סילוק פולש והשבת צמחייה מקרקעין

מבוא לפני תביעה של מינהל מקרקעי ישראל, לפינוי וסלוק ידו של הנתבע מכל אדם וחפץ ו/או מבנה ו/או צמחיה ומתן צו מניעה קבוע.

התובעת עותרת בתביעתה זו למתן סעד המורה לנתבע לסלק את ידיו ולפנות את שטח הפלישה המהוה לטענתה חלק מהמקרקעין של רשות הפיתוח הידועים כחלקות 2,3,4,5,6 ו-26 בגוש 2161, והמקרקעין של מדינת ישראל הידועים כחלקה 24 בגוש 2161, המצויים בתחום השיפוט המוניציפאלי של המועצה האזורית לכיש, להשיב את החזקה הייחודית בשטח הפלישה לידי התובעת ולהשיבו למצבו אשר היה טרם הפלישה.

...

טענות הנתבע בתמצית הנתבע טוען בהגנתו כי דין התביעה להידחות, כי טענותיה הינן טענות סרק, וכי איננה מבוססת היא על בסיס עובדתי כלל וכלל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו לכתבי הטענות, בחוות הדעת של המודדת ובעדויות הנתבעים עצמם, אני קובעת כדלקמן: התובעת הוכיחה את בעלותה על המקרקעין נשוא התביעה והמדובר במקרקעין מוסדרים.

לאור האמור- דין התביעה להתקבל במלואה ואני מורה לנתבע לסלק את ידיו מהמקרקעין נשוא התביעה, הידועים כחלק מחלקות 2,3,4,5,6 ו-26 בגוש 2161, ומחלקה 24 בגוש 2161, המצויים בתחום השיפוט המוניציפלי של המועצה האזורית לכיש, ולהשיב את החזקה הייחודית לידי התובעת כשהמקרקעין פנויים מכל אדם ו/או חפץ ו/או מבנה וכפי שהיו ערב הפלישה.

בנסיבות העניין, ולאור העובדה כי הנתבע עדיין עושה שימוש בחממות ו/או בבתי רשת לצורך גידולי חקלאות ועל מנת ליתן לו שהות לסיים את עונת הגידולים, אני דוחה את הפינוי ב- 8 חודשים .

ראו לעניין זה את דברי כב' הש' פרוקצ'יה ברע"א 4311/00 מדינת ישראל נ' בן שמחון, פ"ד נח(1) 827, 836 (2003) – " החוק מכיר בעליונותם של בעלי זכות הבעלות והחזקה על פני מסיג גבול, אולם מימוש זכותם לקרקע הנה על דרך תביעה משפטית בערכאות לצורך קבלת צו לסילוק ידו של הפולש. על התובע מכוח זכות הנטל להוכיח את זכותו להחזיק בקרקע ואת העדר זכותו של הנתבע, ועמידתו בנטל ההוכחה היא תנאי להצלחת התביעה." (ההדגשות שלי – אה"ט) לכן, מאחר שלא הוכח מהו החלק שהופקע ,היינו מהו החלק בו לתובעות זכות להחזיק, ולאור תשובת המומחה כי מדובר רק בחלק מהשטח אליו פלשו הנתבעים, יש להחזיק את אי הוודאות בנושא לחובת התובעות.

עם זאת, מר אפלבאום חזר והדגיש כי הנו אך ורק מודד בהכשרתו והשיב, בהגינות, כי אינו יכול לייחס את הפלישה שמדד בשטח למאן דהוא.

סבך צמחיה מנע גישה למקום.

...

בנסיבות אלה, יש ממש בטענות הנתבעים לפיהן אין לתובעות מעמד או זכות לדרוש את פינוי הנתבעים מהשטחים שהופקעו לטובת העירייה ודין תביעת הפינוי ביחס לחלקים אלה במקרקעין להידחות.

לא ניתן להתעלם מקיומם של הליכים תלויים ועומדים להסדרת המצב התכנוני ומקובלת עלי עמדת המהנדס לפיה יש לעשות כל מאמץ להסדיר את הפן התכנוני, בפרט בענייננו שעה שקיימת לכאורה היתכנות לפתרון תכנוני ומקצועי שעשוי להיות מקובל על אנשי המקצוע המעורבים.

סוף דבר – דין התביעה להידחות בכל הנוגע לשטח הידוע כגוש 11231 חלקה 358 ולגוש 11240 חלקה 1 , היינו השטח שהופקע לטובת העירייה.

באשר לגוש 11240 חלקה 1 ('המשולש')- אני מורה כי דין התביעה להידחות נגד הנתבע 1 אשר אינו מחזיק עוד כל זכויות בנכס.

