סיכוני ניתוח יישור מחיצת האף

כמו כן המומחה אישר בתשובות לשאלות הבהרה כי מנותח בניתוח ליישור מחיצת האף צריך לחתום על טופס הסכמה הכולל את הסיכונים הכרוכים בניתוח.

...

עוד יש לציין כי ד"ר תגרי המומחה בתום א.א.ג. ציין בחוות דעתו, על אף שלא נתבקש לכך בכתב המינוי, כי בתאונה הקודמת נפגעה יכולת הנשימה של התובע לנשום מהאף וכתוצאה מכך היתה השפעה על התפתחות הפנים והלסתות והתוצאה היא שלתובע לסת עליונה צרה ביותר עם צפיפות קדמית גבוהה המצדיקה טיפול אורטודנטי.

התוצאה היא איפוא שיש ליחס את הנכות בתחום א.א.ג. לתאונה נשוא תיק זה דהיינו נכותו של התובע כתוצאה מתאונה זו היא 10%.

בהתחשב באמור אילו הסכומים שיש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע כפיצוי על נזקיו: כאב וסבל לפי 10% 18,000 ₪ (מעוגל) הפסד השתכרות לעתיד על בסיס שכר ממוצע ו- 10% נכות 250,000 ₪ (מעוגל) הוצאות רפואיות לטיפול השן שנשברה בהתאם לחוו"ד דר' תגרי 7,000 ₪ הוצאות אחרות כולל עזרת ההורים 10,000 ₪ _____________ סה"כ 285,000 ₪ אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 285,000 ₪ וכן את הוצאות התובע וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. המזכירות תשלח את פסה"ד לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

כן ציין המומחה שהסיכון שניתוח תיקון סטיית מחיצה יגרום לפגיעה בצינורית נקוז הדמעות אינו מוכר בספרות, שכן מדובר בשני אזורים אנטומיים נפרדים בחלל האף.

אין מחלוקת כי דמעת לא הופיעה בטופס ההסכמה ומסיבה זו התובע אף לא קיבל הסבר על כך. התובע צירף למוצגיו טופסי הסכמה אחרים המציינים את הפגיעה בצנור הדמעות כסיבוך אפשרי אך עולה מהם שהם מתייחסים לניתוח אחר, ניתוח אף אסטטי הכולל יישור מחיצת האף אשר מערב, בנגוד לניתוח מושא התביעה, גם חיתוך של עצמות האף, מהלך שעשוי לפגוע בצנור הדמעות הנמצא מאחוריהן (עדות פרופ' אלידן בעמ' 164 לפרוטוקול שורות 13-19).

...

הנתבעת דחתה מכל וכל את טענות התובע וטענה כי דין התביעה להידחות.

בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי לא הוכח שהדמעת נובעת מכשל בניתוח.

לאור כל האמור, משמצאתי כי לא הוכחה רשלנות בטיפול שניתן לתובע על ידי הנתבעת דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

לאור המסקנה אליה הגעתי, מתייתר הדיון בשאלת הנזק.

לגירסתו של ד"ר יפה, הוא הסביר למערערת על ההליך והסכויים והסיכונים שבניתוח, ושלושה שבועות לפני ביצוע הניתוח אף ניתן למערערת יעוץ אורוגניקולוגי במסגרתו הוסבר לה על מהות הניתוח והסיכונים הכרוכים בו. בטרם ביצוע הניתוח חתמה המערערת על טופס הסכמה כללי, שהיה ערוך לפי פקודת בריאות העם (טופסי הסכמה), התשמ"ד-1984, בו הצהירה כי הוסברו לה הסיכונים והסכויים שבטיפול.

כך, בעיניין שטנדל ניתנה הסכמה מצדו של המטופל לניתוח יישור מחיצות האף וסינוסים, אולם במהלך הניתוח בוצע גם ניתוח של כריתת קונכיות האף, למרות שלא ניתנה הסכמה להליך זה. באותו מקרה טרם ניכנס לתוקפו חוק זכויות החולה, אולם השופטת דורנר עמדה בפסק דינה על הוראת סעיף 13 לחוק, וקבעה כי חובת הגילוי בניתוחים אלקטיבים גבוהה מזו הנדרשת בטיפולים חיוניים, באשר ניתוחים אלו אינם מחויבי המציאות, הגם שהם תופסים תאוצה בקרב הציבור הרחב.

