סילוק על הסף של תביעה בגין אי גילוי עילה

האחת – מטעם התובעים, לפטור אותם מתשלומה של אגרה בתובענה זו; השנייה – של הנתבע 2 לסילוק התובענה על הסף (בשל אי תשלום אגרה).

אשר לסכויי התובענה, ציינה הנתבעת, כי התובענה אינה מגלה עילה.

כידוע, בהתאם לפסיקה, שומה מפורזת של התובענה אף הוא שיקול בבחינת בקשה לפטור מאגרה (בש"א (מחוזי חי') 5107/00 יוניס נ' מדינת ישראל (12.6.2001)).

...

סיכום ומסקנות בהינתן האמור, בקשת התובעים לפטור מאגרה – נדחית.

בקשת הנתבע 2 – לסילוק על הסף ולהפקדת ערובה – נדחית אף היא.

התובעים ישלמו את האגרה בגין תובענה זו לכל המאוחר עד יום 31.12.2020.

עוד נטען כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה וכי היא טרדנית וקנטרנית.

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה, וכן עיון בכתב התביעה ובכל המסמכים הרלבאנטיים, הגעתי למסקנה כי אין מקום להורות, בשלב מקדמי זה, על סילוק התביעה על הסף בשל אי צירוף חוות דעת רפואית.

מאחר ולכתב התביעה לא צורפה חוות דעת רפואית, אין די בכך כדי למלא אחר החובה כאמור בתקנה 87 (א) לתקנות, הנדרשת על מנת להקים עילת תביעה בתביעה זו. עם זאת, מצאתי בנסיבות העניין כי אי צירוף חוות דעת רפואית לכתב התביעה, כשלעצמו אין בו סגי כדי לסלק את התביעה על הסף.

יפים לענייננו גם את הדברים שנקבעו ברע"א 35/21 בר דוד זכויות ממציאים (1989) בע"מ נ' ענבר לושי-סטון (07.03.2021): "יש להעדיף את הירידה לחקר האמת, את הוצאת הצדק לאור, ואת זכות הגישה לערכאות, על פני עמידה נוקשה על כללי הפרוצידורה, ושמירה מירבית על יעילות הדיון; זאת, מבלי להמעיט מחשיבותם של האחרונים". יוצא איפוא, כי תכליתן של התקנות הנוגעות לסילוק על הסף של תביעה הנן לסנן תביעות סרק ובכך לחסוך זמן שפוטי והוצאות עבור הצדדים בכלל והנתבע בפרט.

...

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל, אני קובע כי ככל שהתובעת מבקשת להוכיח טענה שבמומחיות רפואית, הן בסוגיית ההתרשלות והן בנוגע לנזק ולנכות הרפואית , ככל שנותרה, היא תידרש להגיש חוות דעת רפואית התומכת בכל טענותיה.

על כן, התובעת תשלם לנתבעות את הוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים.

בבקשתו הראשונה שהוגשה ביום 03/06/19 עתר המבקש לסילוק התביעה על הסף בשל אי קיום הליכים מקדמיים מטעם המשיבים/התובעים (להלן - הבקשה הראשונה).

כעת, עותר המבקש לסילוק על הסף פעם נוספת בטענה כי ראיות התביעה כפי שהוגשו אינן מגלות כל עילת תביעה כנגדו.

בקשה לסילוק על הסף - המסגרת המשפטית סמכות בית המשפט להורות על מחיקה או דחייה של תביעה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן - התקנות החדשות) מוסדרת תחת פרק ו: "סילוק כתבי טענות" ובהן נקבע, בין היתר, כי: "מחיקת כתב תביעה

...

תמצית ההכרעה לאחר עיון בבקשה ובתגובה, שמיעת טענות הצדדים ומכלול נסיבות העניין והוראות הדין והפסיקה לרבות פסק דינו של כב' השופט גריל בגלגולה הראשון של הבקשה - דין הבקשה להידחות.

במקרה שלפניי מצאתי כי יש לדחות את הבקשה בשלב דיוני זה ולהותיר את בירור עילות התביעה כנגד המבקש לשלב הדיון העיקרי בתיק, ואסביר מדוע.

סוף דבר לענין בקשה 53 הבקשה לסילוק על הסף - נדחית.

