חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

סילוק תביעה על הסף - דחיית תביעה למתן פסק דין הצהרתי וסעד כספי

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2022 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

התובע הגיש נגד הנתבעות תביעה במסגרתה הוא עותר למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הזכאי לקבלת כספי הגמל המופקדים בחשבון מספר 108219 המנוהל על ידי הנתבעת 1 (להלן: החשבון).
בבקשה לסילוק התביעה על הסף נטען, כי משעותר התובע למתן סעד הצהרתי בנוגע לכספים הצבורים על שם המנוחה בקופת הגמל, הרי שחלה הוראת סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, הקובע כי לבית הדין האיזורי לעבודה נתונה סמכות ייחודית לידון בעניינים אלו.
התובע, בתגובתו לבקשה לסילוק על הסף, הפנה להחלטה שניתנה ביום 31.3.20 על ידי כב' השופטת ס' מצא בבית משפט זה, במסגרת ת.א. 9961-12-19 יורשי המנוח יריב עטר ז"ל נ' הפניקס אחזקות בע"מ. שם נדחתה בקשה של חברת "הפניקס אחזקות" לסילוק התביעה על הסף או להעברתה לבית הדין האיזורי לעבודה (בהסתמך על הוראת סעיף 24(א)(3) הנ"ל).
...
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים נחה דעתי כי דין בקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף – להידחות.
סעיף 24(א)(3) לחוק בתי הדין לעבודה קובע סמכות עניינית ייחודית לדון בעניינים אלו: "תובענות של חברים או חליפיהם או של מעסיקים או חליפיהם נגד קופות גמל, כמשמעותן בחוק הגנת השכר... או תובענות של קופות הגמל נגד חבריהן או חליפיהם או נגד מעסיקים או חליפיהם, הכל אם התובענות נובעות מהחברות בקופות או מחבותם של מעסיקים לקופות, לפי העניין, וכן כל תובענה לקצבה הנובעת מיחסי עבודה". בעניין מנורה שלעיל, נקבעה פרשנות מרחיבה לסעיף 24 (א)(3) הנ"ל. נקבע, כי לצורך בחינת סמכות בית הדין לעבודה לדון בתובענה, יש להשיב לשאלה אם התביעה נובעת, במבט רחב, "מהחברות בקופה או מהחבות של המעסיק לקופה", וכי אין להידרש לאופייה של המחלוקת (ההדגשה אינה במקור): "סבורני, כי פרשנות המאפשרת הכללתן של כלל תביעותיהם של עובדים ומעסיקים נגד קופות הגמל, בלא תלות באופיה של המחלוקת או בסוג הקופה, בגדרי סמכותם של בתי הדין לעבודה, מתיישבת עם לשון סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה כמו גם עם תכליתם של בתי הדין לעבודה כפי שהוצגה מעלה. ...
יישום האמור לעיל על ענייננו מוליך למסקנה, כי דין הבקשה להידחות.
בקשת הנתבעת 1 לסילוק התביעה על הסף – נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

המשיבה תבעה בתיק זה את הסעדים הבאים: ליתן צו עשה לרישום משיב 2 בפנקסי רשם המקרקעין; ליתן צו עשה למחיקת הסכם השתוף בין משיבים 2 ו-3 מיום 12/2/18 מפנקסי רשם המקרקעין; ליתן צו עשה המורה לפרקליטות מסוי וכלכלה לבטל אישור שהונפק למשיב 2 על העדר חובות; ליתן פסק דין הצהרתי שלפיו משיבים 2 ו-3 הם הבעלים של הבית הקידמי (שאותו רכשו המבקשים); וליתן פסק דין הצהרתי שלפיו משיבים 2 ו-3 ניסו להפר צו מניעה מיום 13/3/18.
דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להדחות, ועל כן דין הבקשה לחלט את הערובה הכספית להדחות.
על כן, יש לדחות על הסף גם את התביעה שפורטה בס"ק 10.5 הנ"ל. אין לקבל את טענת המשיבה כי הבקשה לדחיית התביעה על הסף הוגשה טרם זמנה משום שבכוונת המשיבה להגיש ערעור על פסק הדין שניתן בתיק המקביל ומשום שהוגשה בקשה לעיכוב ביצוע.
...
המשיבה הגישה ביום 30/6/21 תשובה שבה טענה כי יש לדחות את הבקשה, והמבקשים הגישו תגובה לתשובת המשיבה ביום 4/7/21.
לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ודוחה את תביעת המשיבה, בהיעדר עילה של המשיבה לקבלת הסעדים המבוקשים, וכן מחייב את המשיבה לשלם למבקשים 1 ו-2 סך של 32,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד ולמשיבים 2 ו-3 סך נוסף של 32,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד - שניהם בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
כמו כן ולאור האמור לעיל, הנני מחייב את עוה"ד עודד הוכהאוזר ורונן מזור, ביחד ו/או כל אחד לחוד בסך של 5,000 ₪ לטובת אוצר המדינה ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
היות שהמבקשים הם אלה שהגישו את הבקשה להפקדת ערובה להבטחת הוצאות בתיק זה, אני קובע כי הסך של 25,000 ₪ שהופקד בתיק זה ייוחד לפירעון (חלקי) של הוצאות המבקשים בלבד, ודוחה את בקשתם של משיבים 2 ו-3 לקבל חלק מהסכום הנ"ל על חשבון הוצאותיהם.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

