של אכיפה, ולנוכח מאזן הנזקים כמפורט לעיל, מצאתי להיעתר לבקשה.

יורשו היחיד, המשיב 1 (להלן: "המשיב"), סרב להכיר בתוקפו של הסכם מכר מחייב שהתגבש, כנטען.

כך ובין היתר, כולל זיכרון הדברים הסכמות בדבר זהוי המכר, תמורתו, דרכי תשלום תמורה ומיסים ואף מסירת חזקה ובזו הלשון הלא ממצה: "...הואיל והמוכרים רשומים כבעלים של דירה בת 2 חד' בשטח של 45 מ"ר ברח' שלמה בן יוסף 4 בבת ים הידוע גם כחלקת משנה 189/4 בגוש 7149 (להלן: "הדירה") והואיל והמוכר 2 מצהיר בזאת כי הוא היורש היחיד של מלוא זכויות המוכר 1 ז"ל (שאינו אביו המנוח) (כך במקור – א' י') בדירה, על פי צוואה מיום 19.10.00 והוא מתחייב לשכור שרות משפטי ולבצע כל פעולה שתדרש, מייד לאחר חתימת זיכרון דברים זה, בכדי להוציא צו לקיום צוואה לפיו הוא היורש היחיד של המוכר 1 ולרשום את זכויות הבעלות של המוכר 1 על שמו, כל זאת תוך לא יאוחר מ-4 חודשים ממועד חתימת זיכרון דברים זה..

לחלופין נטען, כי נוכח מצבו של המנוח יש לקבוע שבעצם חתימתו על זיכרון הדברים "לא נעשה דבר", וזאת כשם שנעשה "במקרה של עסקה שנעשתה טרם יוכרז אדם פסול דין". בהקשר זה נטען, כי המנוח היה במצב נפשי קשה, ואף אם נערך הסכם, כביכול מדעת ומרצון, דבק בהתקשרות פגם המצדיק את היתערבות הדין.

...

תביעה זו נדחתה ביום 15.10.2018, אך בערעור בבית המשפט המחוזי נפסק, על דרך הפשרה ביום 6.1.2020, כי המשיב ישלם לבת הזוג של המנוח סכום של 70,000 ₪ מתוך כספי התמורה של הדירה, לכשתימכר.

סיכומו של דבר ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש שיהא בו כדי לשנות ממסקנתי, ולאור המקובץ – דין התובענה להתקבל.

לצורך השלמת העסקה, ישלמו המבקשים למשיב, יורשו היחיד של המנוח, את התמורה עליה הוסכם בזכרון הדברים, כשהיא נושאת הפרשי הצמדה המשמרים את ערכה הריאלי, מיום 21.12.2013 ועד ליום התשלום.