ככל שהנתבעים יבחרו לבצע בעצמם את מילוי האדמה והבאת צמחיה, תחת פקוחו של המומחה, הם לא יישאו בסכומים שננקבו ע"י המומחה בתשובות לשאלות הבהרה.

מתשובת התובעים שהוגשה ביום 3/1/19 ומהתמונות שצורפו הוברר כי הגדר לא ניבנתה בגובה הדרוש, טרם סולקה הפלישה הזמנית ובהתאמה טרם הושבה הצמחייה שנעקרה.

...

סוף דבר, אני קובעת שכיום שגדר ההפרדה מוצבת בגבול שבין החלקות, ואין פלישה.

מבחינה משפטית, בעת הגשת התביעה היתה פלישה ועל כן דין התביעה להתקבל באופן חלקי (לא במישור הכספי, נזיקי כי אם במישור הקביעה לפיה היתה הסגת גבול זמנית).

לענין ההוצאות, לאחר שעיינתי בכל הטיעונים, חוו"ד המומחה, הבהרות שניתנו, ולאחר ששקלתי את הדברים, נכון יהיה להורות כי הוצאות בניית הגדר לרבות החזרת המצב לקדמותו ובכלל זה השבת הצמחייה תושתנה במלואן על הנתבעים שבנו אותה לצרכיהם.

המשיבים, לעומת זאת, טוענים כי מקור הסמכות לביצוען של פעולות הריסוס האמורות אינו בחוק הגנת הצומח, אלא בהוראות חוק המתירות לבעלים של מקרקעין או למחזיק בהם כדין לנקוט בפעולות לסילוק פלישה אל תחומו.

כמו בעיניין פינטו, גם בעניינינו מכוונות הוראות החוק לתאר את התוצאה הסופית של הפעולה, דהיינו- את סילוקה של הפלישה, ולאו דוקא את קשת הפעולות שניתן לבצע כדי להגיע לתוצאה זו. תכליתן של הוראות החוק להעניק בידי בעל המקרקעין או המחזיק במקרקעין כדין אמצעי יעיל להתמודדות עם הפלישה לשטחו, אשר יאפשר לו לסכל את הפלישה ולהשיב את מצב המקרקעין לקדמותו, בכפוף למיגבלות החוק שנועדו להבטיח כי צעד כאמור יינקט רק במקרים המתאימים.

...

גם מסקנתי שלי הינה כי יש לקבל את העתירה ולהפוך את הצו על-תנאי למוחלט.

בנוסף, מקובלת עלי הצעת חברי לחייב את המשיבים לשאת בשכר-טרחת עורך-דינם של העותרים ובהוצאות משפט.

ת הוחלט לקבל את העתירה ולעשות צו מוחלט, כאמור בפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן, וכן הוחלט ברוב דעות כי המשיבים ישלמו לעותרים יחדיו שכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ש"ח. ניתן היום, כ"ז בניסן התשס"ז (15.4.2007).

עוד נקבע בפסק הדין, כי הפצוי חלף צו לסילוק יד מובנה בתוך סעד סילוק היד המבוקש, כך שאם לא יזכה התובע בצו לסילוק יד (למרות שזו היא דרך המלך כשמוכחת פלישה למקרקעין), יוכל התובע לקבל פיצוי חלף הצוו לסילוק יד, ואין בכך משום הרחבת חזית אם הסעד הכספי בשל כך לא התבקש בכתב התביעה.

עולה, איפוא, כי המסמכים המבוקשים עשויים להיות רלבאנטיים לתביעה, שכן על פיהם יוכל התובע לבחון את הרווח שצמח לנתבע (ככל שצמח) כתוצאה מהותרת קו הביוב הפולש ומאי-סילוקו, ואם לא יזכה לסעד של סילוק יד, יוכל לטעון לחלופין לגובה הפצוי הראוי חלף סילוק הפלישה.

על הנתבע להשיב למבוקש, בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. פועל יוצא מהאמור, כי יש להעתר גם לבקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית.

...

לטענת הנתבע, לא בכדי ויתר התובע על סעד הציווי בהליך הקודם, ובסופו של דבר יבוטל קו הביוב.

על הנתבע להשיב למבוקש, בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו. פועל יוצא מהאמור, כי יש להיעתר גם לבקשה להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית.

לאור סד הזמנים שנוצר, לא ניתן יהיה לקיים ישיבת הוכחות ביום 3.4.23, ועל כן אני מורה על ביטול ישיבה זו. אני רואה לנכון להזמין את הצדדים לקדם משפט מסכם, ביום 24.5.23 בשעה 11:00.

כן אני קובעת את התיק לשמיעת ראיות, ליום 23.10.23, בשעה 11:00.