סיכונים בניתוח לייזר לתיקון ראייה

רקע עובדתי המבקשת, (להלן גם: "קר") אשר עוסקת במתן שירותים רפואיים ובכלל זה מפעילה בין היתר, מכון לרפואה גרעינית וכן מכון לתיקון ראייה בלייזר, ניתוחים פלאסטיים והסרת שיער בלייזר, העלתה טענות קשות כנגד המשיבה וכנגד ראש מערך בטוחי הבריאות של המשיבה (להלן גם: "הכללית").

לאחר מכן, היתקיימה חלופת מכתבים עניפה בין המבקשת למשיבה אשר חלקה יובא להלן: ביום 6.2.18 כתב גור לב"כ כללית, בין היתר כי : "אני אשקיע ממיטב כספי, זמני ומרצי לבוא חשבון עם כל אחד מהמעורבים בתרמית באופן אישי על מעורבותו בפרשת השחיתות ולהחזיר את הכספים שהייתם אחראים להפקרתו בידי מושחתים לידי הקופה". באותו יום, כתב גור מכתב נוסף לב"כ הכללית שבו נאמר בין היתר: "אתה ומשרדך שותפים למעשי עבריינות ושחיתות, ידיכם טובלות עמוק בסחי והתרמית של פקידם מושחתים שעמדו ועומדים בראשות המושלם אנו נמצה הדין עמכם. מחלתי לכם בפעם הקודמת עת הגעתם למשרדי, ככלבלבים מושפלים, מוכים וחבולים, להתחנן על חייכם המקצועיים – וחסתי עליכם... אתם מועלים באמונה של הקופה ואתם חבורת מושחתים המביישת את מיקצוע עריכת דין והמנהל הצבורי ... חבורת הפחדנים שחתמה איתי על הסכם הכניעה מנסה לאיים עלי ...אני מבטיח להתלונן עליהם בחקירה הארצית ליחידות הונאה של המישטרה בגין המעשים הפליליים שאתה וחבורת הפקידים המושחתת מעורבת בהם ... ושירותך את העבריינים הגונבים כסף זכויות ופוגעים בערכי הקופה ... אני מתחייב לנקוט כלפיך וכלפי שותפיך הנרצעים בתביעות אזרחיות המתאימות להשיב ולפצות פקידים חושפי שחיתויות שאתם מנסים לפטר ... חבורת גנבים עלובה ומפוחדת ... ואנו נרדוף כל אחד מעבריינים שהיו מעורבים בחיפוי על מעשי התרמית שאתה שותף להם או מנהיג אתם". ביום 7.2.18 שלח מנכ"ל הכללית מכתב לגור שבו נאמר כי במידה ולא יתנצל על טענותיו הקשות: "לא נראה לי שהכללית תוכל להמשיך ולעבוד עם ספק שכותב עלינו בצורה כזו. כמנכ"ל הכללית אני אומר לך שאם יש לך חשד לשחיתות, קודם כל תפנה מיד למישטרה ואח"כ תעדכן אותי מה השחיתות הנטענת על מנת שנבצע בדיקה ובמידה שהיא קיימת נעקור אותה מהשורש. אני לא אתן כאן יד לשום שחיתות". ביום 12.2.18 כתב גור למשיבה כי: "אני מסכים כי ספק שמתבטא בצורה כה קשה כלפי פקידי הקופה ושלוחיה אינו ראוי להיות ספק רק בשל טעם זה, אלא אם כן ימציא ראיות טובות ומבוססות לטענותיו. לקחתי על עצמי סיכון זה בפנייה אליך". ביום 15.2.18 כתב מנכ"ל המשיבה לגור מכתב שבו נאמר כי: "כל עוד האוירה הנוכחית נמשכת וכל עוד לא תתנצל על דבריך או לחלופין תניח בפני הוכחות בדוקות ואובייקטיביות לדבריך הקשים והחמורים, לא רואה מקום לקיום פגישה אתך ... אתה כמובן מוזמן להוכיח אחרת ... עד אז אבקשך לחדול מן ההתקפות האישיות המיותרות כלפי כללית וכלפי שלל הגורמים...". ביום 12.3.18 השיבה ראש מערך בטוחי הבריאות בכללית הגב' כרמלי למכתבו של גור אשר ביקש לקבוע עימה פגישה.

...

סיכויי התביעה: מבלי לקבוע כל מסמרות, לאחר ששמעתי את חקירות הצדדים והתנהלותו של גור, לא ניתן לומר כי סיכויי התביעה טובים ביותר.

סיכומו של דבר: דין הבקשה לצו מניעה להידחות.

מאחר שהמשיבה נאלצה להכין תגובה מפורטת והתקיים היום דיון ארוך שנמשך כמה שעות, שבו נחקרו המצהירים ונשמעו סיכומים בעל פה, תשלם המבקשת למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך כולל של 20,000 ש"ח. המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

]השופטת מ' נאור: לפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ס' הנשיא ח' פיזם) מיום 22.10.02, לפיו נדחתה תביעתו של המערער נגד המשיבים לפצוי כספי על נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בעקבות ניתוח לייזר לתיקון הראייה אשר בוצע בעיניו.

