סיכונים בניתוח לאסיק להסרת משקפיים

תביעה זו הוגשה בעקבות שני ניתוחי Lasik להסרת משקפיים שעברה התובעת והפרדות רשתית בה לקתה בעין ימין אשר בעקבותיה היתעוורה בעין זו. בכתב התביעה נטען כי הנתבע 1 התרשל בטיפול בתובעת.

לפי תצהירו: "בכל פעם ששאלה, הסברתי לה שלא תצפה לכך שהניתוח יביא להסרת הצורך במשקפיים במקרה שלה, אלא רק לכך שיקטין את המספר, וכמו כן שבמקרה שלה יש סיכון גבוה לפגיעה ברשתית, לנוכח הקרעים שהיו בעבר" (הנתבע, סעיף 4 לתצהיר).

...

היעדרו של קשר סיבתי בין הניתוח ובין היפרדות הרשתית תומך במסקנה זו, שכן למעשה לא נגרם לתובעת כל נזק בעקבות ביצוע הניתוחים.

אני דוחה, אפוא, את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.

]השופט י' עמית: ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' גנות) מיום 28.12.2010, בגדריו חויבו המערערים והמשיבים שכנגד (להלן: המערערים) בפצוי המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: המשיבה) בגין נזק שניגרם לה בעקבות ניתוח לייזר בעיניה להסרת משקפיים.

בטופס ההסכמה מופיע פרק שכותרתו "תוצאות ותופעות לוואי", המונה 18 סעיפים, אך לא נימנה בטופס סיכון של הופעת קרטוקונוס או אקטזיה ונכתב בו כי "ההסתברות לסיבוכים מאוחרים היא מזערית". אף נכתב בטופס ההסכמה, כי ה-FDA בארצות הברית, שהיא "הרשות המחמירה ביותר", אישרה את ביצוע ניתוח ה-lasik.

...

על דרך העקרון, אני סבור כי אין לפסוק כל פיצוי בגין פגיעה באוטונומיה, מקום בו נפסק לניזוק פיצוי בעילה של התרשלות בטיפול או בשל היעדר הסכמה מדעת.

סוף דבר דין הערעור להתקבל במובן זה שמסכום הפיצוי יופחתו תגמולי המל"ל. דין הערעור שכנגד להתקבל במובן זה שהפיצוי הכולל יגדל בסכום של 100,000 ₪ נכון ליום פסק דינו של בית משפט קמא.

אשר על כן, במקום סעיף 19 לפסק הדין ייכתב כלהלן (שינויים ותוספות הודגשו – י"ע): סוף דבר, ניתן בזאת פסק דין על סך 1,069,795 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל, בניכוי תגמולי המל"ל בסך של 456,119 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 30.6.2008, ובתוספת הוצאות אגרה, בתוספת שכ"ט מומחים וכן בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% בצירוף מע"מ כחוק מסכום הפיצוי לאחר ניכוי המל"ל. לאור התוצאה אליה הגענו, אין צו להוצאות.

לגבי ההיסטוריה של ניתוח הלסיק מסר פרופ' פיקל כי בשנות התשעים היו מנתחים גם מטופלים בעלי ערך צילינדר של 4.5-4, אך בשנת 2000 כבר ידעו בקהילה הרפואית שיש סיכון לאקטזיות ושצילינדר גבוה ומיטת קרנית דקה (250 או 300) מהוים יחד ולחוד גורם סיכון לאותן אקטזיות.

משהודה כך גם מומחה התובעת, הרי שגם דיווחים בספרות הרפואית של פרשיות חולים (case reports) על הופעת אקטזיה פוסט־לסיק, לא היה בהן כדי לעקור את הערכים המקובלים ממקומם, בפרט נוכח המספרים הגדולים של ניתוחי הסרת משקפיים באוכלוסייה הכללית אל מול המספרים הבודדים של מקרי אקטזיה פוסט לסיק.

...

התביעה נדחית.

הודעה לצד ג' נדחית בהעדר חבות ביטוחית.

משכך מצא בית־המשפט כי יש לחשב את שכר טרחת עורכי הדין והוצאות המשפט על־פי הכללים הקבועים בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס–2000, לתביעה כספית, כאשר סכום התביעה מחושב על־פי סיכומי התובעת, כעולה על 1,052,500 ש"ח. אשר על כן, תשלם התובעת לנתבעים את הסכומים הבאים: לנתבע 1 – שכר טרחת עו"ד בסך 26,251 ש"ח וכן שכר מומחים ועדים ששילם על פי הוכחות תשלום.

