סירוב לחזור לעבודה למרות המלצת הוועדה הרפואית

להלן תמצית טענותיו: לענין תקנה 15 טען המבקש כי הועדה טעתה בכך שלא הפעילה את התקנה, וזאת למרות שועדת הרשות המליצה להפעילה; הועדה לא הפעילה את השיקולים הרלבאנטיים להפעלת התקנה, שכן השאלה אם המבקש עובד במועד הדיון בועדה אינה רלבאנטית, ומכל מקום הועדה הייתה צריכה לבחון את מצבו במועד ההכרה (2/12/05) ולא במועד הדיון בועדה.

המבקש בסיכומי התשובה הוסיף כי עניינו התברר במשך שנים במסגרת הליך שהחל כבר משנת 1994 וכי בשל העיכוב בבירור התביעה נגרמו לו נזקים כדוגמת סרוב הועדה להפעיל את תקנה 15.

לטענת המבקש בגין עיכוב שיצר המעסיק (משרד הבטחון) עניינו הובא בפני ועדה רפואית רק בשנת 2018, אולם הועדה הייתה צריכה להתייחס למצבו הרפואי הקשה שהיה כבר בשנת 2005 כאשר כבר אז היה ברור שאינו יכול לחזור לעבודה בשל הפגיעה האונקולוגית, ועל כן הועדה הייתה צריכה לאשר הפעלת תקנה 15 מיום 4.12.08.

...

מדובר בהחלטה רפואית אשר לא נפל בה פגם משפטי, ואין מקום להתערב בה. הכרעה לאחר בחינת טענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן.

] לא מצאנו כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ביחס למצבו הנפשי.

סוף דבר – הערעור נדחה.

לטענת המערערים, בתאריך 14.8.2005 כתשעה חודשים לאחר תחילת שרותו, שבמהלכם הישתתף בין היתר גם במסגרת פינוי היישובים באיזור חבל עזה בשנת 2005 (ארועי ה"היתנתקות"), שב המנוח לחופשה בביתו ועם סיום החופשה סרב לחזור ליחידתו ולפיכך הם התקשרו אל מפקדו של המנוח.

במהלך ריצוי עונש המאסר המנוח נבדק על ידי בתאריך 17.7.2006 על ידי מומחה בתחום הפסיכיאטריה (דר' יבגני שינקרנקו) אשר התרשם מכך שהמנוח סבל מסימני דכאון, ולכן המליץ על הורדת הפרופיל הרפואי של המנוח לפרופיל 24 זמני לאחר שציין במסקנות המלצתו לוע"ר כדלקמן : "... למרות ששונה שיבוץ לקל"ב ושונה פרופיל ל 64, לא הצליח להישתלב וערק שוב. לאחר הגעתו לכלא פנה בבקשה לסיוע של קב"ן...

המנוח עבד במשך שלוש שנים במפעל השימורים "זנלכל" ובשנת 2012 החל ללמוד במכללת "עמק הירדן" כ"שומע חופשי".

למרות שעל פניו מדובר בבעיות לא חריגות שאינן מצביעות על ליקוי נפשי, הרי שמעדותו של פרופ' קוטלר עולה כי לא ניתן לשלול את האפשרות שהמנוח סבל מבעיות נפשיות טרם גיוסו לצה"ל אשר לא אובחנו עד למועד הגיוס (ראה : עדות פרופ' קוטלר בעמוד 13 שורה 18 – עמוד 14 שורה 12 לפרוטוקול), ולכן טוב הייתה עושה הועדה הרפואית אשר התאימה את הפרופיל הרפואי הראשוני של המנוח בהתאם לתקנות שירות בטחון, תשכ"ז – 1967 אם הייתה מפנה את המנוח לבדיקת מומחה בתחום בריאות הנפש, על מנת שיחווה את דעתו בשאלת מידת התאמתו לשירות צבאי קרבי וקיומם של ליקויים נפשיים אפשריים.

...

לטענת המערערים, המסקנה המסתברת הינה כי הפרעתו הנפשית של המנוח התפתחה עקב אי מתן טיפול נפשי בתחילת השירות, ולכן, בשל אופיו הסוציאלי של חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י – 1950, הרי שאין לראות בסירובו של המנוח לקבל טיפול נפשי פסיכיאטרי במהלך השירות או בעצם אי הגשת תביעה כנגד משרד הביטחון במהלך השירות הצבאי או לאחריו בכדי להשליך על אחריות הצבא על נסיבות התאבדותו משום שתביעתם של המערערים הינה אוטונומית ובלתי תלויה בדרך התנהלותו של המנוח.

