סירוב להעלאת שכר כצורת התעמרות

בתום הדיון הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של פסק דין, כדלקמן: "הגענו להסכמה ולפיה סוגיית ההפסקה וסוגיית הפרשנות ההסכמית של הגדרת משרה מלאה ידונו תחילה בין הצדדים בהתאם למנגנון וככל שלא נגיע להסכמות עד ליום 25.10.17, נפנה לבורר כפי שהוסכם בהסכם, הנשיא בדימוס אדלר. אנו נחתום על הסכם בוררות בו נגדיר את הנושאים שבמחלוקת בצורה מדויקת ונעביר את עמדתנו לבורר. הבורר ייקבע את סדרי הדין ואת סדר הגשת הטיעונים בכפוף לאמור בהסכם.

כך שכל שעה שהעובד מקבל עליה שכר תחשב לפרמיה.

ככל שמדובר בדרישת הערייה להוספת קווים, אין בכך כדי להוות סיבה מוצדקת לאפליית חברי הועד וממילא כאשר מנהלת משאבי אנוש נישאלה האם חבריי הועד סירבו להתייצב ביום מסוים, השיבה כי אינה יודעת על כך. המבקשת מוסיפה וטוענת כי ההחלטה שנקבלה בעיניינם של חברי הועד מוכתמת בשיקולים זרים, מונעת משיקולים נקמניים, מתוך מטרה לפגוע בחברי הועד.

המשיבה טוענת כי לא זו בלבד שלא היתעמרה או פגעה בחברי הועד, אלא שבמהלך המשא ומתן ביקשו המבקשת והממונה האזורית כי תעשה מחווה זמנית לחברי הועד לשבוץ זמני וכאשר פנו לחברה נהגים אחרים או ביקשו יחס שווה לזה שניתן לחברי הועד, הייתה החברה צריכה לספק הסברים.

...

מכאן גם לא מצאנו כי החלטת המשיבה להחזיר את חברי הוועד לסבב השיבוצים בפעימות הבאות, נעשתה משיקולים זרים או מתוך פגיעה בשיוויון.

אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

דא עקא, על רקע העובדה שהמשיבה נמנעה מלהנגיש את המסכת הראייתית וכי באופן שבו הציגה את הראיות בפנינו, גרמה לסרבול ההליך ולבזבוז זמן רב, מצאנו בנסיבות אלה כי מן הראוי הוא שכל צד יישא בהוצאותיו.

לשיטת המשיבה, המבקש הושב לעבודתו החל מיום 1/11/14, ומקבל את שכרו ויתר התנאים בצורה סדירה ויכול לבצע את עבודתו ללא כל הפרעה; מנספחי הבקשה אף עולה בבירור כי המבקש מבצע מטלות המוטלות עליו על ידי מזכיר הערייה ולכן אין כל יסוד לטענה כי המשיבה מונעת מן המבקש לבצע את תפקידו.

המבקש סרב לכל הצעה שהועלתה לו מצד הערייה ולכן זומן לשימוע כמפורט לעיל.

הואיל והתרשמתי כי נעשו מאמצים מכוונים להיתנכל ולהשפיל את המבקש, ממילא הוכח היסוד הנפשי הנידרש.

...

על כן מורה אני כדלקמן: קנס בסך 25,000 ₪ מוטל על המשיבה בגין בזוי בית הדין.

הנני מורה למשיבה להשיב את המבקש לתפקידו כמנהל בית העירייה על כל תנאיו וסמכויותיו.

כמו כן הנני מורה למשיבה להעמיד לרשות המבקש כל אמצעי מקצועי ומנהלי אשר עמד לרשותו עובר לפיטוריו לרבות הציוד ההכרחי לביצוע עבודתו כמנהל בית העירייה.

דוגמה למדיניות המוסר הכפול עולה מסירוב החברה לתקן עוות בעיניינן של מספר עובדות הנמצאות כבר חודשים רבים מתחת לטווח השכר המינימלי המוגדר לתפקידן.

