סילוק משכנתא בגין תשלוס החובות לבנק

ואלו הסעיפים בהסכם הפשרה, הרלוואנטיים לענייננו: "4. אופן התשלום יהיה כזה: כספי תשלום המשכנתה יופקדו בחשבון נאמנות שיפתח ב"כ הקונה ו/או בשיק בנקאי ישירות לבנק לחשבון ההלוואות ו/או דרך אחרת שאינה מערבת את המוכרים או בא כוחם – ומשם יועברו ע"י ב"כ הקונה ישירות לבנק לסילוק המשכנתה. להוכחת קיום ההיתחייבות בדבר תשלום החוב לבנק יהיה על הקונה [להלן המשיבה - י"ע] להציג למוכרים [להלן המערערים - י"ע] אישור בכתב מהבנק לפיו חוב המשכנתה בחשבון ההלוואה נפרע במלואו, ורק אישור כזה יהווה ראיה לתשלום החוב במלואו לבנק.

...

לסופו של יום, ומבלי שנעלם מעיננו כי הסעד האופרטיבי שניתן על ידי בית משפט קמא נוסח על פי הסעד שנתבקש על ידי המשיבה, מצאנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא.

נוכח החשדנות וחוסר האמון בין הצדדים, ועל מנת להתיר באופן סופי את "הפלונטר" לגבי סילוק חוב המשכנתא לזכות בל"ל, הנובע מחילוקי הדעות לגבי סדר הפעולות (שיק ולאחר מכן חתימת מסמכים או חתימת מסמכים ולאחר מכן שיק), אנו מורים בזה כלהלן: אנו ממנים את בא כוחה של המשיבה, עו"ד אוריאל בן אסולי ככונס נכסים (להלן: כונס הנכסים), אך ורק לצורך חתימה בשמם של המערערים על המסמכים הבאים: (1) בקשה לביטול הערת אזהרה (נספח כ"ט לתיק המוצגים); (2) בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת המשיבה (נספח כ"ח לתיק המוצגים); (3) כתב העברת זכויות והתחייבויות (נספח ל' לתיק המוצגים).

סעיף 5(א) קובע: "מרשי יעביר מיידית לידיך הנאמנות... סך השווה ל 500,000 $ לצורך סילוק החוב לבנקים בגין המשכנתאות". לכאורה חצי מיליון דולר עבור משכנתות.

...

למעלה מהצורך אעיר כי אף אני, לו הייתי נדרשת לבקשה, הייתי נעתרת לה בנסיבות העניין.

פסיקתא לאור כל האמור לעיל, מתקבלת התביעה במלואה.

הנתבע ישלם לתובע סך של 1,214,710 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (6.3.2011) ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות משפט לרבות הוצאות אגרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד תשלום האגרה על ידי התובע ועד למועד התשלום על ידי הנתבע, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 75,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאחר סילוק המשכנתא שהיתה רשומה על הנכס, קיבלו החייב ורעייתו לידיהם סך של 1,055,000 ₪.

לפי זוית ראיה זו, עולה השאלה האם העברת הכספים לבנק מהוה העדפת נושים, עת היה החייב חדל פרעון והעדיף לנתב את הנכס העקרי שלו לטובת אחד הנושים וזאת מתוך שיקול המבוסס על הרצון לאפשר לאישתו, הערבה לחובותיו כלפי הבנק, להגיע להסדר לסילוק חבותה.

...

ככלל: "... פירעון חוב, דהיינו פעולה שיש בה כדי להביא לסילוק הנשייה באופן מלא או חלקי, איננה באה בגדר 'הענקה' הנבחנת במסגרת סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל. מסקנה זו נובעת מכך שפקודת פשיטת רגל קובעת הסדר מיוחד לעניין העדפת נושים, שהמקרה הגרעיני בו הוא מיועד לטפל הוא פירעון חוב לאחד הנושים באופן המקנה לו יתרון על פני הנושים האחרים (סעיף 98 לפקודת פשיטת רגל, שעניינו ביטול העדפות מרמה.. אם תאמר אחרת, הרי שכמעט כל מקרה של פירעון חוב יצטרך להיבחן במקביל על פי שני ההסדרים, ובשים לב לכך שמשך הזמן בו ניתן לבטל פעולה על פי סעיף 96 לפקודת פשיטת רגל וסעיף 220 לחוק חדלות פירעון הוא ממושך מאד (עד 10 שנים לפי פקודת פשיטת רגל, ועד 4 שנים לפי חוק חדלות פירעון), הדבר יביא לפגיעה קשה ביציבות הכלכלית. לא לכך הייתה כוונת המחוקק, ולא כך נוהגים בתי משפט של חדלות פירעון מאז ומעולם." ע"א 8175/19 שלמה נ' עו"ד ליאור מזור (מיום 24.5.2020).

