סיום יחסי עבודה עקב חשד לגניבה

אכן פיטורי עובד עקב חשד בגניבה, מחייבים מתן זכות טיעון לעובד אולם שוכנענו כי אכן התובעת זימנה את הנתבע לישיבת שימוע, אולם בסופו של יום עובר לישיבת השימוע או בפתחה הנתבע הודיע על נכונותו להתפטר ומשכך בפועל הנתבע הוא זה שבחר שלא לממש את זכותו לשימוע ולהסכים לסיום יחסי העבודה באופן מיידי בהסכמה.

...

ביום 21.2.17 ניתנה החלטת בית הדין שקיבלה את הבקשה בחלקה בכל הנוגע לקבלת תצהיר הזמה מטעם מר יינון טיירי בלבד וזאת כמצוטט: "... עיון בתצהיר הנתבע מעלה כי אין שם התייחסות לסוגיות עליהם העיד הנתבע לראשונה במסגרת חקירתו הנגדית, לרבות בכל הנוגע לעדותו בדבר העברת תשלום המזומן מהעובדים למר טיירי או כי הנחה אותו לבצע רישום של הכספים, או שמר טיירי הוא זה שניהל את כספי הקופה הקטנה וכי הוא נכנס לחדרו בכל עת. גם עיון בתצהירו של מר טיירי מעלה כי אין כל התייחסות לנושאים אלו, כפועל יוצא מכך שלא עלו קודם לכן בתצהירו של הנתבע. נוכח האמור, שוכנעתי כי יש לאפשר למר יינון טיירי ליתן עדות הזמה בנושאים שפורטו בבקשת התובעת" כמו כן, לאחר סיום הליך ההוכחות והגשת הסיכומים הגישה התובעת בקשה לקיום דיון הוכחות נוסף , כדי לשמוע עדים נוספים: גב' אסתר גרטנר לביא, רו"ח דב יעקובוביץ, מר שגיא ברון, מר שלמה לביא, ומר כאיד בדארין, שכן לטענתה מעיון בחומר החקירה של ההליך הפלילי שנמסר לה לאחרונה עולה כי עדים אלו מסרו עדויות רלוונטיות ומהותיות למחלוקות נשוא תיק זה ומשכך ביקשה לזמנם לעדות.

כמו כן הגם שפרוטוקול הישיבה בנדון היה מיום 10.2.06 , עיון בתלושי השכר מעלה כי התשלום הראשון בנוגע למשכורת 14 נעשה רק בחודש אפריל 2007 ולא מידי שנה בשנה , מה שמוביל לתמיהה בדבר האוטנטיות של החלטה זו ומשכך לא שוכנענו כי יש לקבל את רכיב תביעתו של הנתבע בגין רכיב זה, כפי שפורט בהרחבה לעיל.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה באופן בו על הנתבע יהא לשלם לתובעת תוך 30 ימים מהיום את הסכומים ,כמפורט: סך של 787,446 ₪ בגין השבת כספים שקיבל הנתבע במזומן לידיו שלא כדין, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

מנגד תביעת הנתבע לתשלום פנסיה וקרן השתלמות מתקבלת, תביעות הנתבע לפיצויי פיטורים, לתמורת הודעה מוקדמת, לפדיון חופשה, מענקים , משכורת 13 ו14 – נדחות.

ראיה נוספת לכך שפוטר היא הסכם סיום יחסי העבודה שנחתם בין הצדדים שממנו עולה כי לתובע שולם תשלום בגין חלף הודעה מוקדמת (מוצג נ/5), וכן שוחררו עבורו חלק מכספי פצויי הפיטורים, תוך קזוז של 15,000 ₪ בשל טענות הגניבה שלכאורה בוצעו על ידו.

פיטורי עובד עקב חשד בגניבה מחייבים מתן זכות טיעון לעובד, הן כדי לאפשר לעובד להיתמודד עם החשד והן כדי לאפשר לו לנסות ולהגן על מקום עבודתו.

...

על כן, טענות התובע בעניין פרסום לשון הרע לא הוכחו ודינן להידחות.

לסיכום נוכח כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת 3 לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 69,361 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.16 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

התביעה כנגד הנתבע 1 והנתבעת 2 נדחית במלואה.

המאמר סוקר את השורשים התרבותיים והכלכליים שביסוד תופעת ה"טיפים" כפי שהיא באה לידי ביטוי בענף המסעדות בישראל, וכן סוקר את מגמת הפסיקה, שלא נטתה להכיר בתשר המשולם ישירות מהלקוח למלצר כהכנסה מעבודה, אלא לסווגו כהכנסה ממשלח יד. המחברים, במאמרים המנומק והמפורט, מתחו ביקורת על הפרשנות שהיתה מקובלת בפסיקה והציעו לראות בתשר הכנסה של בית העסק, וכתוצאה מכך – כשכר עבודה שמשולם למלצר על ידי מעסיקו: "התשר, שכאמור לעיל מהוה תקבול של העסק, הוא בגדר "שכר עבודה" מאחר שהעובד זכאי לשמור את התשר לעצמו רק משום שבחוזה העבודה שלו נקבע שהוא רשאי לעשות כן. להמחשה, אילו חייב ההסדר החוזי (בין העובד למעביד) את העובד להעביר את דמי התשר למעביד לא היה בכך כל פסול חוקי, משום שהתשר ניתן במסגרת עבודתו ועקב עבודתו של העובד ועל כן הוא תקבול של העסק.

נדגיש, בעוד שלעניין "הרעת תנאי העבודה" הדגש הוא על הוכחה לתשתית אובייקטיבית, המלמדת על הרעה מוחשית של תנאי העבודה, הרי בנוגע ל"נסיבות אחרות שביחסי עבודה" ראוי ליתן משקל רב יותר לתחושתם הסובייקטיבית של הצדדים ליחסי העבודה – ועד כמה מירקם היחסים ביניהם מאפשר המשך שתוף פעולה ויחסי נאמנות, כנדרש מעובד וממעסיקו, וכן הבהרה מיהו זה שהביא את המצב כפי שהוא (ראה ספרו של ד"ר יצחק לובוצקי, "סיום יחסי עבודה", מהדורת 2007, הוראת לאור, פרק 9, עמ' 16-17).

אנו סבורים כי בנסיבות בהן התפטרה התובעת בשל היתנהגות המעסיק שהיתה מלאת חשדות כלפיה, קרי – ייחוס מעשה גניבה לתובעת, יש לראותן כנסיבות שבהן אין לידרוש מהתובעת להמשיך בעבודתה, המזכות אותה בפיצויי פיטורים (ר' דב"ע לא/3-12 אשר פרקש – רולקס בע"מ, לא פורסם).

...

על רקע האמור, בתיק זה נדרש בית הדין לשוב ולעסוק בשאלת סיווגם של דמי השירות שמשולמים למלצרים על ידי לקוחות בית הקפה (להלן גם: "תשר" /"טיפ").

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התוצאה היא כי תביעת התובעת התקבלה באופן חלקי.

התביעה לשכר עבודה ודמי חגים – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

פיטורי עובד עקב חשד בגניבה מחייבים מתן זכות טיעון לעובד, הן כדי לאפשר לעובד להיתמודד עם החשד והן כדי לאפשר לו לנסות ולהגן על מקום עבודתו (ע"ע (ארצי) 42510-06-15 אלכסנדר פינדיורין - בן ציון זיסמן (3.5.17)).

נוכח נסיבות המקרה, בהן התובע עבד במשך פחות משנה אחת, ונוכח נסיבות סיום יחסי העבודה, אנו קובעים כי התובע זכאי לפצוי בסך 8,000 ₪ (משכורת אחת) בגין פיטורים שלא כדין.

...

לסיכום התביעה של התובע מתקבלת בחלקה.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

הנתבע ישלם לתובע סכום של 15,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

זאת שכן הנתבעת היא זו שיזמה את השיחה ביום 30.7.17, שבסופה החליטה לסיים את יחסי העבודה נוכח החשדות לגניבה שעלו נגד התובע.

...

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

נוכח האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: סך של 500 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העבודה.

בהתחשב בסכום שנתבע לעומת הסכום שנפסק, אנו קובעים כי אין צו להוצאות.