ביום 9.4.13 אישר המינהל לסוכנות שקבל את הודעתה זו.
ביום 28.4.13 שלח המינהל מכתב לעו"ד גת ובו אישר כי הזכויות בנחלה רשומים על שם התובעת בהערה לסעיף 4 למכתב זה כתב המינהל כדלקמן:
"נכון להיום, על פי מימצאי תיק ממ"י נעשה שימוש לא חקלאי בנחלה/בוצעה בנחלה בניה ללא אישור ממ"י כדלקמן: קיימת בניה לא חוקית במשק ושימושים חורגים. לא ניתן טפול כלשהוא ע"י המינהל עד להסדרה/פינוי החריגות עפ"י נהלי המינהל ותשלום דמי שימוש ראויים."
ביום 19.5.13 חתמה התובעת עם הסוכנות על "חוזה התיישבות-מתיישבים", בו ניתנה לתובעת רשות שימוש בנחלה שגבולותיה מופיעים במפת התיכנון, לאחר שהתובעת עברה את הליכי הקבלה לכפר חב"ד וקיבלה את אישור האגודה השיתופית של כפר חב"ד. בסעיף 9(ד) לחוזה ההתיישבות התחייבה התובעת כדלקמן:
"לא להעביר, להשכיר, להחכיר, לשעבד ולמשכן את המקרקעין והנכסים המהוים את המשק, או כל חלק הימנו וכן לא להוציא את המשק או כל חלק ממנו מידיהם, וכן לא למסור זכויות כלשהן במשק למישהו אחר וכן לא להתחייב לעשות אחת או יותר מהפעולות ההלו, ללא אישור מראש ובכתב של המישבת." (הכוונה לסוכנות- י.ז.)
ביום כ"ה מנחם אב ה'תשע"ה (21.8.2014) היתקיים דיון בפני הרב מאיר אשכנזי, רב כפר חב"ד, שהוא בנו של הרב אשכנזי המנוח ומי שנותן את ההכשר למאפיית המצות, בסכסוך שבין בעלי הדין שבפני.
הזימון לדין תורה היה כאשר גיסו סרב לאפשר לקבלן ביניין מטעם הנתבעים לעבור עם משאית בטון בשטח הנחלה (עדות זו מלמדת כי ההזמנה לדין תורה לא הייתה לתובעת אלא לבן התובעת כמי שמנע בפועל את הכניסה של הנתבעים והקבלן מטעמם לשטח הנחלה, וממילא כל אשר היה בפני הרב אשכנזי שלא בנוכחות התובעת אינו מחייב אותה, ככל שהאמור במסמך שערך הרב אשכנזי מחייב מישהו).
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לקבל את העתירה בחלופה הראשונה לה עתרה התובעת וניתן בזה פסק דין כדלקמן:
1) אני מורה לנתבעים ו/או למי מהם ו/או למי מטעמם לסלק ידיהם לאלתר מהמקרקעין הידועים כנחלה (משק) 59 במושב כפר חב"ד, הידועה גם כחלקה 59 בגוש 6261 להלן-"המשק"), לפנות לאלתר את המשק מכל אדם ו/או חפץ השייך להם, ולמסור לאלתר את החזקה בכל שטח המשק לידי התובעת כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך לנתבעים או למי מהם;
2) אני מורה לנתבעים להרוס את כל עבודות הבנייה ו/או ההכנה ו/או ההכשרה - ו/או כל עבודה אחרת, מכל מין וסוג שהן, בין במישרין ובין בעקיפין, - שבוצעו על ידיהם ו/או על ידי מי מטעמם בתחומי משק 59 ו/או בסמוך לו, לפנות את פסולת הבנייה, ולהחזיר את המצב בשטחים שבנו מבנים לקדמותו, כפי שהיה קודם תחילת עבודות הגישור, התשתית, ההכנה והבנייה שביצעו הנתבעים, קרי, למצב של קרקע חקלאית פנויה.
...
הנתבעים טענו שיש לדחות את התביעה כנגדם מהסיבות כדלקמן:
1) אין להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין הנתבעים 2 ו-3;
2) בהתאם לתכניות החלות במקום, מיועדים המקרקעין בהם פועלת המאפיה בין היתר לשימושים של מאפיה למצה שמורה;
3) זכרון הדברים למכירת 260 מ"ר בנחלה הינו הסכם תקף;
4) עד להגשת כתב התביעה לא עלתה כל טענה לתקפות זכרון הדברים המגלם את הסכם המכר, ורק לאחר פטירת הרב אשכנזי המנוח מעלים טענות נגד ההסכם;
5) התובעת מנסה להטעות את בית המשפט לגבי משמעות המסמך משנת תשנ"ט;
6) אין נפקא מינה אם הנתבעים עשו שימוש בשטח של 260 מ"ר או לא;
7) בשטח בו יש בנייה חדשה הייתה בנייה ישנה קודם לכן;
8) פסק בורר בין התובעת לבין הנתבעים של הרב אשכנזי, רב המושב, מיום כ"ה אב תשע"ה סותם את הגולל על תביעת התובעת בקשר ל- 260 מ"ר;
9) לא מדובר בפלישה טרייה, אלא בשטח של 260 מ"ר על פי זכרון הדברים;
10) יש לדחות את התביעה עקב שיהוי חמור;
העדויות:
מטעם התובעת העידו העדים כדלקמן:
1) המודד יאיר איזבוצקי (להלן-"המודד") אשר הגיש חוות דעת של מודד בצירוף מפת מדידה.
מכל האמור לעיל עולה כי גם מבחינה עובדתית אין ליתן אמון באמור במסמך שכותרתו "דין ודברים", והאמור בו אינו מחייב את התובעת.
לאור כל האמור לעיל סבור אני שיש לדחות את טענת הנתבעים שהמסמך שכותרתו "דין ודברים" מהווה מעשה בית דין בין בעלי הדין.
סוף דבר:
לאור כל האמור לעיל, סבור אני שיש לקבל את העתירה בחלופה הראשונה לה עתרה התובעת וניתן בזה פסק דין כדלקמן:
1) אני מורה לנתבעים ו/או למי מהם ו/או למי מטעמם לסלק ידיהם לאלתר מהמקרקעין הידועים כנחלה (משק) 59 במושב כפר חב"ד, הידועה גם כחלקה 59 בגוש 6261 להלן-"המשק"), לפנות לאלתר את המשק מכל אדם ו/או חפץ השייך להם, ולמסור לאלתר את החזקה בכל שטח המשק לידי התובעת כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ השייך לנתבעים או למי מהם;
2) אני מורה לנתבעים להרוס את כל עבודות הבנייה ו/או ההכנה ו/או ההכשרה - ו/או כל עבודה אחרת, מכל מין וסוג שהן, בין במישרין ובין בעקיפין, - שבוצעו על ידיהם ו/או על ידי מי מטעמם בתחומי משק 59 ו/או בסמוך לו, לפנות את פסולת הבנייה, ולהחזיר את המצב בשטחים שבנו מבנים לקדמותו, כפי שהיה קודם תחילת עבודות הגישור, התשתית, ההכנה והבנייה שביצעו הנתבעים, קרי, למצב של קרקע חקלאית פנויה.