אנו סבורים כי לא עלה בידי המשיב לסתור את החזקה אשר נקבעה במסגרת הוראת סעיף 2(ב) לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה שלפיו במקרים של מחלה, חבלה, או החמרת מחלה קצין התגמולים נדרש לשלול את האפשרות כי המוות נגרם בשל תנאי השירות, ולשכנע באמצעות הצגת ראיות כי בתנאי השירות לא היה גורם בעל פוטנציאל לגרום לחבלה או למחלה שהביאו למוות או שהגורם למוות הינו אירוע חיצוני לשירות (ראה : ע"ו (מחוזי חיפה) 30049-01-18 מוחמד ודחיה גדיר נ' קצין התגמולים מיום 25.3.2018).

בענייננו קצין התגמולים לא הוכיח בראיות פוזיטיביות את הגורם לפרוץ המחלה ולא עמד גם בנטל לשלול קיומו של גורם סיכון פוטנציאלי בתנאי השירות, ולכן מתקיימת בענייננו החזקה כי מחלתו של המנוח נגרמה עקב השירות, אותה מחלה אשר בסופו של דבר הובילה למותו.

סוף דבר : אשר על כן, אנו מוצאים לנכון לקבל את הערעור במלואו ולבטל את החלטת המשיב מיום 6.9.2015 על כל הנובע ומשתמע מכך לעניין זכויות המערערים על פי חוק.

התובע היה עובד מוערך שזכה ליחס משפיל, כך למשל, בקשתו לצאת לחל"ת למשך 3 חודשים סורבה.

התובע לא קיבל עידכון דרגתו בזמן עבודתו וגם לא בסיומה למרות המלצות מנהליו.

הנתבעת עשתה מאמצים למצוא משרה לתובע בהתאם לקביעת הועדה הרפואית, ולאחר שנסיון זה לא צלח, הסתיימה העסקתו של התובע.

כך למשל, ביחס לתביעה לתשלום מענק יובל, הוכח כי לתובע לא היה רצף בעבודתו והוא חזר לעבוד כשהוא מועסק בחוזה שאינו כפוף להסכמים קבוציים.

...

לסיכום, טען התובע כי תביעתו הוכחה במלואה.

כמו כן, יש לדחות את תביעת התובע ביחס לפגיעה בגמלתו מהמןסד לביטוח לאומי; היות ועלה כי זכויות התובע שולמו לו בפועל, וממילא רכיב זה לא פורט כנדרש, בשים לב כי גובה הגמלה נקבע על פי המשכורות ששולמו בתקופות הרלוונטיות, בהתאם לדין ולפסיקה, וכאשר פסק דינו של בית הדין הארצי הורה על תשלום גמול שעות נוספות, שולמו לתובע כספים בהתאם וזאת רטרואקטיבית עבור 7 שנות עבודה.

מכל האמור לעיל עולה, כי יש לדחות את התביעה במלואה.

התשתית העובדתית שהוכחה, בשילוב עם הטענות המשפטיות של הנתבעת אותן קיבלנו, מביאה למסקנה לפיה יש לדחות תביעה זו. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, נדחית בזאת התביעה.

כפי שעולה מהודעת העירעור והנספחים שצורפו לה, הועדה קבעה כי "החליטה לדחות את הערר על תקנה 15. חזר לעבודה ואין ירידה בהכנסות". זאת, חרף העובדה שכפי שעולה מפרוטוקול הדיון בועדה, המערער הצהיר בפניה כי "לא חזר לעבודה עקב הפגיעה". ב"כ המערער פנתה למשיב במכתב לאחר קבלת החלטת הועדה וביקשה עיון חוזר בהחלטה.

אשר לשאלת ההוצאות, טען המערער כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי וועדת העררים טעתה טעות חמורה וברורה, כי פקיד התביעות של המשיב הסכים שמדובר בטעות אך סרב לתקנה ועמד על הגשת העירעור לבית הדין, וכי בנסיבות אלה היה בסמכות המשיב להורות על השבת הדיון בהסכמה אל הועדה, על מנת שתשלים מלאכתה לעניין תקנה 15 בלי לחייב את המבוטח לפנות לערכאות תוך נשיאה בהוצאות הייצוג המשפטי.