המחיר הכלכלי והנפשי אותו אני משלמת היום בצורה ישירה ומשפחתי בצורה עקיפה, עקב היתנהלות ההנהלה כלפי, מאלצת אותי להתפטר ואינה משאירה בידי ברירה.

עוד טענה הנתבעת כי גם ההסתדרות עצמה לא סברה שעמדתה של החברה מהוה השפעה על ההתארגנות או כי מעשיה מהוים היתנכלות, שכן חזקה כי הייתה פועלת בנידון – מתריעה בפני הנתבעת ואף פונה לבית הדין, בעוד שבפועל אף במכתביה לא טענה לכך, אלא לכל היותר ל"היתנהגות שאינה מכבדת" (נספח ז' לכתב התביעה) ואף התובעת לא טענה לכך בזמן אמת, אלא לראשונה במכתב התפטרותה ובהליך זה. התובעת חטאה לתפקידה כחברת ועד הפעולה, עת דאגה לקידום עניינה האישי בהעלאת שכרה, או טיפלה בעיוותי שכר כהגדרתה של כחמשה עובדים מתוך 200, והנתבעת הביעה באופן עיקבי את עמדתה כי מצב זה אינו ראוי, ואיך בכך משום היתנכלות לתובעת.

...

" ביום 28.9.16 הגישה התובעת לנתבעת מכתב התפטרות (נספח י"ח לכתב התביעה), אשר בו פירטה את סיבותיה, כדלקמן: "הנני חברת וועד הפעולה מטעם הסתדרות העובדים החדשה, לאורך תקופת כהונתי כחברת וועד הפעולה סבלתי מהצקות והתנכלות ברמה האישית מצד הנהלת חברת נת"ע, בעת האחרונה, עת החלו וועד הפעולה והסתדרות העובדים להאיץ את המו"מ על ההסכם הקיבוצי, התגברו ההתנכלויות אליי מצד ההנהלה והפכו תכופות ומרושעות יותר, החל בהפצת שקרים מקוממים המופנים אישית להכפשת שמי לא פעם מאחורי גבי, בניסיונות פגיעה בקשרי עבודה ואחרים אותם יצרתי בעמל רב במסגרת עבודתי וכן ב"בישול" משוב מקצועי ע"י מנהלי האישי בניגוד מוחלט לפידבקים אותם אני מקבלת מכל הפונקציות מולן עבדתי, כולל מנהלי לשעבר.

עם זאת, בנסיבות העניין סבורני כי המסמכים שהוצגו על ידי התובעת מטעם הקרן עצמה מעידים כי הלכה למעשה חסרים כספים אשר אמורים היו להיות מופרשים לטובת התובעת.

עם זאת, אינני מקבלת את טענת התובעת כי הייתה זכאית לתשלום הפרשות בתקופת הלידה וההורות מעבר ל – 14 השבועות על פי חוק (בעת הרלוונטית).

סוף דבר נוכח האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פסק דין זה, את הסכומים הבאים: פיצויים לדוגמא בגין הפרת סעיף 33י לחוק הסכמים קיבוציים, בסך 20,000 ₪.

החל מחודש 5/14 החלה לעבוד במרפאה בתפקיד מזכירה, אישתו של מנהל הנתבעת - גב' מרינה סגל, לטענת ב"כ התובעת גב' סגל החלה להיתנכל לתובעת ולהתנהג אליה בצורה לא מכובדת.

בחודש 3/14 הציעה הנתבעת לתובעת, באמצעות מנהלה מר אריק סגל, לעבוד במשרה נוספת כמזכירה באופן זמני עד אשר תמצא מזכירה, וזאת תוך כדי העלאת שכרה השעתי באופן משמעותי החל מחודש 4/14, לסך של 35 ₪ לשעת עבודה, לפיכך תוספת השעות נבעה מתפקידה הזמני בלבד כמזכירה במרפאה.

התובעת החלה בשביתה "איטלקית" בכך שהגיעה למקום העבודה ושיחקה במכשיר הנייד שלה, תוך פגיעה במערכת היחסים עם רופאי המרפאה שבסופו של דבר סירבו לעבוד עמה.

