ועדת המנכ"ל בראשות מנכ"ל רשות השידור, מר יוני בן מנחם ובהשתתפות מנהל קול ישראל ד"ר מיקי מירו (ושני עובדים בכירים נוספים, ביניהם סמנכ"ל משאבי אנוש), המליצה בחודש 10/13 להאריך את שרותו של המבקש עד לתום הקדנציה – קרי: עד ליום 25.6.16.
התנייה כזו אפשרית בהתאם לסעיף 10(ב) לחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, אשר קובע:
"על אף הוראות סעיף קטן (א) ניתן בהסכם לקבוע כי הגיל שבהגיעו אליו ניתן לחייב עובד לפרוש בשל גילו יהיה גבהו מגיל פרישת חובה".
בהתאם לכך, המבקש טוען כי החלטת המשיבה בדבר פרישת המבקש, לפני שסיים לכהן את מלוא הקדנציה אליה נבחר, מהוה הפרת חוזה העבודה שלו וכי הוא זכאי לכך שבית הדין יכפה את המשך שרותו עד לתום הקדנציה, בהתאם לחוזה.
ועדת המשנה לא שוכנעה שיש צורך בהארכת השרות של המבקש לצורך השלמת תהליך החניכה של המנהלים הצעירים, וסבר כי די בכהונת המבקש בתפקידו עד לאותו מועד כדי למצות תהליך זה, וכי ככל שנדרשת הסתייעות של המשיבה בידע של המבקש, ניתן להעזר בו על פי הסדרים שאינם כרוכים בהמשך העסקתו כעובד רשות השידור.
...
מקובלת עלינו הבהרת ב"כ המבקש כי הנזק שייגרם למבקש, לעניין מאזן הנוחות, הינו נזק נפשי שכרוך בהיפרדות ממקום עבודתו, עמו הוא קשור משך 45 שנים.
עם זאת, מאחר שהמשיבה הבהירה (וועדת המשנה אף נתנה לכך ביטוי), שניתן יהיה להסתייע בידע של המבקש שלא באמצעות המשך העסקתו כעובד, הרי שניתן להניח שאם הדרג הניהולי הבכיר במשיבה סבור שיש צורך להמשיך להסתייע בידע של המבקש, תימצא הדרך לעשות כן שלא במסגרת המשך העסקתו כעובד, ובכך להקהות נזק זה.
אשר על כל אלה החלטנו לדחות את בקשה.
הבקשה נדחית, ואולם החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.