גם היקף הנשייה מחזק את המסקנה, כי באותה עת כבר היה ברור שאין ביכולת החייב להיחלץ מהמשבר הכלכלי, וכי חובותיו יעמדו לפירעון, כאשר יחד עמו תעמוד כחייבת גם אשתו, בהיותה ערבה כלפי הבנק לחובות בסכומים של מאות אלפי שקלים.

ככל שיהיה מדובר בתוספת נמוכה יותר לקופה, יכול הדבר ללמד על פגיעה בעוצמה משמעותית, אשר יכולה ללמד על המסקנה המתחייבת.

כראיה לכך שהתשלומים האמורים בוצעו בקשר עם קיומו של הסכם המכר, המערערת הציגה ארבע קבלות שהוצאו על-ידי החברה ביום 14.9.2016 לטובת "חשבון נאמנות אלי כהן/מאי אזוגי": (1) קבלה על סך כולל של 842,000 ש"ח המורכב משני רכיבים: "שיק ממנורה השייך ל**** אזוגי לפקודת איתמר" בסך של 500,000 ש"ח, וכן "שיק בנקאי מאזוגי אתי לסילוק משכנתא" בסך של 342,000 ש"ח; (2) קבלה על סך כולל של 250,000 ש"ח בגין "מזומן 150 + 100"; (3) קבלה בסך של 200,000 ש"ח בגין "העברה מאתי אזוגי ליורם ודורית יוסיפוף להחזר משכנתא במרכנתיל"; וכן (4) קבלה בסך של 508,000 ש"ח בגין "תשלום ע"ח פלורנטין [הכוונה לדירה – א.ש.] כנגד תשלום חוב לחברת סקיי נט בגין חשבונית מס מספר 10021 מיום 31/7/2021". בית משפט קמא ציין כי קבלות אלה מעוררות מספר תהיות: עו"ד כהן העיד כי כלל לא ניפתח חשבון נאמנות, וכי מעולם לא ראה את הקבלות האמורות.

...

ייתכן שכך ראוי לעשות במקרה זה. עם זאת אציין כי לגופו של עניין, לטעמי לא היה מקום להיעתר לבקשת המערערת לברר את המחלוקת מושא ההליך בהליך נפרד-עצמאי.

כיום, דברים אלו נקבעו מפורשות בסעיף 45 לחוק חדל"פ הקובע כך: (א) הנאמן רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות בכל עניין הנוגע למילוי תפקידו או להפעלת סמכויותיו לפי חוק זה. (ב) היה בבקשה למתן הוראות כדי להשפיע על זכויות צד שלישי שאינו התאגיד או הנאמן והיא אינה בעניין תביעת חוב המוגשת לפי פרק א': תביעות חוב, לחלק ד', תידון הבקשה בבית המשפט אם מצא בית המשפט כי התקיימו כל אלה: (1) בירור העניין במסגרת בקשה למתן הוראות נדרש לשם ביצוע יעיל של תפקיד הנאמן; (2) העניין אינו מחייב בירור עובדתי מורכב; (3) אין בבירור העניין במסגרת בקשה למתן הוראות כדי לגרום לפגיעה מהותית בזכות דיונית של בעל דין.

שותף אני למסקנה זו, ודאי נוכח העובדה שניתנה למערערת האפשרות על פי בקשתה להגיש בשלב מתקדם של ההליך, לאחר שהסתיים שלב שמיעת הראיות, ראיות חדשות (החלטת בית המשפט המחוזי מיום 25.3.2020).

מכל האמור עותר להורות על מכירת הדירה וחלוקתה באופן שווה בין הצדדים לאחר סילוק המשכנתא, תוך מתן זכות ראשונים לשני הצדדים בהתאם למחיר הגבוה שיוצע עבורה, שכן שוויה עלה מאז חו"ד השמאי; להורות על מכירת הרכב המשותף או לחייב את התובעת לשלם לידיו מחצית משוויו עפ"י מחירון לוי יצחק; לאשר את חו"ד האקטואר המתוקנת ולהורות על איזון לפי החלופה השנייה; לחייב את התובעת לשלם לידיו מחצית מכל תשלום חוב משותף בו נשא (משכנתא או חצוני) מאז המועד הקובע (23.4.17).

