מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

סילוק תביעה גורר דחייתה כלפי שאר המעוולים

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

המשיב מבקש בתביעה שכנגד לפסוק לזכותו פיצוי בגין נזק שאיננו ממוני כדלקמן: 100,000 ש"ח בגין עוולה מכוח חוק הגנת הפרטיות התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), 200,000 ש"ח בגין עוולת הרשלנות מכוח פקודת הנזיקין, ולחלופין, בגין עוולת תקיפה, וכן עוגמת נפש בסך 30,000 ש"ח וביחד 330,000 ש"ח. ח) המערערת הגישה לבית משפט קמא בקשה לסילוק על הסף של התביעה שכנגד, וזאת בגין חסינותה.
י) המשיב הגיש תגובה לבקשתה של המערערת לסילוק על הסף של התביעה שכנגד, ולטענתו, החסינות הפרלמנטרית אינה חלה בנסיבות המקרה שלפנינו, הואיל והמערערת הייתה זו שיזמה את ההליך המשפטי, גררה את המשיב לדיון משפטי, ולא נקטה בכל צעד משפטי כנגד פעיליה, שנקטו בלשון איומים בדף הפייסבוק שלה, דבר המעיד על העדר תום לב בהתגוננותה כעת בטענת החסינות.
י"ב) בהחלטתה מיום 15/12/14 דחתה כב' השופטת קמא את בקשתה של המערערת לסילוק על הסף של התביעה שכנגד נגדה, בציינה, כי בכתב התביעה שכנגד מועלות טענות עובדתיות, שמן הראוי לבררן לגופן; ובהוסיפה, כי הודעה כזו או אחרת בכלי התיקשורת, שלכאורה ניתנה מפי המשיב או מי מטעמו בדבר נכונותו לוותר על תביעתו, ככל שתוסר התביעה שכנגדו, אין בה כדי ללמד בהכרח על העדר סכוייה של התביעה שכנגד, או על קיומם של מניעים פסולים מאחורי הגשתה.
י"ד) המערערת מיאנה להשלים עם החלטת בית משפט קמא, והגישה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 29466-01-15), וחזרה על בקשתה להורות על דחיית התביעה שכנגד, שהגיש המשיב, וזאת מכוח חסינותה של המערערת לפי סעיף 1(א) לחוק החסינות, וכן שאר ההגנות העומדות לרשות המערערת לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע, וסעיף 18 לחוק הגנת הפרטיות, והכל לפי סמכותו של בית המשפט בהתאם לתקנה 101 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.
...
ל"ט) בשים לב לכל האמור לעיל, אנו סבורים שיש להורות על דחייתו של הערעור.
הואיל והשאלה שעמדה לדיון בפנינו נוגעת לענין עקרוני, אנו סבורים שאין ליתן צו להוצאות.
י' גריל, שופט בכיר [אב"ד] ב' טאובר, שופטת השופטת ת. שרון-נתנאל: אף אני סבורה כי קודם להכרעה בשאלת החסינות יש לקיים בירור עובדתי ולפיכך אני מצטרפת לעמדת חבריי לפיה יידחה הערעור ללא צו להוצאות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

ביום 24.3.2014 עתרה המדינה הנתבעת לסילוקה של התביעה על הסף בשל חסינות שיפוטית העומדת לה בנסיבות התביעה הנדונה.
רובן של שאר התביעות, נדחה לגופן.
כדרכם של מקרים חריגים, גם אם נותרו בבדידותם היחסי וזכו לביקורות נרחבות בספרות המשפטית ובפסיקה, גרר אותו מקרה חריג מספר תביעות לא מבוטל.
במילים אחרות ניתן לומר, כי המבחן שקבע בית המשפט המחוזי בעיניין פרידמן, שעל-פיו ניתן יהיה לתבוע את המדינה מכוח אחריותה השילוחית לעוולות נושאי תפקיד שפוטי "במקרים קצוניים מאד של רשלנות בוטה מאד" (שם), מזמין הגשת תביעות בטענה שהרשלנות הנטענת המיוחסת לנושא התפקיד השפוטי עומדת במבחן זה. מצב זה מביא לכך שבפועל, הלכה למעשה, נדרשו בתי המשפט לא אחת לברר את התביעה לגופה ואת העובדות העומדות ביסודה.
...
זאת לנוכח המסקנה שעליה עמדנו, כי החסינות השיפוטית הקבועה בדין מונעת הגשת תביעה נגד המדינה, אפילו נטען כי רשלנותו של נושא התפקיד השיפוטי עלתה לכדי רשלנות חמורה.
כל זאת, אפילו היינו מקבלים כי מדובר אף במעשים העולים לכדי רשלנות חמורה או בוטה ואיננו מקבלים זאת.
סיכום ותוצאה מכל הטעמים שעליהם עמדנו, דין התביעה להידחות על הסף בהתאם להוראת תקנה 101(א)(3) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשר דחייה של התביעה בשל "כל נימוק אחר שעל-פיו" בית המשפט סבור כי ניתן מלכתחילה לדחות את התובענה.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2014 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

