סיכול קיום פסק דין ללא קשר לפירוק מערכת הגז

בית דין לעינייני מים בחיפה עח"ק 59864-09-14 חלקת חן בע"מ ואח' נ' הרשות הממשלתית למים וביוב ואח' 24 מאי 2016 בפני הרכב בית הדין: כב' השופט רון שפירא, סגן נשיא [אב"ד] מר שאול שטרייט, נציג ציבור מר ישראל מנטל, נציג ציבור העוררים 1. חברת חלקת חן בע"מ (בפרוק), ח"פ 510417108 2. חברת בן עזריה בע"מ, ח"פ 513984690 3. חברת אדני אופיר בע"מ, ח"פ 514243393 4. עו"ד תדהר צור, ת"ז 025313966 5. עו"ד אופיר כהן, ת"ז 32318123 6. חברת תדהר (3000) יזמות והשקעות בע"מ, ח"פ 513984302 ע"י ב"כ עוה"ד סיני אליאס וכרמית ברנשטיין המשיבים 1. הרשות הממשלתית למים וביוב ע"י פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי 2. יואל משה חשין, ת"ז 029339546 - נמחק 3. עו"ד שלי דביר, מפרקת לשעבר של העוררת 1 - נמחק פסק דין

לשם קבלת היתר בנייה במקרקעין דרשה הועדה המקומית לתיכנון ובניה מהיזמים, בשנת 2010, לבצע סקר הסטורי וסקר גז קרקע בהתאם להנחיות המשרד להגנת הסביבה ובסקר שנערך במקרקעין נימצאו "ריכוזי מזהמים ברמות גבוהות מאוד, המעידות על האפשרות כי קיים מקור זהום במיתחם עצמו". בהמשך לכך ובהתאם להנחיית המשיבה ערכו היזמים חקירה של מי התהום והובהר בדו"ח כי במקום קיים אקוויפר שעון ונמצאו ריכוזים גבוהים מאוד של מזהמים מוכלרים, המהוים, לטענת המשיבה, מזהמים אופייניים למכבסות נקוי יבש, כגון זו שפעלה במקום במשך 30 שנה.

נטען כי העוררים השקיעו מאות אלפי שקלים בסדרת פעולות הקשורות בשיקום סביבתי בהתאם לדרישת רשות המים והמשרד לאיכות הסביבה ובין היתר ערכו בדיקות קרקע ומי תהום שונות, פינו על חשבונם מהמקרקעין קרקע מזוהמת בממסים מוכלרים לאתר פסולת דודאים וביצעו איטום מפני חדירה של גזים רעילים ממי התהום והפכו מבנה הרוס שהיווה מפגע איזורי לבניין שזוכה לשבחים מצוות יפו ואשר תרם לשקום יפו והאיזור סביבו.

נטען כי ההיפך הוא הנכון וכי פעולות הפיתוח והבנייה שהעוררים ביצעו במקרקעין במסגרתם, בין היתר, סולקה הקרקע המזוהמת מהמקרקעין והותקנה מערכת נקוז של מי גשמים למערכת הביוב באופן המונע חלחול של מזהמים מהקרקע בסביבת המקרקעין, היו בעלי השפעה חיובית על תהליך השקום הטבעי של מי התהום.

נטען כי לשם צימצום ניזקי הזיהום עוד במהלך הסיור דרשו נציגי המשיבה מהיזמים לערוך תכנית מעודכנת לחקירת הזיהום, הכוללת היתייחסות גם לחשש שהזיהום התפשט אל האקוויפר האיזורי, וכן הודגש כי אין להמשיך את העבודות במקרקעין עד להשלמת החקירה ובכלל זה גם בדיקת האקוויפר האיזורי, על מנת למנוע מצב בו הבניה תסכל את האפשרות לטפול עתידי בזיהום.