ראה לעניין זה דברי כבוד הש' לוין בפסק דינו ע"א 7442/97 יפה עמית נ' ציון עמית, נד(4) 625 (2000), שם קבע: "אכן, הלכה פסוקה היא כי שתוף בנכסים בין בני-זוג כולל בחובו כרגיל, לצד השתוף בזכויות, גם שתוף בחובות, וזאת ביחס לחובות שנצברו בדרך הרגילה על-ידי אחד מבני-הזוג בתוך תקופת השתוף ביניהם, כאשר הם מנהלים אורח חיי מישפחה תקינים, להוציא חובות שהם בעלי אופי אישי מובהק ואשר מעצם טיבם ייתכן שאין זה מן הצדק לשתף את בן-הזוג האחר בעולם. יישומם של עקרונות אלה עשוי להביא בנסיבות המתאימות לכלל מסקנה כי גם אם קמה חזקת השתוף בחובות בין בני-זוג המנהלים משק בית משותף, עדיין תיטה הכף לעבר אי-הכללתו של חוב מסוים במסגרת החובות המשותפים, כאשר הוכח בראיות כי החוב האמור הנו תוצר של פעילות חריגה של אחד מבני-הזוג שאיננה משרתת את היחידה המשפחתית, או במקרים מסוימים, אפילו חותרת תחתיה." המלומד עו"ד אריאל דרור מסביר בפרק ח' לספרו "חלוקת רכוש בהליך גירושין" את עיקרון שתוף החובות בין בני זוג מכח הסעיף הנ"ל: "ההנחה העומדת בבסיסו של סעיף 6 לחוק יחסי ממון היא כי חובות שצברו הצדדים במהלך חייהם, כגון יתרת חובה בבנק, משכנתא בגין דירה משותפת, או חוב בשל לקיחת הלוואה משותפת – הם בדרך כלל משותפים. על כן, אין חשיבות לזהות הצד שהוציא אותם בפועל - כל עוד ההוצאה נועדה לצרכים השוטפים הרגילים של משק הבית (כגון הוצאות מדור ואחזקתו, כלכלה, ביגוד וכיוצ"ב), והוצאה לפני המועד הקובע. ..לא ניתן להגיש תביעה שכל כולה מבקשת לחייב את הצד השני בחובות, ללא עריכת איזון בכלל הנכסים. תביעה כזו אינה הגונה, שכן אין מטרתה להעניק לבן הזוג האחר זכויות, אלא לחייבו בחובות בלבד, שהם בגדר נכסים שליליים." עוד מציין בספרו עו"ד דרור, שהכלל בפסיקה קובע שעל מנת להכריע באם חוב משותף, יש לבחון את דרך הווצרותו, ולכן כל מקרה נבחן לגופו.

...

לאור כל האמור, ובשל פעולתו הערמומית של הנתבע להונאתה, יש לקבוע שאינה שותפה לחובות העיזבון ולהסכם היורשים; כמו כן יש לפסוק בחלוקה בלתי שוויונית את נכסי הצדדים לפי סעיף 5(א)(1) וסעיף 8 לחוק יחסי ממון התשל"ג 1974 (להלן: "החוק"); זאת ועוד, יש לפסוק לטובתה מזונות אישה, ומפאת מגבלת עמודים לא פירטה טענותיה לתביעה זו; עוד עותרת לאשר את חוות דעתו הראשונה של האקטואר, ולקבוע שזכאית לזכות ראשונים לרכישת הדירה עפ"י חו"ד השמאי ובקיזוז 170,000 ₪ בגין שיפוץ ותוספת לא חוקית למחסן; בנוסף, יש לדחות את תביעת הנתבע על כל רכיביה ולפסוק לחובתו הוצאות כבדות לרבות שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ. לטענות הנתבע עבד בעבודות מזדמנות עד אשר החל לעבוד כשכיר בעסק שהיה בבעלות הוריו.

בית הצדדים: כקבוע בסעיף 83 לפס"ד, אני מורה על פירוק השיתוף בבית מגורי הצדדים הידוע בגוש 11563, חלקה ***, תת חלקה 1 והנמצא ב***, בדרך של מכירה.

נוכח המועד שחלף למן היום בו נערכה השמאות, אני מורה כי על עדכון חוות דעת השמאי דן ברלינר.

ככל ותתגלע מחלוקת בשאלת גובה התשלומים, אני ממנה את רו"ח אבי כהן כמומחה מכריע לעניין זה. מזונות אישה: כקבוע בסעיפים 86-87 לפס"ד, תביעת התובעת נדחית במלואה.