סילוק תביעה על הסף מחמת הגנת לשון הרע

הנתבע הגיש בקשה לסילוק התובענה על הסף, לנוכח הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק אלה"ר").

...

בנסיבות אלה, דין התביעה להיות מסולקת על הסף, שכן גם אם יצליח התובע להוכיח את מלוא העובדות הנטענות על ידו בכתב התביעה, עדיין לא יהיה זכאי לסעד המבוקש.

בנסיבות אלה, למרות נוסח החוק, מצא בית המשפט המחוזי להחריג את האמרות מן ההגנה המוחלטת שמקנה הסעיף הנ"ל. בית המשפט העליון שב והדגיש, כי נוסח החוק מחייב להקנות הגנה מוחלטת לדברים הנאמרים בהליך משפטי, ללא קשר למידת הזדון, לחומרת הדברים או לרלוונטיות.

אכן, הכרעה ערכית זו איננה נקיה מספקות, וייתכן שבעולם היפותטי ראוי היה לשקול מערכת איזונים מורכבת יותר, שתביא בחשבון מכלול שיקולים, אולם שעה שהמחוקק בחר להעדיף את שלמות ההליך המשפטי, ואת חופשיות בעלי הדין להעלות כל טענה, יש לכבד בחירה ערכית זו. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת והתביעה נדחית על הסף, לנוכח העובדה כי מדובר בפרסום מותר בהתאם להוראת סעיף 13 (5) לחוק אלה"ר. יודגש כי אין בכך כדי להכשיר את הפרסומים שעשה המבקש הנתבע.

בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת ההגנה שלפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (חוק איסור לשון הרע).

...

על אף שדחיה על הסף הינה צעד קיצוני, שיש לעשות בו שימוש רק מקום שהתברר, כי התובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה - אני סבורה, נוכח האמור, כי אין מנוס מדחייתה של התביעה על הסף, שכן אין תוחלת בניהולה ואין לה תקומה, אפילו יוכחו העובדות הנטענות ביחס למסכת העובדתית השניה כמפורט בכתב התביעה.

לא מצאתי ממש ביתר טענות התובע (המשיב), והן נדחות.

סוף דבר, אני מקבלת את הבקשה ומורה על דחיית התביעה על הסף.

תביעה התלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי ואשר קביעותיה ישליכו על טענות ההגנה של הנתבע ובהן טענת "אמת דברתי". טענות התובעים סעד של סילוק על הסף שמור למקרים חריגים, שאין מקרה זה נימנה עליהם והכרעה בתחולת סעיף 13(5) לחוק מחייבת שמיעת ראיות ואינה עניין לבקשת סף. קודם לבירור ההגנה יש לבחון האם הביטוי מהוה לשון הרע והאם מיתקיים יסוד הפירסום, ומעטים עד נדירים המקרים בפסיקה בהם התקבלה ההגנה כטענת סף. בנוסף, הבקשה כוללת טענות עובדתיות שבמחלוקת ועובדות שחלקן אינו עולה מכתבי הטענות.

הנתבע חוזר על בקשתו החלופית לעיכוב ההליכים בתביעה וטוען כי בעצם הגשת התובעים כתב תשובה הכולל את כתב ההגנה שהגישו בתביעה שהגיש הנתבע נגדם, יש הודאה מצד התובעים על חפיפה בין ההליכים ועל הידרשות לעיכוב ההליך כאן עד להכרעה בתביעת הנתבע שבירורה מיתקדם יותר מהליך זה. דיון סעד של סילוק תביעה על הסף מחמת חוסר עילה הוא סעד דרסטי, הבוחן את כתב התביעה ומחייב את בית המשפט לנהוג בזהירות בטרם עשיית שימוש בו (ראו; ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151 (1981)).

...

יישום הלכות אלה על המכתבים מושא התביעה, בזהירות המתחייבת בדיון בבקשות סף ותוך בחינת כתב התביעה, מוביל כבר בשלב זה למסקנה כי ארבעת המכתבים שמוענו ונשלחו לתובעים ולבא כוחם (נספחים 2,3,4 ו-14 לכתב התביעה) חוסים תחת הגנת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע.

בתיק זה טרם התקיים דיון ראשון ואני סבורה כי מאזן הנוחות בנסיבות העניין מטה את הכף לעיכוב ההליכים בתביעה זו. מכל האמור, הבקשה מתקבלת לגבי מכתבים נספחים 2,3,4 ו-14 לכתב התביעה ונדחית לגבי מכתב נספח 1 לכתב התביעה.

תשובת המבקש לטענתו, סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע קובע מסגרת נורמאטיבית עצמאית לסילוק תובענה שעילתה לשון הרע, על הסף ולפיכך אין לבחון את בקשתו במנותק ממתווה זה. באשר לסעיף 13(5)- מבהיר המשיב כי במידה וייקבע כי הרחבת הגנת הסעיף אינה חלה לעניין מכתבים לפי סעיף 194 לחוק החברות, הרי שיש בכך אפליה של שולחי המכתבים והדבר עלול לגרום לפגיעה במוסד התביעה הנגזרת.

