סיכונים ברכישת רכב מכונס נכסים

החוסר בכריות אויר וחגורות בטיחות, פוגע ברמת הבטיחות של הרכב, עד כדי סכנה לנוסעים, מוסך צמרת הודיע לתובע על סכנה בחוסר מערכות בטיחות ואף דיווח למשרד התחבורה, מאחר ועלות החלפת כריות אויר יקרה מאוד, ביצע התובע רק את התיקונים ההכרחיים על מנת שהרכב יהיה בשימוש, הוחלפו תפס לחגורת ביטחון של הנוסע ותפס חגורות בטיחות של הנהג, התובע שילם למוסך צמרת 4,415 ₪, הרכב יצא לדרכו ללא כריות האויר אשר נזוקו בתאונה.

מאחר שהרכב נרכש מאת כונס הנכסים במצבו כמות שהוא ולפני תיקון ומאחר שהנתבע 2 הוא שהחזיק ברכב כל אותה תקופה עד מכירתו לתובע, אזי הדעת נותנת כי מי שביצע את התקנת הנגד אשר נועד "לרמות" את מחשב הבדיקה במכון, היה הנתבע 2.

...

אחריות הנתבע 1 אינני מקבל את טענות הנתבע 1 בדבר היעדר אחריות מצדו כלפי התובע.

לאחר ששקלתי את כל האמור, אני סבור שהפתרון הנכון והצודק יהיה כי הרכב יישאר בידי התובע וכי הנתבעים ישלמו לו פיצוי משמעותי בהתחשב בין היתר בליקויים הקיימים ברכב, ההוצאות והנזקים שנגרמו לו בעקבות ביצוע העסקה.

שוכנעתי גם כי לתובע נגרמה עוגמת נפש בשל המצב שנוצר והעובדה שלא יכול היה להנות כפי שציפה מרכישת הרכב.

לטענת מר לוטנברג, היה זה הנתבע אשר שינה את מד האוץ באופן לא חוקי והפחית את מספר הקילומטרים המצוינים בו משמעותית ובכך הטעיה אותם ביחס לנתון זה. כן, הוסיף כי לא היה ידוע להם בעת הרכישה שהרכב נקנה ע"י הנתבע מכונס נכסים, וכי עובדה זו הוסתרה מהם במזיד.

אכן, ידוע הוא כי בעיסקאות הקשורות ברכישתם מוצרים מיד שנייה, נוהג לרוב הכלל ולפיו "ייזהר הקונה", ולכן, על הרוכשים לבדוק את הממכר בטרם ביצוע העסקה, ועל רוכש רכב סביר לבדוק את הרכב טכנית, חיצונית וכל בדיקה אחרת, במוסך מורשה, טרם רכישתו (ראו ת"ק 29135-01-13 בכור אבייאב נ' אמנון יעקב [פורסם בנבו] (28.7.2013) ומפנה לת"א 16847/07 צוות תנופה ניקיון ואחזקה בע"מ נ' לוי עובד (עבד) [פורסם בנבו]), ומי שבוחר לרכוש רכב בלא בדיקה נוטל סיכון בהסתמך על המידע שהיה בידי המוכר ואין לו להלין אלא על עצמו בבחינת "ייזהר הקונה". במקרים מסוג, נפסק, כי לכל היותר, טעה התובע בכדאיות העסקה ועל כך אין הוא זכאי לפצוי  (ראו והשוו: ת"ק 42983-02-13 יצחק אמר נ' נטלי דרורי (19.7.2015); ת"ק 27910-02-11 משה נ' עליזה יצחקוב [פורסם בנבו]).

...

מה דינה של התביעה כנגד הנתבעת 1? כזכור, טען הנתבע כי דינה של התביעה כנגד הנתבעת 1, ביתו, דינה להידחות על הסף שכן לא היתה לה כל נגיעה להתנהלות בינו לבין התובעת, והיא בעלת הזכויות ברכב בלבד.

דינה של טענה זו להידחות.

סוף דבר: אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בסך של 10,500 ₪, וכן הוצאות משפט בסך של 1000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים ממועד מסירת פסק דין זה לידיהם, שאחרת ישאו סכומים אלו הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

כפי שהוכח בפנינו ואף החייב העיד על כך, במסגרת ניהול ההליך, בהיותו נכה, קיבל מהמוסד לביטוח לאומי הלוואה עומדת בסך של כ- 120,000 ₪ על מנת לרכוש רכב המתאים לצרכיו, אם כי החייב במקום לעשות זאת, השתמש בכספים הללו להימורים ובהתנהלותו זו יצר סיכון נוסף ליצירת עוד חובות, ניצל את הליך הפש"ר , צבר חובות נוספות ודי בכך על מנת לדחות את בקשתו.

חוסר תם הלב בעת יצירת החובות : באשר לבחינת תום ליבו של החייב כלפי נושיו בעת יצירת החובות, בודק בית המשפט, בין היתר, אם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר אכפתיות, במעשי מירמה, במצגי שוא; או האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם; האם נגועה היתנהגותו באי חוקיות והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות; עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל (ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרישמי פ"ד מה(3) 61 (1991); עניין גרינברג, פסקה 4).

...

נראה כי יישום המבחנים הרלוונטיים לענייננו מוביל למסקנה כי החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו כי הסתבכותו הייתה בתום לב. החייב ציין שהוא ניסה לסגור את חובותיו עובר לצו הכינוס בהימורים.

