לדבריה, החלה לעבוד בבית הספר בעודה בשנה השלישית כתלמידה במכללה ומנהל בית הספר היה מודע לכך שהתובעת מצויה לקראת סיום לימודיה וממתינה לרישיון שידע שיתקבל בחודש אוגוסט 2019.
בתצהירה סיפרה התובעת:
"ביום 22.5.2019 נכנסתי אליו ואמרתי לו כי קבלתי מכתב סיום העסקה. ושאלתי למה? הוא אמר קודם כל תשבי. איחלתי לו מזל טוב על הבן שנולד לו. שאלתי למה קבלתי מכתב? לא עשיתי בעיות. והוא אמר שזה רק לפרוטוקול ואנחנו נתקשר אלייך כמובן לגבי השנה הבאה. אמרתי לו שאני יודעת שלפי החוק צריך להודיע על ההיריון בחודש חמישי, ואני בחודש ספטמבר אוקטובר צריכה ללדת. והוא אמר אין בעיה בסדר אל תדאגי מבחינת ניירת. באותו מעמד אמר לי המנהל יוסף, כי לפי תקנון רשת אורט מי שעובד שנתיים ללא רישיון חייבים למסור להם מכתב סיום לפרוטוקול. ואני אמרתי לו שאני התחלתי לעבוד עם 70% ממסכת התואר ותעודת הוראה בזמן של מנהל בית הספר הקודם עומר שהביא לי אישור חריג של העסקה. ז"א התחלתי קודם". (סעיף 4 לתצהירה).
משהוצגה בפני מר אבו כף גירסתה של התובעת על פיה, אמר לה המנהל כי המכתב הוא "רק לפרוטוקול" וכי נאמר לתובעת כי תוזמן לעבוד, השיב מר אבו כף:
"ת. לא היה דבר כזה שאני אומר שזה לפרוטוקול. יש מכתב סיום העסקה, המורה חתמה על מכתב סיום ההעסקה, גם שאתה אומר עזוב, שהיא לא הייתה בהריון לא. אם היא טוענת שהיא הייתה בהריון וגם או-טו-טו, אתה תדבר על זה, הייתה אומרת לי בוא המנהל, אני נימצאת בהריון בחודש השני, בחודש שישי, שביעי, לא משנה, אז בוא, אני לא יכולה לחתום על מכתב כזה. אני רוצה. אתה יודע מה? הייתה אומרת לי אני רוצה להתייעץ עם עו"ד, אני מתקשרת לעו"ד ולשאול אותו. זכותה. זכותה. זאת מורה. אתה דיברת גם בהתחלה..
...
אחרית דבר
על יסוד כל האמור, לא מצאנו שהתובעת הרימה את הנטל להוכיח כי פוטרה בשל הריונה וכי פיטוריה נעשו מבלי שזומנה לשימוע כדין.
משכך, דין תביעתה להידחות על כל רכיביה.
משנדחתה התביעה ומשמצאנו כי התובעת התנהלה בתביעתה זו בחוסר תום לב בניסיון לנצל את הוראות החוק מקום שלא היתה זכאית להן כאשר גרסתה משתנה כל העת, תשא התובעת בהוצאות הנתבעת בסך של 15,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.