דחייה על הסף כלפי המעוול העקרי גוררת גם דחייתה כלפי שאר המעוולים - סעיף 83(ב') לפקודת הנזיקין.
לטענת וינראוך, על פי סעיף 83 (ב') לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), סילוק התביעה כנגד המעוול העקרי, יוצר השתק מלהמשיך בניהולה כלפי המעוולים הנוספים.
...
בכל מקרה סעיף 59(ב') לחוק החוזים עניינו במערכת היחסים שבין הנושים לבין עצמם ואין האמור בסעיף זה ובכל מקרה האמור בו איננו מהווה טענת סף. נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לדחייה על הסף.
ברמי לא קיים את החלטתי ובמסגרת הבקשה לדחייה על הסף שהגיש וינראוך, נטען בין היתר שברמי איננו יכול לתבוע ככונס בתביעה דנן.
ברמי גם הוסיף שהיה פונה מיוזמתו ומבקש להימחק כתובע לאחר החלטת כב' השופטת בלטמן, אלא שחנינוביץ' הקדים אותו ודרישת ההוצאות בשלב זה נגועה בחוסר תום לב. סבורני שהתנהלותו של ברמי לוקה בחסר, בזבזה זמן שיפוטי יקר, הצריכה מספר בקשות והחלטות.

בהליך רשות ערעור אזרחי (רע"א) שהוגש בשנת 2001 בעליון נפסק כדקלמן:

בעקבות הסרוב לדרישות הכספיות הגישו היורשים תביעה בבית משפט השלום בירושלים נגד השוכר ונגד עו"ד דויטש, לתשלום דמי שכירות, דמי שימוש ראויים וחובות שוטפים עבור הדירה בסך כולל של 42,856 ש"ח. לאחר הגשת התביעה הגיעו היורשים לידי הסדר עם השוכר, לפיו הוא ישלם 20,000 ש"ח לסילוק חובו, בתוספת 3,000 ש"ח הוצאות משפט.
בעקבות ההסדר הגיש עו"ד דויטש הודעת צד ג' נגד השוכר, אשר גררה תביעה שכנגד מצד השוכר להחזר הסכומים ששילם על-פי ההסדר.
כן דחה בית משפט השלום את טענת עו"ד דויטש, לפיה פעל כשלוח של השוכר, שכן גם אם פעל כשלוח, הרי שלוח חב באופן אישי לעוולה שהוא מבצע עבור שולחו.
ובהמשך אומר בית המשפט: הינה-כי-כן, אף אם בצדק ראה בית-משפט קמא במסירת המפתח אקט בעל פוטנציאל להעברת אמצעי השליטה על הדירה, כפי שהדברים בוטאו גם בע"א 592/76 זילנפרוינד נ' גרין (פ"ד לא(1) 813, 815 מול ד'), עדיין יש לבחון את נסיבות המסירה ומכלול היריעה, על-מנת לתהות אחר מילוי שאר תנאי יסודות ההחזקה.
...
לאחר ששמענו השלמת טיעון, החלטנו ביום 13.6.00 לראות את הבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על-פי הרשות.
התוצאה היא כי עו"ד דויטש חב חבות אישית בנזיקין כלפי היורשים בשל הסגת גבול בדירתם, והוא מחויב בתשלום פיצויים בשל נזק הממון שנגרם להם בצורה של דמי שימוש ראויים.
התוצאה היא כי הערעור מתקבל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל ופסק דינו של בית משפט השלום מושב על כנו, תוך כדי שינוי התקופה בגינה אחראי עו"ד דויטש לתשלום דמי שימוש, כמוסבר לעיל.
כן ישלם המשיב למערערים שכר-טירחת עורך-דין בסך 7,500 ש"ח והוצאות משפט על-פי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-.

בהליך בש"א (בש"א) שהוגש בשנת 2003 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

המבקשת אישרה לקונים החדשים לגרור מדירה אחרת משכנתא לטובתה לדירה הנדונה כנגד משכון זכויותיהם בדירה לטובת המבקשת, וזאת למרות שהדירה כבר שועבדה (או היתה מיועדת להיות משועבדת) בגין הלוואת המשיבים.
המבקש מוסיף וטוען כי שאר הטענות כלפיו, על האופן שבו ביטל את החוזה עם הקבלן ועל העדר ההודעה למבקשת על ביטול החוזה, מתיחסות למועדים שארעו למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה הנדונה.
סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין קובע: לעניין תקופת היתיישנות בתובענות על עוולות-"היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה: (1).
אם הגישה השנייה תיתקבל, שרואה כל תשלום ותשלום כנזק חדש, אז לא תדחה התביעה על הסף מחמת היתיישנות ביחס לאותם תשלומים שבוצעו אחרי יום 11/3/95.
כמו שהם תובעים במסגרת התביעה הנדונה גם את יתרת חובם שטרם שולמה למבקשת, יכלו המשיבים לתבוע לפני 11/3/95 את מלוא היתרה הבלתי מסולקת של ההלוואה שנותרה באותה עת. מכל האמור, יוצא כי עילת התובענה של המשיבים כנגד המבקשת, לרבות כל מרכיבי הנזק הנתבעים, התגבשה במועד שבו הוגשה התביעה כנגד הקבלן ביום 5/2/95, למעלה משבע שנים אחרי שהגישו את תביעתם הנדונה.
...
בנוסף, טוענת המבקשת מס' 1 (להלן: המבקשת) כי יש לדחות את התביעה נגדה על הסף בשל מעשה בית דין.
לאור כל האמור, התביעה כנגד המבקשת נדחית על הסף בשל התיישנות ובשל מעשה בית דין.
הבקשה של המבקש לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות נדחית.
המשיבים ישלמו למבקשת הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ + מע"מ. הוצאות הדיון בקשת המבקש יובאו בחשבון בפסק הדין בתביעת המשיבים נגדו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו