סיוע למרמה והפרת אמונים אי הרשעה

יפים לעניין זה דברי כב' השופט ג' קרא ברע"פ 5018/18 בוזגלו נ' מדינת ישראל (21.10.18): "כפי שנקבע בעיניין כתב, אי הרשעה היא 'חריג לכלל, שכן משהוכח ביצועה של עבירה יש להרשיע את הנאשם וראוי להטיל אמצעי זה רק במקרים יוצאי-דופן, שבהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה לבין חומרתה של העבירה'. על מנת להמנע מהרשעת הנאשם יש להראות כי ההרשעה תיפגע פגיעה חמורה בשיקומו של הנאשם; וכי סוג העבירה מאפשר להמנע מהרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה נוספים. על מנת לבטל את הרשעתו נידרש המבקש להצביע על פגיעה קשה וקונקרטית בסכויי שקומו ולבסס אותה באמצעות ראיות". בכל הנוגע לרף החומרה אשר בהתייחס אליו ניתן להסתפק באי הרשעת הנאשם, ראוי להפנות לע"פ 5446/15 חנימוב נ' מדינת ישראל (3.3.16) שם ביטל בית המשפט העליון את הרשעתו של נאשם שהורשע בעבירה של סיוע לסרסרות למעשי זנות.

באופן דומה בוטלו הרשעות של נאשמים אף בעבירות של סחיטה באיומים (ע"פ 111/14 פלוני נ' מדינת ישראל [1.4.14]), אי הגשת דוחות למס הכנסה (ע"פ 4606/01 סופר נ' מדינת ישראל [3.1.02]), קשירת קשר לפשע והחזקת נשק (ע"פ 9090/00 שניידרמן נ' מדינת ישראל [22.2.01]), התפרצות לבית מגורים וגניבה (עפ"ג [מח' מרכז-לוד] 14167-10-15 אלמנאו נ' מדינת ישראל [9.2.16]), אי הגשת דוחות מס (עפ"ג [מח' מרכז-לוד] 44065-04-12 מדינת ישראל נ' דאנו [15.7.12]), זיוף בידי עובד ציבור, שימוש במסמך מזויף ומרמה והפרת אמונים (ע"פ [מחוזי ב"ש] 48671-08-15 גולדנברג נ' מדינת ישראל [16.3.16]), סיוע לקבלת דבר במירמה (ת"פ (מח' מרכז לוד) 2522-06-17 מדינת ישראל נ' אבו רביעה [12.3.19]) ועוד.

...

בסיכומו של דבר יש לתת את הדעת לחלוף הזמן המשמעותי של למעלה מ-11 שנים, לשיהוי הרב במועד הגשת כתב האישום, לעובדה שמדובר בעבירות עוון בלבד שאינה ברף הגבוה, לעובדה שמדובר בנאשמת נורמטיבית, אשר נכשלה באופן חד פעמי, ומאז שבה למסלול חיים נורמטיבי ותקין.

בנסיבות אלה, סבורני כי מדובר במקרה חריג שבו יש לחרוג מן הכלל בדבר ההרשעה.

סוף דבר אשר על-כן, הנני מורה כדלקמן: הרשעת הנאשמת בדין מבוטלת וההליך מסתיים בקביעה שהנאשמת ביצעה את העבירה האמורה לעיל וללא הרשעתה בדין.

עוד הוסיפה וטענה באת כוח התביעה, כי בקביעת העונש ההולם בתוך המיתחם יש לקחת בחשבון את הנסיבות הבאות שאינן קשורות בבצוע העבירות: התביעה הלכה כברת דרך לקראת הנאשמים במסגרת ההסדר, הן בנסוח כתב אישום מקל עם נאשמת 2 והן ברף עונשי תחתון בעיניינו של נאשם 1; הנאשמים הודו במיוחס להם וחסכו בזמן שפוטי; הנאשמים הסירו את המחדל במלואו; חלף אמנם זמן מאז ביצוע העבירות, אולם זאת בשל היתנהלות הנאשמים טרם הגשת כתב האישום ואחריו; לחובת הנאשם 1 הרשעה בעבירה של סיוע למירמה והפרת אמונים ומסירה ידיעה לא נכונה (עת/1); הנאשמים לא ביצעו את העבירות מתוך מצוקה כלכלית.

...

סוף דבר לפיכך, אני גוזרת על נאשם 1 את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 6 חודשים, שיבוצע בדרך של עבודות שירות.

רשמתי לפניי את התחייבות הנאשם בסכום של 10,000 ₪ להימנע מלעבור כל עבירה מהסוג בה הורשע וזאת לתקופה של שנתיים מהיום; על נאשמת 2 אני גוזרת את העונשים הבאים: מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום לא תעבור כל עבירת מס מסוג פשע; מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים, והתנאי הוא שבמשך שנתיים מהיום לא תעבור כל עבירת מס מסוג עוון; קנס בסכום של 10,000 ₪ או 100 ימי מאסר תמורתו.

רשמתי לפניי את התחייבות הנאשמת בסכום של 10,000 ₪ להימנע מלעבור כל עבירה מהסוג בה הורשעה וזאת לתקופה של שנתיים מהיום; על נאשמת 3 אני גוזרת: קנס בסכום של 100 ₪ שישולם לא יאוחר מיום 1.2.20.

באשר לשאלת הרשעת הנאשם 2 בדין, המאשימה ביקשה לא להעתר להמלצת שירות המבחן לסיים את ענינו ללא הרשעה בדין, לאור היותו עובד ציבור שעבר עבירה של סיוע למירמה והפרת אמונים.