דיון ומסקנות לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני מחליטה כלהלן: כידוע, סילוק תביעה על הסף הוא סעד דראסטי וקיצוני, המביא למחיקה או לדחייה של תובענה בטרם התבררה לגופה.
בית משפט העליון דחה את הטענה הקושרת בין מועד יצירת העילה בגין תביעת ההשבה, לבין המועד בו ניתן פסק הדין הקובע כי ביטול ההסכם כדין, וקבע כי "אין בידי לקבל טענה זו. דיני הביטול בגין הפרת חוזה מבוססים על מערכת סיכונים וסכויים. הצד 'הנפגע', המבטל את החוזה, נוטל על עצמו את הסיכון כי הביטול אינו כדין, וכי מה שנתפס על ידו כביטול אינו אלא הפרה. הצד ה'מפר' נוטל על עצמו סיכון כי מה שנתפס על ידו כהפרה של הצד השני אינו הפרה כלל ועיקר, אלא מהוה ביטול כדין. כל אחד מהצדדים רשאי לעשות פעולות שונות להקטנת הסיכון, לרבות פניה לבית המשפט, למתן פסק דין הצהרתי. אין בכל אלה כדי להביא לדחיית תאריך הלידה של זכות ההשבה. כל אחד מהצדדים צריך להכין עצמו לקראת מימוש הסיכון המוטל עליו" (פיסקה 12 לפסק הדין).
עם זאת, מאחר וטענה זו נטענה על ידי ההגנה והוכרעה בבית המשפט בהליך הקודם, אזי קביעותיו של ביהמ"ש ביחס אליה מהוות השתק פלוגתא בתביעה הנוכחית, זאת במובחן מהקביעות לעניין הכספי עצמן, שלגביהן נקבע כי לא מיתקיים השתק פלוגתא מכוח פסק הדין האמור, קרי הקביעות לפיהן לא הוכחו השקעות והשבחות, כמפורט בסעיף 56 לפסק הפינוי, ואבהיר.
לא מצאתי שיש בהוראות ההסכם עליהם עמדתי למעלה כדי להביא לסילוק התביעה על הסף בשל תניה חוזית זו, בשים לב לאמור בסעיף עצמו ביחס למצב בו ניתנה הסכמה בכתב (או בהתקיים נסיבות שבהן יכיר הדין בשינוי תניה חוזית בהתנהגות), נושא שאין זה המקום להכריע בו. משכך, אף בהנתן המסקנה ולפיה קביעתו של ביהמ"ש בתביעת הפינוי, הדוחה את טענת המורשים למעמד של רשות מכללא, מהוה השתק פלוגתא בהליך כאן, אין בכך כדי להביא לסילוק התביעה בטענה כי עם דחיית טענת הרישון מכללא, נעדרת התביעה הנוכחית מעילת תביעה, וכי אין כל עילה להחזר ההשקעות הנטענות והמוכחשות (ראו: סעיפים 34-35 לבקשת הסילוק).
...
אני מורה לב"כ התובעים לצרף לתיק ביהמ"ש ייפויי-כוח מתאים מטעם כלל התובעים וזאת בתוך 7 ימים מהיום.
סוף דבר על יסוד כל המקובץ לעיל, אני קובעת כדלקמן: דין טענת ההתיישנות כטענת סף, להידחות.
דין טענת השתק עילה, להידחות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום פתח תקווה נפסק כדקלמן:

