המשיבה 1 (להלן: "חברת הביטוח") הגישה לבית משפט השלום בסדר דין מהיר תביעת שבוב בסך של כ-38,000 ₪ נגד המערערת (להלן גם: "המועצה") בגין נזקים שנגרמו לרכב מבוטח (להלן: "הרכב") עקב כניסתו לשלולית בכביש, אשר נטען כי נמצא באחריותה של המועצה (להלן: "ארוע ההצפה" או "הארוע התאונתי").
ובכן, המועצה לא העלתה את הטענה בדבר רשלנותו הנוספת הנטענת של נהג הרכב בסיכומיה, אלא רק עתה, במסגרת כתב העירעור, ומובן שלא ניתן להתיר זאת.
...
כך גם קבע לפני זמן לא רב כב' השופט אורן שוורץ, בע"א 5232-05-22 מועצה אזורית מודיעין נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (18.10.22) באלה המילים: "אני דוחה את טענת המערערת לפיה עילת השיבוב שוללת את אופייה של התביעה כ"תביעת רכב". במהותם של הדברים, מדובר בנזק שנגרם לרכב כתוצאה מהשימוש בו. זהותו של התובע ועילת התביעה איננה מפקיעה את אופייה של התביעה"
העובדה כי פסק הדין הנ"ל ניתן בערעור על פסק דין דומה בו נתבעה המועצה, מיוצגת על ידי בא כוחה הנוכחי, בתביעת שיבוב על ידי חברת ביטוח, לא הפריעה למועצה להגיש יומיים לאחר מכן את הערעור הנוכחי ולהעלות בו שוב אותה טענה שנדחתה, מבלי לציין שנדחתה, ומבלי שהגישה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של כב' השופט שוורץ.
בעניין זה מקובלת עלי פסיקת בית המשפט המחוזי בע"א (ת"א) 1845/06 מוחסן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (21.12.07) כדלקמן:
"להבדיל מסדר דין רגיל תצהיר האימות של התובע כולל את עדותו וכן את כל המסמכים הנדרשים להוכחת התביעה בדיון מהיר. אין מקום להציגם על ידי העדים, ומשצורפו לכתב התביעה והוגשו הם התקבלו. צד המבקש להתנגד למסמכים אלו או מבקש לחקור מי מנותני המסמכים, עליו לציין זאת מפורשות בפני בית המשפט בתחילת הדיון...
סוף דבר, הערעור נדחה.
אני סבור כי לא היה מקום להגשת ערעור זה מלכתחילה, במיוחד לאחר שניתן פסק דינו של השופט שוורץ שנזכר לעיל.
המערערת תשלם לכל אחת מהמשיבות את הוצאות הערעור בסך של 10,000 ₪ (סה"כ 20,000 ₪).