יתר על כן, הועדה הרפואית שומעת את טענות המבוטח ביחס להמלצת ועדת הרשות, וככל שהועדה הרפואית סבורה כי נידרשת השלמה והיוועצות נוספת בועדת הרשות, ממילא נתונה לה הסמכות לשוב ולהיוועץ בועדת הרשות, ובמסגרת זו להביא בפני ועדת הרשות את טענות המבוטח בנוגע להמלצתה.

נוכח המפורט לעיל יוחזר עניינו של המערער לועדה הרפואית לעררים, בהרכבה הנוכחי, על מנת שזו תידון בשאלת הפעלת תקנה 15, לאחר שתיוועץ בועדת רשות, וזאת בשים לב לתנאים המצטברים הנקובים בהוראות התקנה, קרי שאלת היכולת לשוב לעבודה טרם הפגיעה בעבודה וכן שאלת קיומה של ירידה ניכרת שלא לזמן מוגבל בהכנסות, עקב הנכות היציבה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכלל החומר הקיים בתיק ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין טענות המערער לזכות טיעון בפני וועדת הרשות ולחיוב המשיב בהוצאות להידחות.

בנסיבות אלה גם בקשה זו של המערער נדחית.

ביום 31.10.21 קבעה ועדת הרשות כי "כיום חזר לעבודה ולא קיימת ירידה בשכרו. הועדה ממליצה שלא להפעיל את התקנה". ביום 21.11.21 סיכמה הועדה מדרג ראשון את הדיון וקבעה כי למערער דרגת נכות יציבה משוקללת בשיעור 20%, תוך שהתקבלה ההמלצה שלא להפעיל את תקנה 15.

בפרוטוקול זה ציין בא כוחו כך – "ד"ר טים יכתוב מה שרוצה ואני אגיב בהתאם. שומע כעת שד"ר טים יעקובי קיבל החלטה על כך שפוסל עצמו מלשבת בתיקים שלי באופן גורף. אינני יודע על מה יצא קצפו של ד"ר טים יעקובי. אציין שאין ביני לבין הרופא שום סיכסוך אישי וביקשתי לפסול את ד"ר יעקובי לפסול בתיק זה של בן עטר לאור פסק דין איזורי לעבודה שניתן בהסכמה ולפיו ד"ר יעקובי נפסל לשבת בעיניינו של בן עטר לתאונה משנת 2019 שם ... [מתאר את נסיבות התיק הספציפיות] ולכן ביקשתי לפסול בתיק הזה. התכנסנו כאן בועדה קודמת לאותו עניין ונושא הנו תאונה 8.21 ובמעמד ד"ר יעקובי ביקשתי שיפסול עצמו. מפרוטוקול שקבלתי לפני שבועיים בפקס התברר שהחליט לא לפסול את עצמו למרות שאמרתי את טענותיי, אולם כיום משכבר התייצבנו לדיון בועדה בקשר לשני התיקים היינו 22.8.21 והחמרת מצב 22.1.18 רק כעת נזכר ד"ר יעקובי להודיע שכן פוסל את עצמו. ההתנהלות הזאת לא מקובלת, לא ראויה, אני אומר זאת בפניו ושום דבר אינו אישי אני מייצג לקוח בהתאם לשיקול דעתי ואם אני סבור שרופא פסול אני אומר זאת בפני הרופא והוא לא חייב לקבל את עמדתי יש לי מלוא הסמכות לפנות באפיקים נוספים לגרום לפסילת המומחה. המומחה לא צריך להיעלב או להפגע ועם כל הכבוד לא עושה טובה בועדה שהיא מעין שיפוטית בדיוק כמו ששופט היה פוסל את עצמו מלדון באדם בשעה שנפסל בעבר. חזקה גם על רופא שהוא סמכות שיפוטית בעיניין לפסול את עצמו. הבקשה הייתה ספציפית למבוטח שיושב כאן בועדה ולא באופן גורף. מכבד את החלטת ד"ר יעקובי ואם הייתה החלטה אבקש ממזכירות הועדה לפסול ליישום החלטתו של ד"ר יעקובי התקבלה לא מעכשיו עוד לפניכן, דהיינו ידועה למזכירות הועדות". לכך השיב הפוסק במילים אלה – "עו"ד מורנו השתמש בישיבה הקודמת במלים שאינן עומדות בקנה אחד עם היתנהגות נורמאטיבית ומותר שלא להסכים עם דיעות של פוסקים והחלפת הרכב בפוסק בתיק אחד לא פוסל מתיק שני ובטח ובטח אין אלמנט של רדיפה. משכך מוטב מבחינת ד"ר יעקובי לא לשבת עם עו"ד מורנו". .