...

חבריי - עם שיש ביניהם חילוקי דעות שונים באשר לנושא - הגיעו בשורה התחתונה לכלל מסקנה כי לעת הזאת תיראה האוטונומיה בראש וראשונה כראש נזק ואצטרף אליהם; כך גם סברתי בפרשת ברוריה צבי, וראו סיפת פסקה ח' לחוות דעתי.

סוף דבר, גישת ההסכמה קונה לה שביתה - כך נראה - בין פוסקי הלכה, ולא נאמרה מן הסתם מלה אחרונה.

סוף דבר סוף דבר, בתוצאת התיק דנא אין בינינו מחלוקת.

בניגוד לדבריו של ד"ר טלמון, כי במסגרת ניתוח כזה ניתן לבצע רק תיקון קל במחיצת האף, עיון בטופס ההסכמה מלמד, כי הניתוח הקוסמטי כלל מראש ניתוח יישור מחיצת האף.

גם אין לידרוש מהמנתח להרצות בפני החולה, מעבר להסברים הנחוצים לאותו חולה לצורך קבלת החלטה שקולה וחופשית, אשר יש בה נטילה, מדעת, לסיכונים ולסיכויים הכרוכים באותו ניתוח.

...

סבורני, כי גם למידת הפירוט הנדרשת מרופא מנתח לסכויים וסיכונים הכרוכים באותו ניתוח יש מגבלות משלה.

לאחר שבחנתי את מידת הפגיעה האסתטית בתובעת, ובהתחשב בכך שנראה, כי מידת הפגיעה התפקודית בתובעת הינה קלה יחסית, וכן בהיתחשב בגילה ומקצועה של התובעת (עובדת מעבדה במקצועה), הנני מעריך את הפיצויים בגין נכות בשיעור של 10%, כדלקמן: הפסד שכר לעתיד (גלובאלי) 45,000 ש"ח ב. כאב וסבל 40,000 ש"ח ======= סה"כ 85,000 ש"ח כאמור, התובעת תזכה ל-40% מסכום הפיצויים.

אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצויים בסך של 34,000 ₪.

ד"ר זערורה התייחס אף לניתוח מתקן שיכול התובע לבצע וקבע, כי ניתן לתקן את הנכות שנותרה "בהצלחה טובה על ידי ניתוח סיפטורינופלאסטייה שבו מתבצע יישור המחיצה וכן תיקון הבליטה הקלה בחלק התחתון של גשר האף". לדעת המומחה "הצלחת הניתוח הינה טובה היות ועיקר הפגיעה הינו בסחוס מחיצת האף ובחלק התחתון של גשר האף, ז"א אין שברים מורכבים בעצמות האף. על כן, התוצאה מהניתוח תהיה טובה". נוכח קביעותיו של המומחה בעניין האפשרות לביצוע ניתוח מתקן, חלוקים הצדדים בשאלה אם מוטלת על התובע חובה להקטין את נזקיו, ולבצע את הניתוח שהוצע על ידי ד"ר זערורה.

ב"כ התובע הפנה אף לתשובות המומחה בפרשת וליד עדוי, שם קבע, כי תקופת ההחלמה לאחר ניתוח לתיקון מחיצת האף יכולה להימשך שנה, וכי כרוכים בו סיכונים ממשיים.

...

מאחר שהמקרה שלנו דומה בנסיבותיו למקרה שנדון בפרשת גולדפרב, הנני סבור, בהיתחשב בכל האמור לעיל, כי יש להעמיד את הנכות שנותרה לתובע עקב התאונה על 5%.

סוף דבר 22.

אשר על כן, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 31,000 ₪ בתוספת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום 6,000 ₪.