עוד כתבה:
"האישה תטען כי כונסות הנכסים לא היו רשאיות לקבל הצעה נוספת לאחר תום הליך ההתמחרות. ומשמימשה האישה את זכות הקדימה שלה וביקשה לרכוש את חלקו של הבעל בבית, ואף עשתה את הנידרש לשם כך... יש לקיים את אשר נקבע לאחר הליך ההתמחרות, והוא כי האישה רוכשת את חלקו של האיש בבית... שהרי מה המשמעות לכך שנקבעו מועדים... ונקבע מועד אחרון להגשת הצעות, והתקיימה היתמחרות, והאישה מימשה את זכות הקדימה שלה... אם גם לאחר סיומו של ההליך מתקבלות הצעות נוספות? יצוין כי כאשר האישה מציעה לרכוש את חלקו של הבעל, בהיותה הבעלים של מחצית הזכויות, היא חושפת עצמה לכך כי המתחרים וגם האיש יודעים כי היא מעוניינת ברכישה, דבר על פי הנהוג והקבוע בחוק, היא רשאית "לשמור לעצמה" עד לרגע האחרון כאשר מסתיימת היתמחרות בין המציעים "הזרים" שאין להם כל קשר לבית.
פסק דין זה צוטט פעמים רבות בבתי משפט שונים כאשר הם דנו בסוגיות שונות הנוגעות בזכייה במסגרת מיכרז (ע"ע בפסק דין ע"מ 766/08, בשא 10518/08, בשא 10663/08.
"
עוד נכתב שם בפסק הדין:
"דברים אלה קיבלו משנה תוקף בפרשת חפציבה [4]. באותו עניין נבחנה נכונות החלטת בית-המשפט המחוזי להעדיף הצעה חדשה ומאוחרת שהובאה בפניו במהלך הדיון בבקשת אישור הסכם מכר של נכס מקרקעין מנכסי חברה בפרוק. בית-המשפט העליון קבע כי אין לקבל הצעה חדשה כזו גם כאשר היא עולה ביום 25% על ההצעה המקורית, וכי סמכות בית-המשפט מוגבלת לפיקוח על פעילות המפרקים, ורק במקרים יוצאי-דופן ישתמש בסמכות ההתערבות בפעולות המפרק או הנאמן. בית-המשפט עמד על הסיכון בפתיחת מכרזים על-ידי הענות לקונה חדש המופיע לראשונה בזמן הדיון, באומרו (בעמ' 459):
...
וכפי שידוע היום שזכרון דברים שכותבים בקניית נכס קונה ומוכר מחייבים אותם בקיום העסקה לכל דבר ועניין, גם אם בסופו של דבר לא נחתם הסכם מכר מפורט.
הרי שאם נקרא לסיכום הפרוטוקול ולחתימות כונסי הנכסים וב"כ הקונה כעין זכרון דברים, ואדרבא, יש לו יותר תוקף מזכרון דברים משום שנעשה בפומבי ובפני עדים – המציעים הנוספים.
וכך נאמר שם (בעמ' 800):
"טובת החייבים שנכסיהם מוצעים למכירה פומבית דורשת, שמציעים רבים ישתתפו במכירה, כדי שיציעו מחירים שאינם נופלים מהשווי של הנכס. דבר זה לא יושג, אלא אם המציע יידע, שתוך זמן קצר יוברר, אם הוא זכה בנכס, והוא לא יהיה צפוי לאחר מכן לסכנה, שהמכירה תבוטל. אם ניקח לדוגמה את המקרה שבפנינו, הרי קבלת טענות המערערת תגרום עוול למשיב, כי ברור, שכעת הוא לא יוכל לרכוש בכספו מקרקעין לפי המחירים שהיו קיימים בעת המכירה הפומבית בפברואר 1971. המשיב לא עשה דבר שיצדיק גרימת עוול כזה, ומאידך למערערת הייתה הזדמנות להזדרז במאמציה לרכישת הנכס ולהשיג את הכספים הנחוצים לכך, לפני שהתקיימה המכירה הפומבית או לפני שניתנה ההחלטה על הכרזת המשיב כקונה. על-כן, הן מבחינת המדיניות הכללית והן מבחינת נסיבות מקרה זה, אין אני סבור שייעשה צדק אם נקבל את טענות המערערת."
השופט י' כהן אף הרחיק לכת בגישתו המגוננת על הקונה בנוקטו את הדעה כי בהליכי הוצאה לפועל, אם חייב פורע חוב לנושה בכל עת שהיא עד להעברת רישום הנכס על שם הקונה, הרי גם אז, לאחר מתן הכרזת הקונה, לא יהיה בכך כדי לבטל את מכירת הנכס לו. הוא מנמק זאת בכך כי הדבר עלול להסב נזקים כבדים לקונה שלא באשמתו, ופירוש אחר עלול להביא לידי כך כי:
"...כל אדם השומר נפשו יתרחק מהשתתפות במכירות בהוצאה-לפועל, ובסופו של דבר יסבלו מכך החייבים, שנכסיהם יימכרו במחירים ירודים, בהעדר חוג קונים מתאים" (שם [11], בעמ' 800).
כאשר נערכת התמחרות תקינה שבה יש זוכה בתום לב, אין לאפשר אחר כך סטייה ממתווה ההתמחרות.