כמו כן מבקשת התובעת מתן פסק דין הצהרתי, ולפיו לתובעת מעמד של נושה מובטח, כאשר היא זכאית לקזז את סכום התביעה מכספי התגמולים הצבורים על שם הנתבע אצל התובעת.
בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף נדחתה בהחלטתי מיום 20.2.20.
כן ראה האמור בע"א 3432/17, טופז נ' יוכט, ניתן ביום 16.4.20, סעיף 20 לפסק דינו של כב' השופט קרא: "הלכה פסוקה היא כי חוק ההתיישנות חל גם על תובענה למתן סעד הצהרתי בדבר בעלות במניות ועל תובענה למתן צו עשה לתיקון מירשם בעלי המניות". לכאורה די היה בכל האמור לעיל כדי להורות על דחיית התביעה מחמת התיישנותה.
...
ממילא, משטרם הוכר מעמד התובעת כנושה מובטחת ומשניתן לחייב צו הפטר אין לקבל את טענות התובעת בעניין זה, ויש לדחות את התביעה.
משיש לדחות את התביעה הן מחמת התיישנותה והן מחמת צו ההפטר, אשר ניתן לנתבע, פטור אני מלדון בטענת השיהוי ובטענת הקיזוז, שהעלה הנתבע, ויש להורות על דחיית התביעה.
סיכומם של דברים, התביעה נדחית.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

על כן, המבקשים נאלצו להגיש תביעה נפרדת לפסק דין הצהרתי, ביום 8.3.23, אך המשיבה הגישה לבית המשפט קמא בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענות כי קיים מעשה בי-דין והשתק פלוגתא בטענות הנטענות, ובית המשפט קמא, בפסק דינו מושא העירעור נעתר לבקשה.
עם זאת, מאחר שבעלי הדין לא נדרשו לסוגיה זו בטיעוניהם, לא מצאתי לדחות את הבקשה מטעם זה. בבוא בית המשפט לשקול בקשה למתן סעד זמני בעירעור, עליו לשקול שיקולים דומים לאלה הנשקלים בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין.
בהחלטת בית המשפט העליון בע"א 8296/11 מזל גל פרץ נ' אורי כספית (7.3.12) עמדה בית המשפט העליון על השיקולים למתן סעד זמני לתקופת העירעור, וכך סוכמו הדברים: "כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת העירעור להראות כי סכוייו לזכות בעירעור טובים, וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו באופן המצדיק את מתן הסעד, ובכלל זה, כי הנזק שייגרם לו, אם לא ינתן הסעד, הנו בלתי הפיך...עוד יצוין כי שני שיקולים אלו שלובים זה בזה, כך שככל שסכויי העירעור גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך" נטל ההוכחה רובץ על מבקש הסעד הזמני, ממש כשם שהוא רובץ על המבקש לעכב ביצועו של פסק דין (ראה א. גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה חמישית בעמ' 513).
עם זאת, מאחר שהעובדות המקימות לטענת המבקשים את עילת התביעה נולדו עוד טרם מתן פסק הדין בהליך הקודם, והנתבעים שם לא הגישו בר"ע על ההחלטה הדוחה את בקשתם לתיקון כתב התביעה, או ערעור על פסק הדין בהליך הקודם, ייתכן כי בדין סולקה התביעה על הסף.
...
על כן, המבקשים נאלצו להגיש תביעה נפרדת לפסק דין הצהרתי, ביום 8.3.23, אך המשיבה הגישה לבית המשפט קמא בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענות כי קיים מעשה בי-דין והשתק פלוגתא בטענות הנטענות, ובית המשפט קמא, בפסק דינו מושא הערעור נעתר לבקשה.
מכל מקום, אין צורך לקבוע מסמרות בעניין סיכויי הערעור, הואיל ועיקר המשקל יינתן לבחינת מאזן הנוחות, ובמקרה שלפניי, גם אם אניח כי הערעור אינו משולל יסוד, יש לדחות את הבקשה, משום שהמבקשים לא הראו כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם.
בעניין זה מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה היעתרות לבקשה כמוה ככפייה על בעל מקרקעין עם תום תקופת השכירות להמשיך ולהשכיר את המקרקעין למי שלא עמד לכאורה בתנאי השכירות.
לאור כל האמור, אני דוחה את הבקשה.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו