במקרה שלפנינו סייע הנאשם לחמאס באמצעות העברת ברזל, אמצעי חפירה, מימון בניית מינהרות טירור ומוצבים צבאיים, מימון עיסקאות נשק וציוד קומנדו שיש בהם סיוע ממשי והרסני יותר לבטחון המדינה.
תפ"ח 51606-03-19 מדינת ישראל נ' מחמוד ג'בארין – הנאשם הורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של מגע עם סוכן חוץ, מסירת ידיעה לאויב, נהיגה ללא רישיון נהיגה, גילוי הזדהות עם ארגון טירור ותמיכה באירגון טרוריסטי.
...
סעיף 40ז לחוק העונשין קובע:
"מצא בית המשפט כי יש צורך בהרתעת הרבים מפני ביצוע עבירה מסוג העבירה שביצע הנאשם, וכי יש סיכוי של ממש שהחמרה בעונשו של הנאשם תביא להרתעת הרבים, רשאי הוא להתחשב בשיקול זה בבואו לקבוע את עונשו של הנאשם, ובלבד שהעונש לא יחרוג ממתחם העונש ההולם".
כאשר עסקינן בעבירות נגד ביטחון המדינה קבע בית המשפט העליון כי שיקול של הרתעת הרבים הוא שיקול משמעותי בגזירת עונשו של נאשם.
אנו מודעים לכך שמצב זה גרם לסרבול ההליך והקשה על בית המשפט, הצדדים ובייחוד על ההגנה בניהול התיק, אך יחד עם זאת, לטעמנו לא היה בכך כדי לפגוע בהגנתו של הנאשם ואף נעתרנו לבקשות רבות של ב"כ הנאשם לדחיות בניהול הגנת הנאשם, שהיתה ארוכה עד מאוד ואפשרנו זאת על מנת לתת לנאשם "את יומו בבית המשפט" גם אם הדבר חייב דחיות וישיבות רבות.
סוף דבר:
לאור המקובץ, אנו משיתים על הנאשם עונשים כלהלן:
12 שנות מאסר בפועל, בניכויי ימי מעצרו בתיק זה.
18 חודשי מאסר על תנאי, אם יעבור, תוך 3 שנים מיום שחרורו, עבירה מהעבירות שבהן הורשע בתיק זה.
בנסיבות העניין, לאור תקופת המאסר המשמעותית שהושתה ובעיקר בשל העובדה שלא הוכח שלנאשם היתה טובת הנאה כלכלית אישית כתוצאה מביצוע העבירות, החלטנו להימנע מהשתת קנס.
