סיכוי סביר להרשעה על סמך ראיות לכאורה

עניינה של החלטה זו הוא בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ובבחינת קיומו של סיכוי סביר להרשעה על בסיס הערכת הראיות והמכלול הראייתי כולו.

...

לאחר שבחנתי את חומר הראיות שהוצג לפניי ונתתי דעתי לטיעוני באי כוח הצדדים, לפי אמות המידה החלות בשלב דיוני זה של הליך המעצר, הגעתי לכלל מסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירה של רצח המיוחסת לו וכי אין למצוא באותה תשתית חולשה או כרסום משום היתכנות סייג לאחריות פלילית מחמת הגנה עצמית.

מעת שעלה בידי המשיב להשתחרר מהחניקה וליטול מן המנוח את הסכין שהחזיק- לא עמד עוד המשיב בפני סיכון שהצדיק כי ידקור את המנוח על מנת להרחיקו מעליו ולהדוף את התקיפה, ובוודאי שלא הצדיק כי ימשיך וידקור את המנוח בגבו דקירות רבות ועמוקות כשהמנוח שוכב על בטנו ואינו זז. לפיכך מתבקשת המסקנה כי הדקירות שדקר המשיב בגופו של המנוח היו בלתי נחוצות ולא נדרשו באופן מיידי על מנת להדוף את הסכנה.

סוף דבר אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה במידה ובעוצמה מספקת המבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום וכי לא שוכנעתי בדבר חולשה ראייתית בשל היתכנות לסייג לאחריות פלילית משום הגנה עצמית.

על סמך כך נטען כי 5 דקות לפני הארוע היה המשיב 3 במרחק של קלומטר מהארוע כאשר חמש דקות לאחר הארוע אוכן במקום אחר.

עניינה של החלטה זו הוא בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ובבחינת קיומו של סיכוי סביר להרשעה על בסיס הערכת הראיות והמכלול הראייתי כולו.

...

כפי שאפרט להלן, אני סבור כי הראיות שהוצגו לפני מקימות סיכוי סביר להרשעת המשיב 3 בעבירות המיוחסות לו. התמונה הראייתית הלכאורית מלמדת כי בניגוד לטענת המשיב 3 בחקירתו הראשונה בה מסר כי אינו מכיר את משיבים 2,4, ו-5, קיימות ראיות המבססות קיומו של קשר בין המשיב 3 לבין כל יתר ארבעת המשיבים עובר לאירוע הירי.

עיינתי היטב בטיעוני הסניגור ולא מצאתי כי יש בהם לערער את המסקנה הלכאורית בדבר קיומו של פוטנציאל ראייתי להרשעתו של המשיב 3 במיוחס לו בכתב האישום, כאמור וכמפורט לעיל.

טענת הסניגור כי אין בראיות לבסס קיומו של יסוד נפשי במשיב 3 כשותף לקשר וכמסייע לביצוע הפשע מתעלמת מהמסקנה הראייתית העולה בהקשר זה מהמכלול הראייתי הלכאורי כולו ומהאמרות המפלילות המיוחסות למשיב 3 אותן מסר בשתי הזדמנויות שונות אשר יש בהן ללמד כי היה מודע לתפקידו כשותף בתכנית הפלילית ובמעשה הפלילי.

סוף דבר אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה במידה ובעוצמה מספקת המבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב 3 בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

עוד לא מצאה כב' השופטת כי מתקיימות 'נסיבות אחרות' המצדיקות מתן פיצויים על פי סעיף 80 לחוק העונשין, בין היתר מן הטעם, שלנוכח התשתית הראייתית אשר הייתה קיימת בתיק החקירה, עברו הפלילי המכביד של התובע, העובדה שהיו תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים מותנים, וכי הוא ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו זמן קצר לאחר ששוחרר מהכלא, הרי שהגשת כתב האישום לוותה באנטרס צבורי ממשי, ונסמכה על ניתוח מקצועי של הראיות הקיימות נגדו והעניין לציבור שבהגשת כתב האישום.

מנגד, שוכנעתי כי לא נפל פגם בהחלטת הנתבעת להגיש כתב אישום כנגד התובע ולבקש את מעצרו עד תום ההליכים, שכן נכון למועד ההחלטה, זיהויו של הנתבע כמי שביצע את העבירה היה מבוסס דיו ונסמך על מסכת ראייתית מוצקה, אשר סיפקה בידי הנתבעת סיכוי סביר להרשעה.

אשר לפרק הזמן בן השבועיים שבין מועד חקירת עד התביעה הקטין ועד ההגנה דודו ועד למתן הכרעת הדין, לא מצאתי כי בנסיבות העניין מוטלת הייתה חובה על הנתבעת לפנות בבקשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר ולבקש את שיחרורו של התובע, שכן בשלב זה עדיין סברה הנתבעת כי יש סיכוי סביר להרשעה, בין היתר על סמך שני עדי הראייה הנוספים.

