סילוק על הסף של תובענה ייצוגית בגין אפליה פסולה

בעקבות פסיקת בית הדין הארצי בפרשת עופרה אילן הגישה המשיבה בקשה לסילוק על הסף של 27 תביעות המערערות שלפנינו בטענה שבחלוף למעלה מ-7 שנים מהמועד שבו הגיעו התובעות לגיל 60, התיישנו תביעותיהן.

המערערות טוענות, כי תביעות שעניינן אפליה אין לדחותן על הסף מחמת היתיישנות, כך ככלל ובפרט בנסיבות הספציפיות של תביעת המערערות; הטעמים שהביאו את בית הדין לקבוע כי הכללית מנועה מלהעלות טענת היתיישנות בעיניין עופרה אילן רלוואנטיים גם כיום; בנסיבות הייחודיות של המקרה חלה הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות); מדובר בתביעה מתחדשת של תשלומי הפנסיה המשולמים מידי חודש בחסר עקב אפליה; ההליכים הייצוגיים שהתקיימו בעיניינן של המערערות מאריכים את תקופת ההתיישנות; לא מתקיימים האינטרסים החברתיים והציבוריים בעלי משקל לעמידה על טענת ההתיישנות.

לטענתן, רק בחודש אוקטובר 2002 משקבע בג"ץ כי תוכנית הפרישה והסכמי הפרישה האישיים שנחתמו במסגרת אותה תוכנית עולים כדי אפליה פסולה וכי ההוראות המפלות בהסכמי הפרישה בטלות מעיקרן, רק אז היה בידיהן כוח תביעה.

...

מצאנו לחזור ולציין כי עקרון תום הלב שעל בסיסו קבע בית הדין בפרשת עופרה אילן כי הכללית מנועה מלהעלות את טענת ההתיישנות בהיותה בנסיבות המקרה שימוש בזכות דיוניות בחוסר תום לב, אינו מונע מן הכללית בנסיבות המקרה דנן להעלות טענת התיישנות.

על יסוד האמור, מצאנו כי דין כל הערעורים להידחות.

אחרית דבר על דעת כל חברי המותב - הערעור נדחה.

בהחלטה מיום 31.10.19, נקבע כי על המשיבות להגיש תשובה לבקשת האישור בטרם תוכרע בקשתן לסילוק בקשת האישור על הסף.

אין פסול בכך שמקום בילוי מייעד את עצמו לקהל מבוגר, ובמקרה הנידון "הדבר מתחייב מאופיו וממהותו של המקום הצבורי", בהתאם לסעיף 3(ד)(1) לחוק איסור הפליה, שכן כל קבוצת גיל מעדיפה לבלות עם בני גילה.

איסור ההפליה מחמת גיל, הוסף לחוק במסגרת התיקון משנת 2014 ומדברי ההסבר עולה כי התיקון נועד למנוע הפליה הנגרמת כתוצאה מהעלייה בתוחלת החיים, ומכאן שהתיקון לא נועד להגן על חברי הקבוצה, אלא על אוכלוסיות מבוגרות המופלות בבנקים, בביטוח ובעיקר בשוק העבודה.

המבקש הוא תובע יזום והבקשה היא חלק מסדרת בקשות דומות רבות כנגד בתי עסק, למבקש לא הייתה כוונה אמתית לבלות בבית העסק של המשיבות, לכן אין נתון המאפשר להוכיח את גודל הקבוצה, ולכן התובענה אינה מתאימה להתברר בדרך של תובענה ייצוגית.

בהתאם להוראות חוק איסור הפליה ולפסיקת בתי המשפט כפי שפורטה בין היתר, בעמדת היועמ"ש שצורפה לבקשת ההסתלקות ובת"צ 63471-12-17 זיו שרגני נ' איזובר בתי קפה בע"מ (פורסם במאגרים, 2.6.21) (להלן: "עניין שרגני") פסקות 23 – 38), אני סבורה שבקשת האישור הצביעה על עילת תביעה ראויה, לכאורה.