עוד נטען כי אין דין קידוחים בודדים לעומק רדוד אשר כלל אינו חודר את שכבת החרסית (הקידוחים שנדרשו במסגרת הליכי התיכנון והרשוי) כדין 150 כלונסאות עמוקות אשר נקדחו על ידי היזמים בהקף המיגרש לצורך ביסוס הבניין לעומק של 18 מ' באופן שמחורר את שכבת החרסית לחלוטין.

...

מצאנו לנכון להעיר גם במקרה זה כי ריבוי הדרישות הסותרות מהיזם וההליכים שהוא נדרש לעבור, גורמים בפועל לייקור עלויות הבניה, הכל בניגוד למדיניות המוצהרת.

ר. שפירא, סגן נשיא [אב"ד] מר שאול שטרייט, נציג ציבור: לאחר לימוד כתבי טענות, גדושים ומקצועיים, שמיעת עדויות ותיחקורם של מומחי הצדדים ויועציהם, ביקורי באתר הבנין והמבונה סביבו, לא נותר לי אלא להצטרף למסקנה אליה הגיע האב"ד ולפיה יש לקבל את הערעור הנדון.

בנסיבות העניין, ותוך שאנו מביאים בחשבון שגם התנהגות העוררים לא הייתה נקיה מפגמים וכאמור, חלק מהפעולות בוצעו שלא באישור גורמי הרשות הממשלתית למים ולביוב (הגם שלא הוכח כנדרש כי נגרם או הוחמר זיהום במבסס עילה להוצאת הצו), אנו מורים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"א 20518-03-18 פזגז בע"מ ואח' נ' ש.א.מ. מרכז הגז בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופטת יסכה רוטנברג תובעות 1. פזגז בע"מ 2. דוגז שווק בע"מ נתבעת ש.א.מ. מרכז הגז בע"מ פסק דין

מכאן תביעת התובעות ליתן צו עשה המורה לנתבעת להשיב את הגלגל לאחור, לפרק את הציוד שהתקינה ולחבר מחדש את הציוד של פזגז.

דובר ברפורמה כוללת שתכליתה רחבה "המטרה המרכזית של הרפורמה עניינה שינוי תפיסת המדיניות הכלכלית במובנה הרחב: קביעת מדיניות ליבראלית, הפחתת המעורבות הממשלתית, טיפוח התחרות החופשית במשק וההשלכות שבכל אלה על יכולת הפעולה של האזרח במערכת הכלכלית הכוללת" (רע"א 2512/90 סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ נ' תופיני סער).

סעיף 17 לחוק ההסדרים קובע את זכותו של צרכן הגז לבחור ספק גז או להחליף ספק גז קיים בספק אחר, וזו לשונו: "צרכן גז רשאי לרכוש גז מכל ספק גז, וספק גז לא יהיה רשאי לאכוף על צרכן גז להמשיך ולרכוש גז ממנו או באמצעותו, אם צרכן הגז הודיע על רצונו לסיים את החוזה שביניהם ותנאי החוזה בדבר החזרת ציוד ופיקדון נתמלאו" בשנת 2008 לאחר שהתברר שאין די בהסדר האמור, וחברות הגז הקיימות מצליחות לסכל מעבר צרכנים לספקיות גז חדשות, תוקן חוק ההסדרים ונוסף לו סעיף 17א הקובע איסור על ספק הגז היוצא לפנות לצרכן הגז במשך 6 חודשים מיום קבלת ההודעה על החלטת הצרכן להחליף את ספק הגז (הצדדים חלוקים על תוכנו המדויק של איסור זה ולכך להלן), וכך נקבע: "(א) מסר צרכן גז ביתי לספק גז יוצא הודעה, לא יתקשר ספק הגז היוצא או כל ספק גז אחר שהוא בעל זיקה אליו, או מי מטעמם, עם צרכן הגז הביתי ולא יציע לו הטבות כלשהן, בקשר עם הספקת גז, במשך שישה חודשים מיום מתן ההודעה; בסעיף זה, 'הודעה' – הודעה בכתב של צרכן גז ביתי לספק גז יוצא על החלטתו לסיים חוזה להספקת גז עמו ובה מצוינים תאריך ההודעה ופרטיו המזהים של הצרכן, לרבות שם הצרכן וכתובתו". הסעיף נועד, בין היתר, למנוע הפעלת לחץ על הצרכן מטעם ספק הגז היוצא ועל ידי כך לסכל את פתיחת השוק לתחרות, וכן להבטיח לספק הגז הנכנס תקופת הספקה מינימלית (ת"א 35992-03-17 החברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ נ' ש.א.מ. מרכז הגז בע"מ).