באשר לפעילות ההימורים בתי המשפט התייחסו אליו כפעילות שיש בה פן כלכלי בנסיבות מחמירות במיוחד כאשר הנושים הם הקרבן של חובות אלה ועל כן חוב שנוצר בדרך זו הינו חוב שנוצר בחוסר תום לב. ראה לעניין זה ע"א 3376/11 רוזנברג נ' כונס הנכסים הרשמי, 6.10.2013 במסגרתו נקבע: "אל מערך השיקולים שמנינו דומה כי יש להוסיף את סוג הפעילות הבלתי חוקית. כך למשל בפעילות כלכלית כגון הימורים, ישנו פן כלכלי ב"נסיבות מחמירות" של מעורבות כסף "כשר" עם כסף "מזוהם". בתיק פש"ר 23924-12-16 עבאס נ' כונס הנכסים, נקבע: "חוב שנוצר בהימורים, כאשר הנושים הם הקרבן של חובות אלה הוא חוב שנוצר בחוסר תום לב. ראשית, הימורים (למעט אלה שהותרו לפי הדין) הוא מעשה אסור על-פי החוק (לא ברור מחקירת החייב היכן הימר החייב הגם שהוא טען בשלב מסוים כי הדבר נעשה במפעל הפיס); שנית, וזה העיקר, החשבת חוב שנוצר בהימורים כחוב שנוצר בתום לב לצרכי הליכי פשיטת רגל מחטיאה את מטרת הליכי פש"ר שנועדו להושיט קרש הצלה לאלה אשר איתרע מזלם. מי שמהמר על 2,000 מדי יום (כפי גרסת החייב) (60,000 ₪ לחודש!), מהמר, למעשה, על כספי הנושים ועל כן, יש לקבוע, כעניין של מדיניות, כי חובות אלה הם חובות שנוצרים בחוסר תום לב." ובמקום אחר פשר (י-ם) 5007/08 שרון שבת נ' כונס הנכסים הרשמי – נקבע: "אבחנתו של החייב בין יצירת חובות בהימורים בלתי חוקיים לבין יצירת חובות בהימורים חוקיים, אינה מסייעת בידו. בחינת תום ליבו של החייב אינה מותנית ביצירת חובות באופן בלתי חוקי. בפסיקה נקבע אמנם כי לא ייתכן שחייב אשר חובותיו נוצרו כחלק מפעילות בלתי חוקית ייצא נשכר ועל אחת כמה וכמה, כאשר הפעילות הבלתי חוקית נוגדת את תקנה הציבור וגדרי המוסר (ראו: ע"א 6416/01 דני בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4), 197), אולם מדובר בנדבך נוסף ולא בתנאי. אפרט." יוצא אפוא שהתנהלות החייב הן עובר לצו הכינוס בעת יצירת חובותיו והן במסגרת ניהול ההליך, כללה התעסקות בהימורים מה שמעיד על חוסר תם לב מצדו הן ביצירת החובות עובר למתן צו הכינוס והן להתנהלות במהלך ההליך שעליה יש לשים דגש רב. זאת ועוד ישנו ספק רב באם החייב חדל פירעון, כאשר אף דירת המגורים שבבעלותו החל הבנק בהליך מימוש לאחר שמשך תקופה החייב נמנע למשלם תשלומי.

לאור כל האמור ולאחר ששקלתי את מלוא טיעוני הצדדים, ומצבו הרפואי של החייב אני דוחה את בקשתו של החייב להכרזתו כפושט רגל.

רקע כללי והתביעה שלפני לפני תביעה כספית לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו על פי הנטען לתובעים על רקע עסקה לרכישת רכב בהליך כנוס נכסים.

הקונה אשר מתקשר בעיסקה כדוגמת זו יודע היטב שהוא קונה את הנכס AS – IS והוא לוקח את הסיכון על עצמו שהממכר יהיה עם פגמים או לחילופין הוא אף יכול לצאת מרווח מהעסקה בכך שרכש נכס במחיר נמוך ממחיר השוק החופשי.

...

בשים לב לכך, אני דוחה את התביעה כנגד השמאי ללא צו להוצאות זאת משלא התייצב לישיבה הקבועה.

התוצאה אני מחייב את הכונס לשלם לתובע מס' 2 סך של 7,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.1.2007 ועד התשלום המלא בפועל.

בהתחשב כי ייצוג הכונס והזוכה היה ייצוג משותף ובהתחשב בכך שהתביעה כנגד הזוכה נדחתה ותבעת התובע מס' 1 אף היא נדחתה ומאידך התביעה כנגד הכונס התקבלה בחלקה אני מחייב את הכונס בהוצאות התובע מס' 2 בסך של 2500 ₪.

לכן, בעיסקאות מסוג זה, חלה אחריות גם על הרוכשים, אשר מחוייבים לבדוק היטב את הנכס טרם רכישתו: "עיסקאות רכישה בכינוס הן ככלל עיסקאות AS-IS, שבהן הרוכש נוטל על עצמו את הסיכונים והאחריות לבדיקת הנכס. זאת משום שבעל התפקיד בעיסקאות אלה הוא בעל בקיאות 'סבירה' לעומת בקיאות 'מובהקת' בפרטי הממכר. בעיסקאות אלה מיתהפך הכלל המורה 'יזהר המוכר', והופך ל-'יזהר הקונה'. הרוכש מחויב לבדוק היטב את הנכס ובכך גם את ההיבטים המשפטיים הכרוכים ברכישתו" (שם, ע' 183).

כאמור, התובע בחר לרכוש רכב בהליך של כנוס נכסים, במכירה as-is, בידיעה ברורה כי אינו יודע פרטים אודות הרכב ומצבו המכאני.

...

דין טענות אלה להידחות בשל הרחבת חזית אסורה.

גם הטענה כי יש לראות בכונס הנכסים משום "עוסק ברכב" כהגדרתו בחוק מכירת רכב משומש ובחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, דינה להידחות.

והמרחק רב. סיכומם של דברים, התביעה נדחית.