...

לא שוכנעתי כי כבר בשלב הודעתו של הקטין במשטרה, היה על חוקר סביר ומיומן להבין ולצפות כי מדובר בעדות בעייתית ומרובת סתירות, אשר לא תזכה לאמונו של בית במשפט.

אף התובע עצמו לא טען בתום פרשת התביעה כי "אין להשיב לאשמה". עוד לא שוכנעתי כי מחדלה של הנתבעת בחקירת טענת האליבי, ואכן מדובר במחדל רשלני, הוא זה שהביא להגשת כתב האישום ולמעצרו של התובע עד לתום ההליכים.

משכך, מתייתר הצורך לדון בנזק שנגרם לתובע ובשיעורו, ולפיכך – דין התביעה להידחות.

בהחלטתו מיום 18.8.2019 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית המבססת סיכוי סביר להרשעת העורר בכל המיוחס לו. בית המשפט המחוזי קבע, כי הנדבך המרכזי בתשתית הראייתית הוא עדותו המפורטת של עד המדינה א.א., שממנה עולה כי העורר שימש כ"איש המבצעים" ו"מפקד בכיר" מטעמו של הנאשם 1 שרקח את התכנית העבריינית.

בהתאם לכך נקבע עוד כי "הדיונים בקיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישומים שנוספו בכתב האישום השני יימשכו במסגרת תיק המעצר הראשון ויינתנו במחלוקות בעיניין זה הכרעות על ידי בית המשפט המחוזי, כך שהצדדים יוכלו להסתמך עליהן במסגרת דיוני המעצר העתידיים" (פסקה 2(ב) להחלטה).

זאת, על בסיס המכלול הראייתי הלכאורי כולו, לרבות עדותו של א.א., עדותו של ב.ב., מחקרי תיקשורת המלמדים על נוכחותם של חלק מהמעורבים בפרשה בשדה התעופה או בפגישות זה עם זה, וכן ראיות נוספות.

לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי בכך שהסתמך על האמור במזכר מתיק החקירה שהפנה להקלטה ובו נכתב כי השניים היו מעורבים ב"לפחות חמישה" אירועים שבהם יובא הסם.

...

לבסוף, מחקרי התקשורת, ובהם איכון הטלפון הנייד של העורר בצומת הסמוך לביתו של א.א. בשתי הזדמנויות שונות, בסמוך למועדי ייבוא הסם, כמו גם השיחות שביצע אותה עת עם המעורבים האחרים בפרשה, תומכים אף הם במסקנה כי הונחה במקרה זה תשתית ראייתית לכאורית מספקת.

מכל הטעמים האמורים, אני סבורה כי בדין קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית מספקת לצורך שלב זה של ההליך להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום המאוחד והמתוקן, באופן המצדיק את מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

לא למותר לציין כי חזקה על שירות בתי הסוהר שידאגו לכל צרכיו של העורר בהקשר זה. סוף דבר: הערר נדחה.

עניינה של החלטה זו הוא בשאלת קיומן של ראיות לכאורה ובבחינת קיומו של סיכוי סביר להרשעה על בסיס הערכת הראיות והמכלול הראייתי כולו.

בתיק קיימים מזכרי זהוי של המשיב על ידי מספר שוטרים: פקד רפאל פנדוס המציין שבהמשך לסרטון ולתמונות התקריב שהופצו לזיהוי החשוד בירי ".... אני מזהה כי החשוד בתמונה הוא ראם רחמים. אני מזהה אותו לפני מבנה הגוף ותווי הפנים בדגש לאף הבולט שלו ולבליטה שיש לו באמצע האף, אני מזהה אותו מעבודתי כקצין חקירות הממונה על החקירות בתחנה"; כך גם רפ"ק אורי בן חמו מציין שהוא מזהה את המשיב בהתאם לתמונה שמספרה נקוב במזכר וכן מציין שמזהה את המשיב על סמך תוי פניו "בדגש על מבנה האף שלו אשר הנו נשרי, ועצמות הלחיים על בסיס מבנה גופו הרזה"; מזכרי זהוי דומים הנמצאים בתיק הם של השוטרים יוסף מולו, אסף באבו, עזיז שובאש, יוסף יחזקאל, ואופיר יחזקאל.

...

אולם, כדי לקבוע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית, המצדיקה מעצרו של נאשם, נדרשת הערכה מסוימת של חומר הראיות ואני סבור שמשקלן המצטבר של הראיות שלפניי מוביל למסקנה לכאורית כי המשיב הוא זה שביצע את העבירות המיוחסות לו וכי קיים סיכוי סביר להרשעתו.

לסיכום בנסיבות אלה, קיימות ראיות לכאורה במידה ובעוצמה מספקת המבססות סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכי לא שוכנעתי בדבר חולשה ראייתית לאור טענות ב״כ המשיב.