סיום העסקת מאמן כדורגל עקב משבר אמון

המבקשת הנה קבוצת כדורגל (להלן: "הקבוצה") הנמצאת בבעלותו של איש העסקים פרוספר אזגי (להלן: "אזגי") והמשיב הנו מאמן כדורגל אשר אימן את הקבוצה לפי חוזה שנכרת עמו לתקופה של שנה החל מיום 1.7.2010.

העסקתו של המשיב כמאמן הגיעה לידי סיום כשלושה וחצי חודשים טרם סיום התקופה החוזית על רקע משבר אמון שנבע מהפסדי הקבוצה במשחקיה נגד מכבי פתח תקווה והפועל באר שבע, בעקבותיהם נשכר לקבוצה מאמן חדש בשם אלי מחפוד.

...

הקבוצה אף הכבירה מילים על טעות שטעה הבורר, על פי הנטען, בחישוב הפיצויים, משלא הפחית את מלוא השכר שהשתכר המשיב באימון קבוצת הפועל כפר סבא, אולם גם טענה זו דינה להידחות.

התוצאה היא שאני דוחה את בקשת קבוצת הפועל אשקלון לבטל את קביעות הבורר, וכפועל יוצא מאשרת את פסק הבורר עו"ד חנוך קינן מיום 23.10.11.

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה שיש לראות בתובע כמי שהתפטר בכך שהודיע עוד בסוף שנת 2014 כי אין בדעתו להמשיך לאמן במועדון מעבר לעונה הנוספת, ועל כן אינו זכאי לפצויי פיטורים, וננמק: ראשית נתנו אמון מלא בגירסתו של המנכ"ל קניאס, לפיה בהמשך להסכמה שהיתה לטענתו בין הצדדים בשימוע לפני פיטורים שהתקיים ביום 25.11.14, המועדון הסכים שלא לפטרו עד לתום העונה, ואילו התובע, מנגד, הודיע למועדון ואף הכריז ברבים שהוא החליט לסיים את תפקידו במועדון.

בטרם נחתום את הדיון בנקודה זו, נציין כי לא נעלמה מאיתנו טענת התובע, כי מתכונת העסקת מאמנים שונה בתכלית ממתכונת העסקת כדורגלנים מקצועיים, ועל כן הנפסק בעיניין טננבוים אינו רלוואנטי למקרה שלו.

...

הפרשות לפנסיה התובע כלל בכתב תביעתו רכיב הפרשות לפנסיה, אך זנח רכיב זה בהמשך ההתדיינות, ומכאן שדינו להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית, על כל רכיביה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות בסך 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

הנתבע 2 המשיך להיות מועסק בנתבעת 1 לאחר שהנתבע 3 הפסיק להיות מניות בה. להלן הכרעתינו: נסיבות סיום העסקת התובע 1 עיון בתצהירו של התובע 1 מעלה כי הצהיר כמצוטט: "3.2 בחודש ספטמבר 2016 הפסיקה הנתבעת 1 לשלם את שכרי, כמו גם שכר למאמנים שהועסקו על ידי הנתבעת 1, והחלה חרושת שמועות בדבר המשך ניהול בית הספר לכדורגל, לרבות שמועה, כי כפי הנראה אגודת מכבי תל אביב היא שתפעיל את בית הספר לכדורגל במקום הנתבעת 1 , וכיוצ"ב שמועות. וכן ביום 6.10.16 חתמו הנתבעת 1 ועמותת מועדון הכדורגל מכבי תל אביב.. על הסכם , אשר הועבר לידיי במסגרת גילוי המסמכים בתיק דנן... בחודש אוקטובר 2016, לאחר מספר חודשים של חוסר בהירות, בהם לא קבלתי שכר עבור עבודתי, הודיעה לי הנתבעת 1 כמו גם למאמנים נוספים שהועסקו על ידי הנתבעת 1... כי היא מפסיקה את הפעלת בית הספר לכדורגל, ומשכך היא מודיעה לנו על הפסקת העסקתינו, וזאת באופן רטרואקטיבי, החל מחודש ספטמבר 2016. לא זו אף זו, חרף העובדה שאני ומאמנים הנוספים , פוטרנו על ידי הנתבעת 1, באופן רטרואקטיבי וללא כל שימוע....

הלכה היא שכדי לחייב נושא משרה באחריות אישית יש להראות עילה חוזית, נזיקית או בגין הפרת חובת תום הלב, חובת האמון והזהירות שלו כנושא משרה.

...

משכך לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת הקיזוז שנטענה ללא כל ביסוס ומבלי להביא כל ראיה לעצם הקיזוז ולכימותו.

אשר על כן התביעות מתקבלות בחלקן, מנגד טענות הקיזוז נדחות.

התביעה של התובע 2 כנגד הנתבעת 2 וכנגד הנתבע 3 נדחית.

עם זאת, כאמור, הנתבעת הודתה כי התובע החל לעבוד אצלה ביום 1.9.2015 וסיים את עבודתו ביום 31.5.18, היא הציגה 18 תלושי שכר המאשרים מסגרת העסקה זו, והודתה כי בחלק מחודשי העסקתו של התובע לא הופקו תלושים – לטענתה לא הונפקו תלושים לבקשתו מאחר שעבד במקום אחר ובחלק האחר לא הונפקו תלושים בשל היותו של התובע משרת בצה"ל, טענות שלא הוכחו על ידה.