לאחר שבחנו את כלל חומר התיק וטענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה הגענו לכלל מסקנה כי דין העירעור להדחות, וכי המקרה שלפנינו נימנה עם המקרים החריגים שבהם מוצדק לסלק על הסף תובענה - חלק מחמת מעשה בית דין (היתנכלות בגין אי קידום בדרגה) וחלק גם מחמת היתיישנות (אירועים שנזכרו בע"ו 14947-10-14).

מכל מקום, בהיעדר פירוט כלשהוא כתב התביעה אינו מגלה עילה בעיניין זה. עוד נציין כי אין בידינו לקבל את הטענה שהועלתה במהלך הדיון לפנינו שלפיה סעיף 15(ב) עניינו תביעה לפצוי בגין לשון הרע, ומכל מקום לא ניתן כל פירוט, ובודאי לא הפרוט הנידרש בתביעה מסוג זה. שקלנו אם ניתן לאפשר למערער לתקן את כתב התביעה תחת סילוק על הסף של התובענה, אולם משאין עסקינן בתיקון כזה או אחר הנידרש לצורך העמדת כתב התביעה על מכונו (בכל הנוגע לאירועים ספציפיים שלשיטת המערער מהוים היתנכלות שאינה קשורה לאי הקידום בדרגה), אלא למעשה מדובר בתביעה אחרת לגמרי מזו שהוגשה לבית הדין האיזורי, לא מצאנו מקום לעשות כן. ככל שתוגש תביעה חדשה, ייבחן אם היא מצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה ולא קם מחסום אחר להגשתה כגון היתיישנות.

...

לאחר שבחנו את כלל חומר התיק וטענות הצדדים לפנינו בכתב ובעל פה הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, וכי המקרה שלפנינו נמנה עם המקרים החריגים שבהם מוצדק לסלק על הסף תובענה - חלק מחמת מעשה בית דין (התנכלות בגין אי קידום בדרגה) וחלק גם מחמת התיישנות (אירועים שנזכרו בע"ו 14947-10-14).

לא מצאנו ממש בטענת המערער כי סעיף 15(ג) לכתב התביעה מכוון לאותם מעשי התנכלות העומדים בפני עצמם ולא כחלק מטענתו להתנכלות שבאה לידי ביטוי באי קידום.

מכל מקום, בהעדר פירוט כלשהו כתב התביעה אינו מגלה עילה בעניין זה. עוד נציין כי אין בידינו לקבל את הטענה שהועלתה במהלך הדיון לפנינו שלפיה סעיף 15(ב) עניינו תביעה לפיצוי בגין לשון הרע, ומכל מקום לא ניתן כל פירוט, ובוודאי לא הפירוט הנדרש בתביעה מסוג זה. שקלנו אם ניתן לאפשר למערער לתקן את כתב התביעה תחת סילוק על הסף של התובענה, אולם משאין עסקינן בתיקון כזה או אחר הנדרש לצורך העמדת כתב התביעה על מכונו (בכל הנוגע לאירועים ספציפיים שלשיטת המערער מהווים התנכלות שאינה קשורה לאי הקידום בדרגה), אלא למעשה מדובר בתביעה אחרת לגמרי מזו שהוגשה לבית הדין האזורי, לא מצאנו מקום לעשות כן. ככל שתוגש תביעה חדשה, ייבחן אם היא מצויה בסמכותו של בית הדין לעבודה ולא קם מחסום אחר להגשתה כגון התיישנות.

סוף דבר – הערעור נדחה.

סילוק על הסף של תביעה בשל היתיישנות מצריך זהירות רבה תוך מתן משקל לזכות החוקתית של הגישה לערכאות (פסקה 28 לעניין ליפל).

מעבר לטענה לפיה כביכול עילת התביעה נולדה בשנת 2018 עת, על פי הטענה, התגבש הנזק, התובע ממקד את טענותיו בתחולת סעיפים 7-8 לחוק ההתיישנות שקובעים כך: מירוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נימנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, "הטעה" – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה.

...

לאור כל האמור, אין לקבל את טענת התובע לתחולת החריגים שבסעיפים 7-8 לחוק ההתיישנות.

סיכום אני מקבל את בקשת הסילוק ומורה על דחיית התביעה מחמת התיישנות.

אני מחייב את התובע לשלם למדינה הוצאות ושכר טרחה בסך כולל של 10,000 ₪.