סיום העסקה עקב שינוי בזהות המעביד

השאלות השנויות במחלוקת- האם יש לסלק על הסף את התביעה מחמת היתיישנות, שהוי או חוסר תום לב? מיהו המעסיק של התובע החל ממרץ 2010 ועד לסיום העסקתו בשנת 2012, והאם יש להכיר בנתבעים כמעסיקים במשותף? האם ההסכמים הקבוציים חלים על עבודת התובע בתקופת העסקתו בתאגיד? האם זכאי התובע להפרשי שכר? האם זכאי התובע להפרשות לקרן אסיף? האם זכאי התובע לשעות נוספות בגין שעת עבודה לה הוא טוען בתחילת כל תורנות? להלן נדון בשאלות אלו.

מתכונת ההעסקה ונשיאת האחריות בתשלום זכויות התובע בתקופה הרלבנטית התובע טוען כי ההחלטה החד צדדית של הערייה לשנות את אופן תשלום שכרו, וכן העובדה כי תנאי עבודתו נותרו זהים ובפועל לא נעשה כל שינוי באופן העסקתו, מעידים כי לא חל שינוי בזהות המעסיק; מדובר בתקופת העסקה אחת רציפה, כשהשינוי המינורי של השם בתלוש השכר, אין בו כדי להשפיע.

...

לאחר בחינת כתבי הטענות וחומר הראיות, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו בגין רכיב זה. התובע לא הביא ראשית ראייה כדי להוכיח כי אכן עבד שעה נוספת בכל יום תורנות.

נוכח הדברים האמורים, תביעתו של התובע בגין רכיב זה- נדחית.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

בנוסף, מהעדויות עולה שלא היה כל הבדל בין תקופת העסקתו של התובע אצל הנתבע לעומת תקופת העסקתו אצל קשת סחר, למעט שינוי זהות המעסיק.

בחקירה הנגדית, הנתבע אישר שמדובר בהעסקה רצופה אחת (עמוד 47, שורות 6 – 10): עו"ד בקסנסקי: הוא מוציא מכתב הפיטורים, אז למה לא הוצאת לו מכתב הפיטורים בדצמבר 2013 כשהוא סיים לעבוד? או אישור העסקה 'עבד מחודש עד חודש', כנדרש על פי חוק? העד, מר מינס: כי הוא עבר לעבוד אצלי ולא הייתי צריך מכתב פיטורים.

תחילה טען כי לא תבע זכויות בגין כל תקופת העסקתו מאחר שלא היו בידיו תלושים, ותשובותיו בכל הקשור לנושא זה היו מיתחמקות (עמוד 18, שורות 4 – 16): ש: למה בביטוח לאומי אתה לא מדווח? ת: איך מדווח? ש: אתה צירפת את הדו"ח של ביטוח לאומי, יש לך מעסיקים אחרים שם. ת: איזה אחרים? אני עבדתי אצלו, כל הזמן עבדתי אצלו.

...

אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

הודעה על תנאי העסקה דין התביעה לפיצוי בגין אי קבלת הודעה בכתב על תנאי עבודה להידחות.

סוף דבר – התביעה מתקבלת באופן חלקי ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: שכר עבודה בסך 41,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.13 (אמצע התקופה המזכה) ועד למועד התשלום בפועל; פדיון הבראה בסך 1,985 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.2014 ועד התשלום בפועל; דמי גמולים לפנסיה (תגמולים ופיצויים) בסך 13,460 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.13 (אמצע התקופה המזכה) ועד למועד התשלום בפועל; פיצויים לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958 בסך 4,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל; הוצאות התובע, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

בחודש 8/19 הודיעו לתובע נציגי המעסיקה, בועז ורוני יוסף כהן, כי בתום החודש תשתנה זהות המעסיק במקום העבודה וזה יופעל באמצעות ניו ווייב שירותי נמל בע"מ. בהודעה בכתב נושאת תאריך 8.9.19 (נספח ב' לתצהיר הנתבעת), צוין כך: "בהמשך לשיחה שנערכה איתך ולאור שינויים אירגוניים בחברתנו, תעבור לעבוד החל מיום 01.10.2019 בחברת ניו וויב שירותי נמל בע"מ, כאשר חברה זו מקבלת על עצמה את כל חובותיה והתחייבויותיה של חברת נחשול שירותי יום בע"מ." העובד אינו חתום על המסמך.

