בעקבות זאת, ניתנה על ידי הכרעת דין, ביום יב חשוון תשע"ה (5.11.14), שבה הרשעתי את הנאשמת בעובדות כתב האישום המתוקן ביחס לשני האירועים המופיעים בכתב האישום המתוקן, דהיינו: הנאשמת מורשעת בעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (שתי עבירות בשני האישומים) וכן עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 3-8).
אין מחלוקת, לא בתיק זה ולא בתיקים אחרים, כי הערכים החברתיים של עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הם הגנה על החיים והגוף של המשתמשים בדרך; שכן, העבירה עצמה מוגדרת בכך שהמבצע אותה עושה זאת "בכוונה לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או לסכן את בטיחותו", כאמור בסעיף 332 רישא לחוק, וכן היתייחסות ספציפית לסעיף 332(2) לחוק, כפי שמוגדר גם בחלק האחרון של כתב האישום (כמצוטט בפיסקה 5(ה) לעיל), שם מודגש גם עניין פגיעה במימוש הזכות החופשית והבטוחה לנוע בנתיב תחבורה.
...
בעקבות זאת, ניתנה על ידי הכרעת דין, ביום יב חשוון תשע"ה (5.11.14), שבה הרשעתי את הנאשמת בעובדות כתב האישום המתוקן ביחס לשני האירועים המופיעים בכתב האישום המתוקן, דהיינו: הנאשמת מורשעת בעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי, עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (שתי עבירות בשני האישומים) וכן עבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה ציבורית, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 3-8).
אני גוזר על הנאשמת עונש מאסר על תנאי של ארבעה חודשים, אותו תרצה, אם תוך שלוש שנים מיום שחרורה ממאסרה תעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל.
אני גוזר על הנאשמת פסילת רישיון נהיגה למשך עשרה חודשים, מיום שחרורה ממאסרה.
אני גוזר על הנאשמת פסילה על תנאי של רישיון הנהיגה למשך שישה חודשים, אותו תרצה אם תעבור עבירה של שימוש ברכב לביצוע מעשה פשע, תוך שלוש שנים מיום שחרורה ממאסרה.