בנסיבות שנוצרו, כאמור מוסכם על הכל שאין משמעות מעשית להחזרת הדיון לאותה ועדה, שעה שהפוסק עצמו מסרב לידון בכל עניין בו מטפל בא כוח המערער.

עניינו של המערער יועבר לועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכב אחר, על מנת שתידון בערר שהוגש מלכתחילה.

...

בפרוטוקול זה ציין בא כוחו כך – "ד"ר טים יכתוב מה שרוצה ואני אגיב בהתאם. שומע כעת שד"ר טים יעקובי קיבל החלטה על כך שפוסל עצמו מלשבת בתיקים שלי באופן גורף. אינני יודע על מה יצא קצפו של ד"ר טים יעקובי. אציין שאין ביני לבין הרופא שום סכסוך אישי וביקשתי לפסול את ד"ר יעקובי לפסול בתיק זה של בן עטר לאור פסק דין אזורי לעבודה שניתן בהסכמה ולפיו ד"ר יעקובי נפסל לשבת בעניינו של בן עטר לתאונה משנת 2019 שם ... [מתאר את נסיבות התיק הספציפיות] ולכן ביקשתי לפסול בתיק הזה. התכנסנו כאן בוועדה קודמת לאותו עניין ונושא הינו תאונה 8.21 ובמעמד ד"ר יעקובי ביקשתי שיפסול עצמו. מפרוטוקול שקיבלתי לפני שבועיים בפקס התברר שהחליט לא לפסול את עצמו למרות שאמרתי את טענותיי, אולם כיום משכבר התייצבנו לדיון בוועדה בקשר לשני התיקים היינו 22.8.21 והחמרת מצב 22.1.18 רק כעת נזכר ד"ר יעקובי להודיע שכן פוסל את עצמו. ההתנהלות הזאת לא מקובלת, לא ראויה, אני אומר זאת בפניו ושום דבר אינו אישי אני מייצג לקוח בהתאם לשיקול דעתי ואם אני סבור שרופא פסול אני אומר זאת בפני הרופא והוא לא חייב לקבל את עמדתי יש לי מלוא הסמכות לפנות באפיקים נוספים לגרום לפסילת המומחה. המומחה לא צריך להיעלב או להיפגע ועם כל הכבוד לא עושה טובה בוועדה שהיא מעין שיפוטית בדיוק כמו ששופט היה פוסל את עצמו מלדון באדם בשעה שנפסל בעבר. חזקה גם על רופא שהוא סמכות שיפוטית בעניין לפסול את עצמו. הבקשה הייתה ספציפית למבוטח שיושב כאן בוועדה ולא באופן גורף. מכבד את החלטת ד"ר יעקובי ואם הייתה החלטה אבקש ממזכירות הוועדה לפסול ליישום החלטתו של ד"ר יעקובי התקבלה לא מעכשיו עוד לפניכן, דהיינו ידועה למזכירות הוועדות". לכך השיב הפוסק במילים אלה – "עו"ד מורנו השתמש בישיבה הקודמת במלים שאינן עומדות בקנה אחד עם התנהגות נורמטיבית ומותר שלא להסכים עם דעות של פוסקים והחלפת הרכב בפוסק בתיק אחד לא פוסל מתיק שני ובטח ובטח אין אלמנט של רדיפה. משכך מוטב מבחינת ד"ר יעקובי לא לשבת עם עו"ד מורנו". .

לדעתי דין הערעור להתקבל: מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי אכן, הוועדה לא נימקה ולא הסבירה, מדוע לא קיבלה את טענות המערער כי יש להעלות את דרגת הנכות שנקבעה לו בגין החמרת המצב בברכו השמאלית.

לאור כלל האמור, הערעור מתקבל.