...

בית המשפט מצא לחרוג ממתחם הענישה, ביטל הרשעת הנאשם בדין והטיל עליו צו של"צ בהיקף 140 שעות, פיצוי למתלונן וקנס.

ברם, בסופו של דבר, מעשי הנאשם הסתכמו בכך ששאל מחברו מכשיר טלפון נייד ונתן לאביו לבצע שיחה ממנו.

סוף דבר לאחר עיון בטיעוני המאשימה בכתב; שמיעת טיעוני הצדדים על פה; עיון בתסקירי שירות המבחן למבוגרים; עיון בפסיקה שהוגשה; ולאחר שמיעת דברם האחרון של הנאשמים; גוזר על הנאשמים כדלקמן: נאשם 1 4 חדשי מאסר בפועל.

בעניינינו, משעה שתכליתה העיקרית של הענישה בעבירה של הפרת אמונים אינה איון רווחים שהופקו אלא מתן ביטוי לפגיעה באינטרסים המוגנים בעבירה זו (ולעניין זה ראו ע"פ 645/81 פניץ נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(3) 67, 70 (1982)), נראה כי אין די בעונש הקנס שהוטל כדי לספק מענה ענישתי לפגיעה באינטרסים אלה די צרכם.

בת"פ (רמ') 3846/03 מדינת ישראל נ' ברוך (5.2.2006), אליו הפניתה ההגנה, הורשע הנאשם במסגרת הסדר הטיעון בעבירה של סיוע למירמה והפרת אמונים, בכך שבהיותו איש עסקים העוסק בתחום הנדל"ן, הבטיח ליו"ר ועד המושב עזרה כלכלית, וזה אכן פעל בעקבות הבטחה זו לקידום עסקת הנדל"ן תוך ציפייה לעזרה הכלכלית שהובטחה.

...

ואולם, מסקנה זו לא הוחלה לרוב כשדובר בעבירות כלכליות, בשל התפיסה כי הטעמים שעומדים ביסוד ביצוע עבירות מסוג זה הם, פעמים רבות, תועלתניים ורציונאליים באופיים, ואינם תוצאה של מהלך רגשי, אקספרסיבי או מתוך גחמה של רגע, ומכאן שענישה יכולה לשמש אמצעי אפקטיבי למניעת עבירות שכאלה (ראו ע"פ 7068/06 מדינת ישראל נ' אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה בע"מ, פסקה 14 (31.5.2007); ע"פ 1656/16 ‏דוידוביץ' נ' מדינת ישראל, פסקאות 105-98 (20.3.2017); להרחבה ראו יוני לבני "עבריינות הצווארון הלבן בישראל: האם נעשה די?" בתוך משפט חברה ותרבות: משפט צדק? ההליך הפלילי בישראל - כשלים ואתגרים, 15 (2017)).

מסקנה זו יפה גם למקרה שלפנינו, שבו הימצאותו של עובד הציבור בניגוד עניינים נטועה בהקשר הכלכלי של עיסוקו, הן במישור טיב טובות ההנאה שניתנו לעובד הציבור; הן במישור פוטנציאל התועלת שהייתה לעסקו של הנאשם כפועל יוצא של מערכת יחסים זו. כאמור, גם העובדה שהעבירה בוצעה באופן מודע, ממושך ושיטתי, מצדיקה מתן משקל לתכלית בדבר הרתעת היחיד והרבים.

סוף דבר לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, לקולה ולחומרה, ונתתי דעתי לעצם החתימה על הסדר טיעון, שלה יתרונות רבים, להודאה ולחיסכון בזמן השיפוטי, מצאתי, כאמור, לאשר את טווח הענישה שעליו הסכימו הצדדים בהסדר הטיעון, בצד עונש הקנס, ולהטיל על הנאשם את העונשים הבאים: שלושה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות.

נקבע, כי יש לזכות את המערער מעבירת מירמה והפרת אמונים בגין ארוע מסוים, ולהותיר על כנה את הרשעתו בעבירה זו בשל ארוע אחר – אשר כונה "ארוע האוטובוס". לפי כתב האישום, במסגרת ארוע זה פנתה למבקש אשה בעלת אזרחות ישראלית, אשר המבקש חפץ בקידום קשר רומנטי אתה, וביקשה ממנו כי יסייע בעדה לעבור את מחסום המנהרות עם אוטובוס שבו קבוצת ילדים והורים תושבי הרשות הפלסטינאית.

המשיבה הוסיפה: "אמנם ישנו קושי מסויים עם העובדה כי המבקש הגיע לשירות המבחן כאשר לא ברור מה היה הסטאטוס המשפטי שלו, ורק אחרי כן הדבר התבהר, אך בסופו של יום העונש שהוטל על המבקש הנו עונש נמוך מאוד [...]". אשר לטענת המבקש כי לא נבדקה אפשרות אי הרשעתו, נטען כי המבקש כלל לא ביקש כי שירות המבחן יבחן סוגיה זו, ואף לא העלה טענה זו לפני בית המשפט המחוזי.

...

דין הבקשה להידחות.

כך גם ביחס לטענות המבקש באשר לבחינת אפשרות אי-הרשעתו, וביתר שאת כאשר מדובר בטענה אשר מועלית לראשונה כעת, במסגרת "גלגול שלישי". הבקשה נדחית אפוא.