לקולא שקלנו גם את היתנהגותה השלילית של התובעת, אשר ניכר מהמכתבים ששלחה לנתבעת בתחילת הדרך, על רצונה להיתנכל לנתבעת תוך העלאת טענות מגוונות שאינן קשורות לנושא הקף משרתה, ובפרט הטענה למתן טפולי שיניים על ידי מנהל הנתבעת ללא רשיון לרפואת שיניים (ראה עדות התובעת, פרוטוקול מיום 21/10/15, עמ' 11, ש' 3-17).

...

אשר על כן, לאחר שבחנו את טענות התובעת, החלטנו לדחות תביעתה לפיצויי פיטורים מכוח סעיף 7(א) לחוק פיציי פיטורים.

סוף דבר אשר על כן, על הנתבעת לשלם לתובעת הסכומים הבאים: השלמת שכר עבודה בסך של 14,070 ₪.

נוכח התוצאה אליה הגענו, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך 3,500 ₪, בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

לא הובהר מהן הנסיבות בגינן הועלה השכר (תחילה ל31 ₪ ואח"כ ל32 ₪) ואולם בתכתובת הוטסאפ שבין הצדדים וגם נוכח העולה מתוך תצהיר התובעת, דומה כי גם התובעת מאשרת שהעלאת התעריף היתה טעות וככל הנראה לא סוכמה בשום שלב (ר' הרישום מה 9.7.19 בשעה 15.53 וכן עדות בעלה של התובעת בעמ' 9 ש' 12 ואילך ועדותה בעמ' 10 ש' 23 ור' גם תצהירה בסעיפים 52-55 משם משמע שעיקר טענתה הוא על הפחתת התעריף לפחות מ30 ₪ כפי שקיבלה לכתחילה).

התובעת הקליטה ותמללה גם שיחה נוספת עם ציקו מה 21.7.19 בה מורה ציקו לתובעת לנקות את המטבח לאחר שהיא יושבת באפס מעשה, והיא מסרבת לכך ובכלל זה אומרת "העבודה שלי זה לעבוד מול המחשב, לא לנקות את המטבח". ציקו אומר לתובעת כי "הזמן שלך פה מבוזבז ומיותר לגמרי. מבחינתי את לא. . את לא מקבלת שכר על השעות האלה..." באותו יום מודיעה התובעת לציקו בהודעת ווטספ כי לא תגיע כיון שלא ישלם לה על השעות והוא חוזר על דרישתו כי תתיצב בעבודה.

כמו כן נטען כי הדרישה "להתעסק בנקיונות או בפלפון" ואמירות לפיהן "אין לה בשביל מה להמשיך לעבוד .." הן פיטורין אסורים שעל הנתבעת לחזור בה מהם, וכן להיתנצל על היתעמרות והרעת תנאי עבודת התובעת וככל שלא כך ייעשה, תפנה לבית הדין.

עזיבתי את העובדה הינה בעקבות הרעת תנאי עבודה, לרבות אך לא רק בשל העובדות כדלקמן: *לאחרונה אני סובלת מיחסים פוגעניים כלפי בצורה לא יפה * הפחתת שכר עבודתי * נאסר עלי לשבת במקום הקבוע שלי ליד המחשב ובמקום זה נידרשתי להיות באיזור המטבח ולהתעסק בנקיונות" במהלך החודש הקרוב אבקש להסדיר את כל זכויותיה הקשורות לסיום עבודתי בחברה.

...

משכך, ומשלא מצינו כי בוצעו תשלומים מחד גיסא אך לא מצינו ראיה לקיומה של קרן קודמת מאידך גיסא מצאנו מקום לפסוק לתובעת סך של 3048 ₪ (התובעת בתצהירה העמידה את סכום התביעה, לאחר קבלת תלושי השכר על סך של 4711 ₪, וככל שניתן להבין , זאת על בסיס 17 חודשי עבודה.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת הסכומים הבאים: פיצוי לפי חוק עבודת נשים לפיצוי בסך של 18,133 ₪.

יתר תביעות התובעת נדחות.