לאור זאת קיים אצל התובעות נוהל אימות חתימות לפיו הן מתקשרות לחותמים במטרה לוודא כי חתימתם מחייבת כדין ולא נפל בה פגם.

...

איני מקבלת את הטענה כי רק פנייה שתוכנה הצעה של הטבה כספית אסורה.

התוצאה סיכומו של דבר.

התובעות לא הוכיחו כי הנתבעת פעלה שלא כדין, ודין התביעה למתן צו עשה להידחות.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים 27 פברואר 2019 עת"מ 10223-09-17 פזגז בע"מ נ' מנהל עינייני בטיחות הגז במשרד האנרגיה לפני כבוד השופט מנחם פינקלשטיין - סג"נ העותרת פזגז בע"מ באמצעות ב"כ, עו"ד שלום זינגר ועו"ד אייל גור המשיב מנהל עינייני בטיחות הגז במשרד האנרגיה באמצעות ב"כ, עו"ד אורי קידר ועו"ד סאלי געסוס - פמ"מ (אזרחי) פסק דין

יחד עם זאת, יש בהוראת סעיף 59ה(ב) כדי לתרום לענייננו, בקביעה כי "מיתקנים או צנרת של מערכת גז מרכזית שנועדו לשמש את כל בעלי הדירות או חלקם, למעט מכל, מונה או וסת הניתנים לפירוק, יהוו חלק מהרכוש המשותף". הוראה זו מעוררת קושי לנוכח הפרשנות המוצעת על ידי המשיב, שכן רכיבי מערכת הגז המרכזית (למעט חלקים מסוימים) הם חלק מהרכוש המשותף, והרכוש המשותף צמוד לכלל בעלי הדירות בבית המשותף.

תשובת המשיב לעניין זה היא כי קיים בעניינינו דין ספציפי - סעיף 59ד לחוק המקרקעין – וכי יתר דיני השתוף "יפים לסעיפים אחרים בחוק, אך לא למקרה הנידון שבו יש סעיף ספציפי". ואולם, סעיף 59ה נוגע ספציפית למערכת הגז המרכזית בבית המשותף, והמחוקק ראה צורך להוסיף אותו במסגרת אותו תיקון חקיקה שבו הוסף סעיף 59ד. אינני סבור כי ניתן לנתק בין שני הסעיפים, ועל כן נותר הקושי שהעלתה העותרת, ומצד שני קושי זה אינו מיתקיים כלל לפי פרשנות העותרת, אדרבה.

המשיב הפנה בטענותיו גם לפסק הדין בעיניין ת"א (חיפה) 35992-03-17 ולאמירה (בסעיף 46 לפסק הדין) כי "מתן אפשרות למי שאינו צורך בפועל גז מספק הגז הנוכחי, משך שנים רבות, להחליט עבור יתר הדיירים שצורכים בפועל גז מספק מסוים, אם להחליף את ספק הגז, נוגדת, לטעמי, את תכלית החקיקה. החוק לא נועד לאפשר למי שכלל לא נמצא ב-"משחק", ולא צורך גז ממערכת הגז המרכזית, לקבוע עבור יתר הדיירים הצורכים בפועל גז מספק הגז, כי ספק גז אחר יספק גז לבניין".

" אני סבור כי הדברים האמורים בת"א 3695-08-07 ובעניין סופרגז תומכים בכך שסעיף 17א(א) יצר מועד מוגדר וברור, שלאחריו אסור לספק היוצא ליצור קשר עם הצרכן ולהציע לו הטבות במטרה לסכל את החלפתו בספק גז אחר.