המערער פנה לד"ר ריחני לבצוע ניתוח לתיקון קוצר ראיה (ניתוח הידוע בכינויו כ"ניתוח להסרת משקפיים").

האקטזיה שהופיעה אצל המערער שנים לאחר הניתוח, נמנית על רשימת הסיכונים והסיבוכים לאחר ניתוח לייזר מסוג לסיק, כמפורט בטופס ההסכמה מדעת לניתוח.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנו את טענות המערער, סבורים אנו כי קביעות בית משפט קמא מעוגנות בתשתית הראייתית שהונחה בפניו ובחוות הדעת הרפואיות ואין להתערב בהן.

לא מצאנו יסוד בדין לטענת ב"כ המערער כי מקום בו מתקיים נזק ראייתי התוצאה היא כי בכל מקרה יש להניח שהעובדות לגביהן מתייחס אותו נזק הן כטענת התובע.

סוף דבר הערעור נדחה.

השופט יצחק ענבר: לפנינו ערעורים הדדיים על פסק דינו של בית משפט שלום בתל-אביב (כב' השופטת ח' וינבאום-וולצקי) אשר ניתן ביום 17.4.11 בת.א 63162-05, לפיו חויב המשיב והמערער שכנגד, ד"ר אורי מרמור (להלן: "המשיב"), לשלם למערער ולמשיב שכנגד, דב קופליס (להלן: "המערער") פיצויים בסך 100,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה, שיסודה באי קבלת "הסכמתו מדעת" של המערער לניתוח להסרת משקפיים לרוחק ראיה שביצע בו המשיב, ניתוח מסוג "לסיק". המערער, יליד 1957, פנה ביום 8.4.99 למשיב והתעניין בבצוע ניתוח לייזר לתיקון רוחק הראייה בעיניו.

מלכתחילה סברתי כי קביעתו של בית משפט קמא לפיה "...אני סבורה כי גם אם היה הנתבע מעמיד את התובע על מלוא המשמעויות... היה התובע מבכר לבצע את הניתוח תוך נטילת הסיכונים" הנה קביעה עובדתית המסורה לשקול דעתה של הערכאה הדיונית, הבוחנת את התשתית הראייתית, שומעת את העדים ומתרשמת מהם באופן בלתי אמצעי, יתרון שאינו מצוי בארגז הכלים של הערכאה הערעורית.

...

וכפי שנפסק: "בדבר סמכותה של ערכאת הערעור כבר סותתו אבני דרך. בידוע הוא, כי סמכותה של ערכאת הערעור מוגבלת לחלקה הקנויה לה, חלקת ההיסקים המשפטיים ואין היא נוהגת לחרוג ממנה ולפלוש לחלקה שאינה נתונה לה, חלקת הקביעות העובדתיות, אלא בנסיבות חריגות בלבד. לערכאת הערעור אין נגיעה בעיצוב הבסיס העובדתי גופו. דבר זה נעשה בערכאה הראשונה. בית משפט לערעורים לא יהיה מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, כאשר על בסיס ממצאים אלה הטביעה הערכאה הראשונה את חותם הכרעתה ולממצאים אלה יסוד ושורש בחומר הראיות. לא כן דינה של מסקנה מן העובדות. מסקנה מוסקת על פי ההגיון ולגביה אין לשופט של הערכאה הראשונה יתרון לעומת בית משפט של ערעור (ראה י' זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ש. לוין עורך 1995 ) עמ' 857)". ע"א 558/96, ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח', פ"ד נב(4), 563.

נחה דעתי כי יתר הנתונים הרלבנטיים, כפי שפורטו בחוות דעתו של השופט ענבר, במיוחד קביעת בימ"ש קמא לפיה לא גילה המשיב את אוזנו של המערער כי טרם נצבר ניסיון רב בניתוחים לתיקון רוחק ראיה, תומכים יותר במסקנה לפיה לא היה מסכים המערער להינתח, מאשר בזו הגורסת כי היה גם היה מסכים.

התוספת המוצעת על ידי חברי בסך של 60,000 ₪ בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות, בהינתן קביעת בימ"ש קמא בדבר פגיעה בחדות הראיה העולה לכדי נכות של 10%- מקובלת עלי.