...

במקרה הנדון, בשים לב לטענת המשיבות בדבר קהל הלקוחות הנאמן שנוצר להן שמרביתו בגילאי ה- 30 – 50 ובשים לב לטענותיהן בדבר היקף הביקוש מצד מבלים שגילם נמוך מ- 24 והעדפת קבוצות מבלים לבלות עם בני גילם, ולכך שבקשת הסתלקות דומה אושרה במסגרת עניין אהרוני, ומשעה שאף היועמ"ש לא מצא לנכון להתנגד לבקשת ההסתלקות והותיר את הנושא לשיקול דעת בית המשפט, על אף שהצביע על מספר קשיים אשר לעמדתו עולים מהסדר ההסתלקות - אני סבורה כי הסדר ההסתלקות המוצע במקרה הנדון, מגלם תועלת ציבורית מסוימת לחברי הקבוצה, וכי לנוכח כל האמור, ומשעה שאין בהסתלקות המבקש משום מעשה בית דין ביחס לחברי הקבוצה, אין עוד צורך לברר את התובענה במתכונתה הנוכחית ויש לקבל את בקשת ההסתלקות.

לנוכח כל האמור לעיל, ומשאין בהסתלקות המבקש משום מעשה בית דין, אינני סבורה כי יש טעם מעשי בהמשך ניהול ההליך, ומשלא שוכנעתי בתועלת שבניסיון לאתר תובעים חלופיים, לא מצאתי כי יש צורך בפרסום הודעת הסתלקות בהתאם לסעיף 16(ד)(1) בחוק (ר' ת"צ (מרכז) 24356-04-10 הר-עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 22.12.10) פסקאות 20-22 ו- 26-28; ת"צ (ת"א) 13675-03-09 1277/09 מישורי נ' דקלה חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים, 28.12.10()".

התביעה האישית של המבקש נדחית בזאת.

רקע ביום 28.12.2021 הגישו המבקשים את בקשת האישור כנגד המשיבות, חברות גז, בטענה כי המשיבות מפלות אפליה פסולה בין צרכני גז על רקע דת או השתייכות דתית או מקום מגורים (להלן: "בקשת האישור").

סילוק על הסף – המסגרת הנורמאטיבית הלכה פסוקה היא שבתובענה ייצוגית, אין להפריד בין הדיון בבקשת האישור לבין הדיון בבקשה לסילוק על הסף של בקשת האישור.

בתצהיר אין כל טענה כי מדובר באפליה על רקע דת, או על אפליה בין חילונים לחרדים אלא אך שכל אחד מהם מחויב בעבור צריכת גז ודמי שימוש "במחיר גבוה יותר מאשר משלמים לקוחות אחרים, 'מועדפים' שלה". אין בתצהירים גם היתייחסות כלשהיא לכתבה.

...

אני סבורה כי מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת שלא לאפשר למבקשים להשלים את שהחסירו בבקשה (ככל שבכלל עשו כן, ועל כך בהמשך) עת הבקשה מוגשת ללא תשתית מינימאלית כלשהי.

על כן במקרה קיצון כמו זה שלפניי, עת בקשת האישור לגופה ריקה מכל (מלבד ציטוט כתבה) וכך גם התצהירים התומכים בה, אין לאפשר למבקשים להשלים בתגובה את שהחסירו בעת הגשת הבקשה.

לאור מגוון המחירים ביישובים השונים ספק בעיניי אם די בהשוואה, שלא ברור שהיא מקרית, של ארבעה יישובים "מכל סוג". סוף דבר הבקשה לאישור תובענה ייצוגית נדחית על הסף.

ובכך, ממשיך המבקש וטוען, המשיבה הפלתה אותו מטעמים פסולים מלקבל מידע אך בשל היותו עם מוגבלות.