...

" אני סבור כי הדברים האמורים בת"א 3695-08-07 ובעניין סופרגז תומכים בכך שסעיף 17א(א) יצר מועד מוגדר וברור, שלאחריו אסור לספק היוצא ליצור קשר עם הצרכן ולהציע לו הטבות במטרה לסכל את החלפתו בספק גז אחר.

לאחר התלבטות, החלטתי כי לנוכח כלל הנסיבות, יש לפסוק הוצאות בשיעור מופחת.

סוף דבר – העתירה מתקבלת, והעיצום הכספי מבוטל.

טענות הצדדים לטענת התובעת , סיכלו הנתבעים את קיום פסק הדין בכל הקשור לפירוק מערכת הגז והשבתה לתובעת , זאת למרות שהתובעת מילאה את חלקה בפסק הדין והשיבה לנתבעים את הסכום ששלמו תמורת המערכת.

מטענות הצדדים ומהראיות שהוצגו בפניי, ניתן לקבוע כי מאחר ופסק הדין לא קבע את התנאים לפירוק המערכת, הציב כל צד תנאים התואמים את האינטרסים שלו ובכך סיכלו באופן הדדי את קיומו של פסק הדין.

...

אציין כי אף שחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים לעניין אופן ביצוע הפירוק לא נסתרה בבית המשפט, מצאתי ספק באשר להכשרתו והסמכתו לפירוק מערכות גז מהסוג שהותקן ברכב הנתבעים.

בעניין זה נחה דעתי כי דרישות הנתבעים לא חרגו ממתחם הסבירות , ולא נועדו לצורך סיכול ביצוע של פסק הדין, אלא נבעו מרצונם להבטיח כי התובעת תעמוד במחויבותה להשיב את הרכב לקדמותו כפי שנקבע בפסק הדין של כב' השופט דפדי.

לאור מסקנותיי אלו, אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם את הוצאות הנתבעים ביחד ולחוד בסך של 5,000 ש"ח. סכום ההוצאות ישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום בפועל.

לאחר החתמת הדיירים והעברת הטופס החתום לידי התובעת, הייתה האחרונה מוסרת לפזגז את ההודעה החתומה על החלפת ספק הגז, על מנת שתפעל לפירוק מיכלי הגז והציוד ששייך לה ממערכת הגז המרכזית של הבניין, כאמור, תוך 15 ימים מקבלת ההודעה.

לטענת ב"כ הנתבעות יש לדחות הטענה בדבר השתק הפלוגתא, משום הדוקטרינה בדבר השתק התקפי ואילו דוקא להן עומדת טענה בדבר השתק דפנסיבי בכל הנוגע לבית ברחוב פיארברג בכ"ס לנוכח קביעות ביהמ"ש בהליך שנקטה התובעת שם כנגד דיירי הבנין, ושהנתבעות לא היו צד לו. לא אחת נקבע בפסיקה כי טענה בדבר קיומו של השתק המעוגן במעשה בית דין איננה יכולה להיתקבל אלא בנסיבות יוצאות דופן, והיא תוכר רק כאשר ניתן להצביע על ערך מפצה הטמון בהיזקקות לה. (ראה רע"א 7831/99 צוריאנו נ' צוריאנו, פ"ד נז(1), 673, עמ' 683-684 (2002)) כב' השופטת ביניש שהייתה בדעת מיעוט בפסק דין זה השאירה בצריך עיון את שאלת השמוש הראוי בהשתק הפלוגתא "כחרב ולא כמגן" (שם, בעמ' 692).

עיון בפרוטוקול וועדת הכלכלה של הכנסת בה נדונה הוראת סעיף 2 האמורה, מלמד כי כבילת הצרכנים להתקשרות לתקופה של שנה נועדה בעיקר להסכמים שנקשרו עם קבלנים לצורך התקנת מערכות גז, ולא להסכמים עם צרכנים לאספקת גז (פרוטוקול מס' 433, ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת השבע עשרה, ט' בטבת התשס"ח (18 בדצמבר 2007)).

