סילוק משכנתא בחלוף שש שנים

טענות המבקשת המבקשת חשבה לתומה כי לאחר מכירת הנכס ותמורתו אשר הועברה למשיב ולאחר הסרת הערות האזהרה הן בגין המשכנתא והן בגין צו ניהול הכונס, התיק סגור והמשיב אמור לסגור את החוב.

המבקשת לא נחקרה אודות טענתה לפיה ב"כ המשיב הציעה לה, לאחר המכירה ומשלוח הדרישה ליתרת חוב (נספח י"ב לבקשת רשות להיתגונן), לסלקו בתשלום סכום של 20,000 ₪ (סעיף 27 לתצהיר).

המדובר בהפרש של אלפי ₪ של ריבית וריבית דריבית במשך שש שנים.

המשיב צרף תדפיסי בנק מאז נטילת ההלוואה, משנת 2002 ועד לשנת 2008 (נספח א' לבקשה להוספת מסמכים), המבקשת הודתה כי שילמה חלק משלומי המשכנתא במשך שנתיים בערך, ולא הצליחה לעמוד בהם יותר (סעיף 11 לתצהיר).

...

מכל האמור לעיל, טוענת המבקשת כי טענותיה מהווה הגנה לכאורה לפיה המשיב הסכים להצעת המכר ואף פנה בבקשה לאשר את הסכם המכר ולמחוק את הערות האזהרה ולקבל סך התמורה שהוסכמה.

לטענתו, היא ידעה והבינה באופן ברור ומפורש על מה היא חותמת (כל זאת מעבר לטענות מקדמיות כגון סילוק על הסף).

אומנם ברור כי בעת מתן העדות בפניי לא זכרה התובעת פרטים, וניכר כי קיימת פגיעה בזכרון, ואולם ברור גם שהיא הבינה במועד מתן העדות, שש שנים לאחר חתימתה על שטר המשכנתא, מה המשמעות של משכנתא, שיעבוד ועיקול.

...

לאור כל זאת, דין טענת התובעת כי לא ניתן לה הסבר על ידי הבנק - להידחות.

סוף דבר לפני סיום ברצוני לציין כי היה ניסיון להביא הצדדים להסדר כולל.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

זאת, למעט "מקרים חריגים במיוחד וקיצוניים". עם זאת, ככל שיוגשו בקשות על ידי מי שהם בעלים בדירה, ילקחו בחשבון השיקולים הבאים: שווי החלק בדירה; האפשרות המעשית לקבל תמורה; שווי התמורה לאחר סילוק משכנתא; משך הזמן שחלף מאז מכירת הדירה ביחס לתקופה הקובעת בנהלי הזכאות; הוצאות שכר דירה בתקופה שחלפה ממועד מכירת הדירה, וככל שהדירה אינה זמינה- יינתן משקל למצב בו מתגוררים בדירה בני מישפחה אחרים עם מוגבלויות או צרכים מיוחדים, שהם עצמם חסרי דירה.

(2) בהחלטת ועדה עליונה אזורית מיום 2.5.18 (סימוכין 08274410, מס. הפניה 1583352), אושר סיוע בשכר דירה לאשה נשואה, החיה בנפרד מבעלה במהלך שש השנים קודם להגשת הבקשה.

הדירה שנמכרה, נמכרה עם הבעל בשנת 2008, בסכום של 600,000 שקלים, מתוכם קיבלה 300,000 שקלים, צוין בחוזה כי קיימת משכנתא על סך 35,000 שקלים אך לא הומצא סילוק משכנתא.

...

אני סבורה כי אין מקום לדחיית העתירה על הסף, רק בשל העובדה שבשל צירוף העתירות, ובחינת הנושא לעומק בידי משרד השיכון, התמשכו ההליכים, וחלפו שנתיים נוספות, מה שמאפשר לגב' מרקוביץ להגיש בקשה חדשה.

סוף דבר משרד השיכון יפעל כמפורט: הנהלים של ועדות החריגים יתוקנו כך שיתווספו לתבחינים משקולות מדידים, וכן יווסף תבחין של זמן המתנה בתור לדיור ציבורי במועדים הקבועים בפס' 81, בסיום הפרק השמיני בסיכום הביניים לעניין התבחינים.