סיום ההליך הייצוגי יכול להעשות רק לפי המנגנונים הקבועים בחוק, שכוללים הסתלקות התובע המייצג או בא הכוח המייצג באישור בית המשפט (סעיף 16 לחוק); אישור הסדר פשרה בהסכמת הצדדים לפי סעיפים 18 ו-19 לחוק; אישור הודעת חדילה מקום בו הוגש הליך ייצוגי נגד רשות לפי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק (סעיף 9 לחוק); או הכרעה לעניין ההליך הייצוגי לגופו, כאשר במקרים חריגים ניתן להקדים ולסלק את בקשת האישור על הסף (רע"א 2935/20 יורשי המנוח יצחק בן אביר ז"ל נ' דלתא להשקעות ולמסחר (קרני שומרון) בע"מ, פסקה 10 (שם 24.11.2020)).

כיצד משליכה בקשת המבקש, שכאמור יש לראותה כבקשת הסתלקות, על ההליך? לו הצדדים היו מבקשים להמשיך את ההליך, ברי כי לא ניתן לעשות כן, משום שלצורך ניהול בקשה לאישור תובענה כייצוגית יש צורך ב"אדם שיש לו עילה בתביעה" (סע' 4(א) לחוק).

...

התוצאה לאור האמור לעיל הנני קובע כדלהלן: אני מאשר את הסתלקות המבקש ובא הכוח המייצג מבקשת האישור.

כפועל יוצא מכך אני מורה על מחיקת בקשת האישור.

אני מאשר תשלום שכר לבא-הכוח המייצג בסך של 12,000 ₪ בתוספת מע"מ. כמו כן, המשיבה תשלם לבא הכוח המייצג הוצאות בסכום של 2,000 ₪.

) אושר הסדר פשרה בסך של כ- 17 מיליון דולר ארה"ב ובהליך השני - הוא הליך שננקט כתובענה ייצוגית על ידי Candelore (Candelore V. Tinder ), במסגרתו ביטל בית משפט לערעורים את החלטת הערכאה הנמוכה לסילוק התובענה על הסף.

לטענתה, עצם עובדה כי המשיבה ביטלה "הנחה" זו אשר ניתנה למשתמשים צעירים מהוה הודאת בעל דין ומלמדת כי המשיבה מכירה בהפליה הפסולה שביצעה ועל כן ביטלה אותה בסמוך לאחר הגשת תביעה זו. לגופו של עניין, טענה המבקשת כי המשיבה לא הרימה הנטל לשכנע כי היתה זו הנחה מותרת למשתמשים הצעירים וחזרה וטענה כי היתה זו הפליה פסולה מחמת גיל.

משעברנו הטרקלין ונכנסנו לגדר הוראות החוק עומדת לדיון השאלה האם יש בהנחה שניתנה לקבוצת המשתמשים הצעירים משום הפליה פסולה, או שמא מתקיימות נסיבות החריג מכוח הוראת סעיף 3(ד)(1) לחוק איסור הפליה, בבחינת הבחנה מותרת.

...

בחינת הטענות הביאה אותי לכלל מסקנה, כי אין בידי לקבל את עמדת המבקשת ולפיה, שינוי במדיניות המשיבה ולפיה בוטלה ההנחה במתן שירותי טינדר פרמיום לצעירים מהווה הודאה בהפליה פסולה.

כאמור, במסגרת ההליכים בפני, המתנהלים על פי משטר הדין הישראלי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בהבחנת הגיל שנעשתה בנסיבות העניין משום הפליה אסורה.

סוף דבר משלא הונחה בפני תשתית ראייתית לכאורה לביסוס טענת הפליה אסורה וגם לא עילות התביעה האחרות, ומשלא מצאתי כי קיימת סבירות כי התובענה תוכרע לטובת חברי הקבוצה, אני מורה על דחיית הבקשה לאשר ניהול התובענה כייצוגית.