ביהמ"ש קבע, כי הוא מאמין לטענת המערער כי לא קיבל הסבר מספיק באשר לטפול בעיניו והסיכונים הכרוכים בכך, באופן שיכול היה לקבל החלטה שקולה אם להסכים לניתוח או לדחות אותו, או לבקש היתייעצות נוספת או טפול אחר, וזאת בעיקר בהיתחשב בנסיבות הרפואיות המסובכות הנוגעות לבריאות עיניו ובהיתחשב בטכנולוגיה החדשנית של הלייזר.

...

סוף דבר: לדעתי אין מקום להתערב בקביעותיה העובדתיות של הערכאה הראשונה שלא מצאה שהמשיבים התרשלו.

ממילא יש לדחות את הערעור שכנגד בנושא ההוצאות.

לסיכום לאור הראיות שבתיק זה הייתי דוחה את ערעורו של המערער בשאלת הרשלנות, אך פוסקת לו 150,000 ש"ח בגין הפגיעה באוטונומיה.

פרופ' מילר לא היתייחס לנקודה זו בחוות דעתו ואולם בחקירה הנגדית הסכים כי אין מידע על סכנה אפשרית בניתוחי לייזר לתיקון קוצר ראייה גבוה (פרוטוקול מוקלט מ-19/5/03, עמ' 22).

...

לסיכום, אין מקום לפסוק פיצוי בשל נזקים מיוחדים.

סיכום התוצאה היא כי התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובע 450,000 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (2/12/97), על הסכום שנפסק כנזק לא ממוני.

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בעקבות ניתוח לתיקון ראייה בלייזר (ניתוח להסרת משקפיים), ושני ניתוחי תיקון, שעברה התובעת בבית חולים "הדסה עין כרם" ובמרכז הרפואי להסרת משקפיים ולשיפור הראייה "עיניים". רקע עובדתי 1.

התובעת טוענת כי הוחתמה על טופס ההסכמה, דקות ספורות לפני הניתוח, על ידי פקידה, מבלי שהוסברו לה סכוני הניתוח, ולאחר שניתנו לה טיפות עיניים שטשטשו את ראייתה.

...

נוכח מסקנה זו, ובהיעדר קשר סיבתי בין נזקיה של התובעת לבין הניתוח השלישי, יש לדחות את תביעתה גם באשר לניתוח השלישי.

התביעה נדחית, אפוא.

התובעת תשלם לנתבעים 1 ו-3, ולנתבעת 2, את הוצאות חוות דעת המומחה מטעמם בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומם.

השופט יצחק ענבר: לפנינו ערעורים הדדיים על פסק דינו של בית משפט שלום בתל-אביב (כב' השופטת ח' וינבאום-וולצקי) אשר ניתן ביום 17.4.11 בת.א 63162-05, לפיו חויב המשיב והמערער שכנגד, ד"ר אורי מרמור (להלן: "המשיב"), לשלם למערער ולמשיב שכנגד, דב קופליס (להלן: "המערער") פיצויים בסך 100,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה, שיסודה באי קבלת "הסכמתו מדעת" של המערער לניתוח להסרת משקפיים לרוחק ראיה שביצע בו המשיב, ניתוח מסוג "לסיק". המערער, יליד 1957, פנה ביום 8.4.99 למשיב והתעניין בבצוע ניתוח לייזר לתיקון רוחק הראייה בעיניו.

כמו כן לא הסביר המשיב למערער כי לגבי ניתוחים של רוחק ראייה גבוה לא נצבר עדיין ניסיון רב. עם זאת הוסיף בית משפט קמא וקבע, כי אף לו היה המשיב מעמיד את המערער על מלוא המשמעויות והסיכונים האפשריים מן הניתוח, עדיין היה המערער מבכר לבצע את הניתוח.

...

וכפי שנפסק: "בדבר סמכותה של ערכאת הערעור כבר סותתו אבני דרך. בידוע הוא, כי סמכותה של ערכאת הערעור מוגבלת לחלקה הקנויה לה, חלקת ההיסקים המשפטיים ואין היא נוהגת לחרוג ממנה ולפלוש לחלקה שאינה נתונה לה, חלקת הקביעות העובדתיות, אלא בנסיבות חריגות בלבד. לערכאת הערעור אין נגיעה בעיצוב הבסיס העובדתי גופו. דבר זה נעשה בערכאה הראשונה. בית משפט לערעורים לא יהיה מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, כאשר על בסיס ממצאים אלה הטביעה הערכאה הראשונה את חותם הכרעתה ולממצאים אלה יסוד ושורש בחומר הראיות. לא כן דינה של מסקנה מן העובדות. מסקנה מוסקת על פי ההגיון ולגביה אין לשופט של הערכאה הראשונה יתרון לעומת בית משפט של ערעור (ראה י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש. לוין עורך 1995 ) עמ' 857)". ע"א 558/96, ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח', פ"ד נב(4), 563.

נחה דעתי כי יתר הנתונים הרלבנטיים, כפי שפורטו בחוות דעתו של השופט ענבר, במיוחד קביעת בימ"ש קמא לפיה לא גילה המשיב את אוזנו של המערער כי טרם נצבר ניסיון רב בניתוחים לתיקון רוחק ראיה, תומכים יותר במסקנה לפיה לא היה מסכים המערער להינתח, מאשר בזו הגורסת כי היה גם היה מסכים.

התוספת המוצעת על ידי חברי בסך של 60,000 ₪ בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות, בהינתן קביעת בימ"ש קמא בדבר פגיעה בחדות הראיה העולה לכדי נכות של 10%- מקובלת עלי.