אשר להוצאות – אני סבורה כי במקרה זה משרד השיכון לצד הסיוע המשפטי והעותרות הספציפיות ערכו עבודה יסודית ועניינית, שהביאה להתקדמות משמעותית, לאור נכונות משרד השיכון לערוך עבודת מטה רצינית בעניין, בעתירות הפרטניות שהתקבלו ולו בחלקן, ייפסקו הוצאות אם כי על הצד הנמוך -10,000 שקלים לעותרות בכל אחת מהעתירות, לרבות בעתירת הזוג בן שטרית.

כאמור, התובעים טוענים, כי רק ביום 14.10.10, לאחר שש שנים לערך, הואילו הנתבעים לפעול לסילוק המשכנתא, אולם טרם עלה בידי התובעים במועד הנ"ל לקבל כספם בעבור מכר דירה א', עד לאחר השלמת העברת הזכויות על ידי עורך הדין ישראל פז, דהיינו נוצר עיכוב נוסף עקב היתנהלות הנתבעים.

...

ואולם, הניסיון לגלגל את כל הפרש המשכנתא לפתחם של הנתבעים ובמקביל לתבוע תשלום משכנתא עודפת נראה לי כניסיון לגבות כפל פיצוי.

הסכום הכולל המתקבל אפוא בגין ראשי הנזק בצירוף עוגמת נפש הינו בסך של 45,621 ₪, כאשר מסכום זה אני מפחית 40 אחוז רשלנות תורמת בגין "אשם חוזי"- הסכום בעיגול הינו 18,250 ₪.

לסכום זה של 27,500 ₪ יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, בתוספת אגרות בית משפט ששילמו על ידי התובעים, וכן שכ"ט עו"ד בהתחשב בדחיית מועד ההוכחות שהיה בתיק זה שהיה באשמת הנתבע מס' 1 בלבד בסך של 4,500 ₪ + מע"מ. סכום זה ישלמו הנתבעים לתובעים תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

במשך שש שנים שילמה התובעת את תשלומי ההלוואה כסדרם כאשר לאחר שש שנים שוב נקלעה למצב כלכלי קשה ולא הצליחה להמשיך בתשלומי החזר ההלוואות.

ביום 17.5.2009 הוציא הבנק מכתב כוונות בו פירט את היתרה הבלתי מסולקת של סך ההלוואות שבגינם משועבדת לו הדירה ולפיו נכון לפירעון ההלוואות שיבוצע עד לתאריך 10.6.2009, בסכומים של 299,808 ₪ ו-93,014 דולר יסכים הבנק למחוק את המשכנתאות.

הבית לא נמכר במהלך אותה תקופה ולכן לאחר ששנת ההסדר הסתיימה ביום 26.7.07 נחתם הסדר תשלומים בין התובעת לבין הבנק במסגרתו התחייבה התובעת לשלם תשלום חודשי בסך של 1,600 ₪ במשך 6 חודשים ולאחר מכן תשלום חודשי של 5,000 ₪ עד לסילוק מלוא חובה לבנק או עד למתן החלטה בבקשה למיחזור.

...

שמאי, לטענת התובעת, לא הסכים וכך גם ממלאי תפקידים אחרים בבנק, ובסופו של דבר חתמה ביום 26.7.2007 על הסדר תשלומים עם הבנק.

תוצאות חוות הדעת היו: "נכון להיום, 5.6.2009 יתרת חובה של המבקשת בהלוואה / בפיגורים, בשכר טרחת עו"ד, והוצאות סכום של 583,015.65 מזה סכום של 403,932.61 ₪ בגין יתרת ההלוואה הבלתי מסולקת. התחשבות בטענת המבקשת שבסעיף ח' לעיל חוסכת, מהיתרות הנקובות בסיפא נספח ו', סכום של 20,375.78 ₪." ביום 25.6.2009 נמסרה חוות הדעת ביחד עם מכתב בא כוחה של התובעת לידי מנכ"ל הבנק, כאשר במכתב התבקש הבנק לעדכן את יתרות החובה של התובעת בהתאם לחוות הדעת כדי לאפשר לה לבצע את הסכם המכר תוך הודעה שהתובעת תשלם את יתרת החובה הנכונה כלפי הבנק בתיאום עמו.

לפיכך אני מקבלת את האמור בחוות דעתו של מומחה הבנק בעניין זה וקובעת כי לא הוכח לי כי התובעת שילמה את הסכום לבנק ולא זוכתה בגינו.

סוף דבר אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות בסך של 1,500 ₪ וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 8,000 ₪.