בשלהי חודש 2/19, ולאחר מספר ניסיונות מטעם נציגי החברה לדבר עם ב"כ התובע, אשר באותה תקופה ככל הנראה שהה בחו"ל, הגיע אחד מנציגי המבקשת, מר סלים ג'באלי בנו של ריאד, להסכם עם ב"כ התובע, לפיו יבוטל פסה"ד, תנתן למבקשת ארכה להגשת כתב הגנה מטעמה וזאת כנגד תשלום בסך של 10,000 ₪ לטובת המשיב.
כמו כן, במסגרת השיחה הודיע נציג המבקשת לב"כ התובע כי בכוונתו לפנות לחברת הביטוח ולבחון מתן כסוי בטוחי דבר שייתכן ייתר את ההיתדיינות בין הצדדים.
חרף הפרת ההסכם על ידי המבקשת והתנהלותה הקלוקלת , המשיב נתן לה אנספור הזדמנויות לקבל את יומה בבית המשפט, אולם המבקשת נימנעה פעם אחר פעם מלקיים את התחייבויותיה כלפי המשיב וכלפי בית המשפט, וזאת על אף שמדובר בהליך שתחילתו כבר בשנת 2018.
המבקשת הגישה כתב תשובה מטעמה במסגרתו הוסיפה, כי הסיבה בעיטה מר סלים לא השיב להצעת המשיב לעניין ביטול פסה"ד, הייתה התדרדרת במצבו הרפואי של אביו, אשר נותח בניתוח לב פתוח בהול, מצב שהשפיע לא רק על מר סלים באופן אישי אלא גם על תיפקודה של המבקשת אשר הייתה נתונה במצב של "כאוס".
נוסף על כך, כתב ההגנה לא הוגש במועד המוסכם, בשל מצב החרום שפקד את המדינה, והכרזת שר המשפטים על מתכונת מצב חרום במערכת המשפט שלפיה, תקופת תוקפן של תקנות החרום "לא תבוא במניין הימים לעשיית דבר שבסדרי דין או בנוהג, שנקבעו בחיקוק או שקבע בית המשפט, רשם, רשם הוצאה לפועל או מנהל לישכה".
בא כוחה של המבקשת האמין שלאור מצב החרום ולאור העובדה שהמבקשת שילמה למשיב סך של 11,700 ₪ (המהוה כ-10% מסכום התביעה) מכוח ההסכם, לא תהא למשיב היתנגדות למתן ארכה נוספת קצרה בת שלושה ימים בלבד, אולם המשיב סרב.
...
לטענת המבקשת לא רק שיש לה סיכויי הגנה טובים, אלא דין התביעה כנגדה להידחות על הסף וזאת מחמת היעדר יריבות/עילה, לאור העובדה שכל הסוגיות שנוגעות לביצוע הפרויקט , הוסדרו במסגרת הסכם שנחתם בין המשיב ובין נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (להלן – "נתיבי ישראל") ביום 10.7.17 (להלן – "הסכם הפרויקט"), שלמעשה קבע, כי נתיבי ישראל היא האחרית על התכנון, הפיקוח והניהול של הפרויקט.
מסמך זה, קרי – הפרוטוקול מהווה הודאת בעל דין, ועל כן גם מן הטעם הזה יש לדחות את הבקשה.
דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל כפוף לחיובה של המבקשת בהוצאות משמעותיות לטובת המשיב, כפי שיפורט להלן:
תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת כדלקמן:
"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".
ההכרה הבסיסית עת דנים בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה היא קיומה של זכות גישה חוקתית של כל אדם לערכאות המשפט ולקיומו של דיון אמיתי, בפני בבית המשפט.
אני סבורה כי טענות המבקשת עומדות ברף שנקבע בפסיקה ואלה מקימות לזכאותה סיכויי הגנה טובים.