...

הנה כי כן המסקנה העולה כי גם מכתב התראה או דרישה, חוסה בצילו של הסעיף האמור.

בית המשפט המחוזי יישם מבחן זה על נסיבות המקרה שבא לפניו, והגיע למסקנה כי המכתב נשלח במסגרת הליך משפטי.

משכך, התביעה נדחית.

כן טוענת הנתבעת בין היתר שחומרת הפרסומים לא יכולה למנוע את תחולת סעיף 13(5) וכי ברור לחלוטין כי הפירסום במסגרת הבוררות נעשה "תוך כדי דיון". לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שלפניי, נחה דעתי כי יש לסלק את התביעה על הסף, לנוכח ההגנה המוחלטת שעומדת לנתבעת מפני התביעה, מכוח סעיף 13(5) לחוק.

בבקשה, ציינה הנתבעת, בשורה הבודדת שהקדישה לעניין זה במסגרת מיכסת העמודים המותרת לבקשתה, כי "יש לסלק על הסף את התביעה בשל חסינות מוחלטת לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע". לדידי, במקרה הנוכחי, די היה אפילו בשורה הבודדת הנ"ל, כדי להקים לנתבעת את עילת הבקשה המדוברת ולחייב בכך את התובע להגיב על כך לגוף העניין, ללא צורך להדרש לפירוט שניתן בעיניין זה בכתב ההגנה, שכן תחולת סעיף 13(5) על שני הפרסומים מושא התביעה, במקרה הנוכחי, מזדקרת מיד עם קריאת כתב התביעה וזאת לנוכח הנסיבות הברורות כל כך, ביחס לפירסום הדברים תוך כדי דיון בפני בעל סמכות שיפוטית ובעל סמכות מעין שיפוטית על פי דין.

...

הנתבעת טוענת כי שני הפרסומים, הן התלונה ללשכת עורכי הדין והן ההודעה לבורר, חוסים תחת סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, אשר קובע כי לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי "(5) פרסום על ידי שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין-שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור". התובע טוען בתגובתו כי הוא מניח שכוונת התובעת לפרסום בפני הבורר ולא לתלונה ללשכה, שכן לטענתו סעיף 13(5) לא חל עליה וטוען כי יש לדחות את הבקשה משום שיש לבצע בירור עובדתי, כדי לראות אם הסעיף חל על הפרסום בפני הבורר.

כן טוענת הנתבעת בין היתר שחומרת הפרסומים לא יכולה למנוע את תחולת סעיף 13(5) וכי ברור לחלוטין כי הפרסום במסגרת הבוררות נעשה "תוך כדי דיון". לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שלפניי, נחה דעתי כי יש לסלק את התביעה על הסף, לנוכח ההגנה המוחלטת שעומדת לנתבעת מפני התביעה, מכוח סעיף 13(5) לחוק.

בכל הנוגע לתלונה שהוגשה ללשכת עורכי הדין, הלכה פסוקה היא שסעיף 13(5) חל על תלונה כאמור וראה ע"א (ת"א) 2873/03 רמי יובל עו"ד נ' תמר גולן עו"ד, פורסם 9.7.06, שם נאמרו הדברים הבאים: "אין ספק שהפרסום שנכלל בתגובת המשיבה לבית הדין היה פרסום שנעשה תוך כדי דיון לפני שופט כמשמעות הדברים בהוראה הנ"ל. גם המכתב ללשכת עורכי הדין נשלח כחלק מהליך משמעתי שיזם המערער והפרסום שנכלל בו היה פרסום במסגרת דיון לפני גוף בעל סמכות מעין שיפוטית, שהרי הטיפול בתלונה היה חלק מתהליך הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין והמוביל לקובלנה שאמורה להידון בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין שהוקם ופועל על פי חוק (השוו ע"א 6356/99 דרור חוטר ישי נ' עדנה ארבל פ"ד נו (5) 254 (2002); ד"נ 6077/02 דרור חוטר ישי נ' עדנה ארבל (לא פורסם, 7.4.2003))". לפיכך, סעיף 13(5) חל גם על הדברים שפירטה הנתבעת בתלונתה ועל כן ביחס לפרסום זה דין התביעה להידחות על הסף.

טענת התובע שיש לברר את הנסיבות שבהן נאמרו הדברים דינה להידחות.

סוף דבר – התביעה נדחית על הסף, משחל סעיף 13(5).

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בגין ההליכים שהתקיימו עד כה (הגשת כתבי טענות והליך הבקשה הנוכחי), בדמות שכר טרחת עו"ד, אשר אותו אני מעמיד, בהתחשב בעבודה שהושקעה בכתב ההגנה ובבקשה ותשובה, כמו גם בהתחשב בסכום התביעה המשמעותי שריחף מעל ראשה של הנתבעת ודרש הגנה וייצוג בהתאם, על סכום ריאלי וסביר של 20,000 ₪.