בהקשר זה ראוי להביא מדבריו של בית משפט מחוזי (מרכז) בהליך הקודם, היפים ונכונים גם לענייננו (עמ' 13): "אנו סבורים שתכלית החוק והרפורמה יאוינו, אם יתאפשר לספק גז יוצא לדחוק החוצה את הספק הנכנס בטרם סיים הספק היוצא את הקשר החוזי המעשי עם הצרכן, ולפני שהחל הספק הנכנס במימוש החוזה שכרת עם הצרכן בדרך של אספקת גז". למעלה מזאת, גם אם אלך בדרכן הפרשנית של הנתבעות ואקבע כי ביטול ההיתקשרות מצד הדיירים בסמוך לאחר משלוח ההודעה על החלפת ספק הגז - איננו עולה כדי הפרה, אזי גם בנסיבות אלה עשויה התנהגותן של הנתבעות להחשב כגורם להפרת החוזה בהקשר לסיכולו (ראה נ. כהן, שם עמ' 81) שהרי ההודעה על ביטול היתקשרות נשלחה בכל המקרים לתובעת דוקא על ידן ולאחר התערבותן.

עמדה שונה בנוגע לשאלה הנ"ל נשמעה מפי כב' השופטת ר' אור בהמ' (ירושלים) 5087/97 גזגל 1993 בע"מ נ' סוכני פזגז ירושלים בע"מ ואח' (11.8.97), אשר ציינה בפסק דינה כי סעיף 17 לחוק ההסדרים הוגבל מבחינת מועדים לפי סעיף 2 רק למקרה אחד, והוא – לא יוחלף ספק גז אלא לאחר שחלפה שנה אחת מהיום שהוחל בהפעלת מערכת גז מרכזית (פסקה 19).

...

אמנם לא קיבלתי את התביעה לגבי חלק מהבתים הנ"ל, אולם יש בסיס לטענת ב"כ הנתבעות כי לא ניתן להעלות טענת השתק פלוגתא מכוח מעשה בי"ד לעניין שיעור הנזק על בסיס עובדתי, כאשר יתכן שהנסיבות בתיק זה והיו מובילות למסקנה שונה מהקביעה בהליך הקודם ולו בעניין שיעור סכום ההכנסה של לקוח.

אני מקבלת את טענת הנתבעות כי התובעת עשתה מאמץ דל ביותר להוכחת אובדן הכנסה מכח חוזה המכר שהוצג.

הואיל ועסקינן בתקופה מקבילה לזו שנקבעה בהליך הקודם, בהתחשב בנתוני תיק זה, בחלוף הזמן הארוך שחלף מאז המקרים ובתקופת השימוש הנצפית ולא הוכחה כלל אחרת למרות הנטען, יש לקבוע כי לכל היותר שיעור הנזק הסביר מגיע לכדי 109 ₪ כאמור לתקופה של 5 שנים מאז ההפרה או עד ליום 1.1.08, הקצר מביניהן וכפי המפורט בטבלה שערכה התובעת: כתובת עיר תאריך הפרה מס' צרכנים תום 5 שנים תקופה עד 1.1.08 לאתר 1 פיארברג 5 כפר סבא 1.4.05 18 2.75 5,395 ₪ 2 מעוז אביב תל אביב 27.9.05 537 2.26 132,284 ₪ 3 הר סיני 28 רעננה 1.5.03 16 4.67 8,144 ₪ 4 שמאי 4 הרצליה 29.7.03 16 4.42 7,708 ₪ 5 טבנקין 19 הרצליה 23.11.03 10 4.11 4,480 ₪ 6 אחד העם 19 רעננה 21.12.03 7 4.03 3,075 ₪ 7 הס 16 הרצליה 30.1.06 8 1.92 1,674 ₪ 8 זלמן שניאור 36 נתניה 20.7.04 28 3.45 10,529 ₪ לסיכום לאור האמור אני מחייבת את הנתבעות 1-5 לשלם לתובעת סך של 173,289 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.