] לצורך חישוב הקף המשרה, ובהיעדר אסמכתות, הסתמכנו על תבנית האימונים והמשחקים כפי שזו פורטה בסעיף 6 לתצהירו של התובע, בשינויים קלים: למרות שבתצהירו התובע טען כי ארכו של אמון בחוגי הכדורגל ארך בין 2 שעתיים ל- 2.5 שעות, הוא כלל בזמן זה גם זמן ההתארגנות לפני ואחרי האימון וזמן ההמתנה להורים, ולמעשה הודה כי זמן האימון עמד על שעה וחצי[footnoteRef:8].

על כן, הגענו לכלל מסקנה כי התובע הועסק לכל היותר באופן הבא: עונה ראשונה (מ-9/15 – 5.16 ובסה"כ 9 חודשים בפועל) כמאמן: 4.5 שעות בשבוע כשחקן: אימון – 4.5 שעות בשבוע ומשחק 3 שעות סה"כ: 12 שעות בשבוע: 28% משרה עונה שנייה ועונה שלישית (מ-8.16 – 5.18 ובסה"כ 20 חודשים בפועל) כמאמן: 4.5 שעות בשבוע, ו-משחק 2 שעות כשחקן: אימון 4.5 שעות ומשחק 3 שעות סה"כ : 14 שעות בשבוע: 33% משרה תלושי השכר התובע כאמור עתר לפצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ובגין תלושים לא תקינים, והעמיד את תביעתו בעיניין זה ע"ס 145,000 ₪.

...

מכאן, לא שוכנענו כי התובע שידל מי מטעם ילדי קבוצת הכדורגל של הנתבעת לעבור לקבוצה אחרת והתביעה אפוא נדחית בזאת.

סוף דבר לסיכום, התביעה נגד הנתבע נדחית.

התביעה שכנגד נדחית גם היא, ותביעת התובע מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 ימים, סך של 27,228 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.5.2018 (מועד סיום יחסי העבודה) ועד למועד התשלום המלא בפועל, לפי הפירוט שלהלן: פיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר, בסך 8,000 ₪; פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העסקה, בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין העדר הפרשה לפנסיה, בסך 3,983 ₪; פיצוי בגין אי הפרשה לפיצויי פיטורים, בסך 3,730 ₪; החזר הוצאות נסיעה, בסך 1,943 ₪; דמי הבראה, בסך 1,497 ₪; פדיון חופשה, בסך 3,075 ₪; בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט בא כוחו, בתביעה ובתביעה שכנגד, בסך כולל של 5,000 ₪ אשר ישולמו באותו מועד.

השימוע נערך למראית עין בלבד, מבלי שטענותיו נשמעו בנפש חפצה, ולמעשה ההחלטה לסיים את העסקתו התקבלה עוד בטרם עריכת השימוע שהרי סמכויותיו חולקו עוד בטרם נערך השימוע לרבות למר זכי אהרוניאן, רכז הכדורגל בנתבעת, דבר המעיד על היות השימוע מן השפה לחוץ.

זאת ועוד, יתר העובדים במחלקה הם מאמנים, מדריכים ומורים, כך שלא ניתן היה לפטרם ולהמשיך ולתת את השרות באותו הקף שעתי.

על כן, האמירה במכתב הפיטורים לפיה: "מכיוון שטענות אלו מופנות בין היתר אליי ולפעולותיי, אני רואה בטענות אלו משום יצירת משבר אמון קשה בינינו ולא אוכל להמשיך ולעבוד לצידך, גם לא בתקופת ההודעה המוקדמת", אינה מהוה שינוי בעילת הפיטורים תוך אי מתן זכות טיעון, אלא תגובה לפעולות התובע, אשר לא רק שלא הציג במהלך השימוע טענות בדבר מצבו האישי שיש בהן בכדי למנוע את הפיטורים, אלא אף העלה טענות קשות כלפי הנתבעת ומנהליה, טענות אשר גם אנו כמו המנכ"לית מצאנו בחלק ניכר מהן משום איומים, אשר בהחלט יש בהם כדי להצדיק את מסקנת הנתבעת ולפיה לא ניתן להמשיך ולהעסיק את התובע גם על רקע משבר אמון.

...

לבסוף, אשר לטענת התובע לפיה ההחלטה התקבלה בהיעדר סמכות שכן זו מסורה לועדת כוח אדם בנתבעת - הרי שגם דינה של טענה זו להידחות, שהרי במסגרת הליך השימוע היה התובע מיוג על ידי שני באי כוח אשר העלו טענות שנפרסו על פני כחמישה עמודים ואשר טענת היעדר הסמכות לא נכללה ביניהן.

אלא שהואיל ולא חייבנו את הנתבעת לשלם לתובע דבר, מה גם שהיא לא הבהירה מה מקור הטעות הנטענת וגם העלתה טענתה זו רק בתגובה להגשת התביעה על ידי התובע, החלטנו לדחותה.

סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל הרינו מורים על דחיית התביעה.