העובד אישר בחתימת ידו את האמור במכתב המעסיקה מיום 3.10.19 (נספח ג' לתצהיר המעסיקה) בו צוין כך: "הנידון: עבודתך בחברתנו" לפני מספר שבועות קיבלת מכתב המודיע לך שעקב שינויים אירגוניים החל מיום 01/10/2019 תעבור לעבוד בחברת "ניו וייב שירותי נמל בע"מ" באותם תנאים כאשר חברה זו תקבל על עצמה את כל ההתחייבויות של חברת נחשול שירותי ים בע"מ. אתמול הודעת לנו שאתה מסרב לעבור לחברה החדשה ומבקש לסיים את עבודתך.

המעסיקה הסבירה שבתקופת העבודה הראשונה, במהלכה הועסק כעובד בשכר לשעה, ביצע בפועל עבודה בשעות נוספות וזכה לתמורה בשיעורים משתנים שהסתכמה בכ- 3,000 ₪ לחודש בממוצע, ומהאמור יש ללמוד שהשנ"ג כפי ששולם בתקופת העבודה השניה משקף סכום ראוי התואם את הקף ההעסקה.

...

בהתאמה, נדחית טענת הקיזוז של הנתבעת בגין תשלום ביתר בגין חופשה שנתית.

בהתחשב בנתון זה הרי שהסכומים ששולמו לידי התובע כהחזר הוצאות נסיעה עולים על זכאותו בהתאם לצו ההרחבה, ודין התביעה ברכיב זה – להידחות.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים, את הסכומים הבאים: א. בגין השלמת פיצויי פיטורים סך 44,571 ₪; ב. כפיצוי בגין הפקדות המעסיק לקופת ביטוח סך 17,378.55 ₪; ג. בגין פדיון חופשה שנתית סך 1,413.55 ₪.

בכתב התביעה טען התובע שעבד ב-SGI מחודש 5/17 עד לחודש 2/19, כי "בשל שינוי אירגוני בנתבעת 1, מינהלי של התובע הודיעו לו כי הוא ימשיך בעבודתו אצל הנתבעת 3 כאשר מלוא זכויותיו ישמרו לו". SGI טענה בכתב הגנתה שלא היה מדובר בשינוי אירגוני, אלא בסכסוך שפרץ בין האחים השותפים, בעקבותיו הועתקה פעילות SGI למפעל סמוך.

בית הדין אינו סבור שהעובדות שנטענו לביסוס תביעה זו הוכחו, אך בית הדין רואה לחייב את הנתבעות, יחד ולחוד, בתשלום סך 5,000 ₪ לתובע, בגין ביצוע שינויים בזהות המעסיקה של התובע במפעל בו הועסק, שגרר אחריו גם שינוי בזהות המעסיקה של התובע, מבלי להסדיר באופן מובן ונהיר את הפעולות המשפטיות שנעשו בקשר לסיום העסקתו ב-SGI ותחילת העסקתו ב-ג'י. פי. גלס, תוך הבטחת זכויותיו הנובעות מוותק במפעל ברחוב די זהב.

...

בסיכומיו נראה כי התובע זנח תביעה זו וטען אך לאי תשלום בגין יום בחירות בסך 272 ש"ח. לפיכך נדחית התביעה לדמי חגים.

דין התביעה להידחות בהיעדר יסוד עובדתי לטענות התובע, שקיבל את תלושי השכר שלו באופן סדיר ולא הצביע על "היעדר אותנטיות" של התלושים.

התוצאה התביעה מתקבלת בחלקה הקטן, כלהלן: הנתבעות ישלמו לתובע, יחד ולחוד, פיצוי בסך 5,000 ₪.

אשר על כן, הננו קובעים כי יש לראות בנתבעת כמעסיקתו של תובע החל מיום 1.7.06 ועד למועד סיום העסקתו ושינוי שם המעסיק מספר פעמים במהלך תקופת העבודה היה פורמלי גרידא.

בעניינינו, לא די בכך שהתובע לא קיבל הודעה בדבר תנאי העסקתו, הוא הועבר מחברה לחברה, מבלי שנמסרה לו הודעה בדבר שינוי זהות המעסיק לכאורה, כפי שטוענת הנתבעת.

...

אשר על כן וכפי שקבענו לעיל לעניין ההפרשות לקופת הפיצויים, אנו מורים לתובע לפנות אל חברת הביטוח מנורה ולפעול להנפקת דוחות ההפקדות משנת 2013 ועד לשנת 2018, על מנת לבדוק את סכום ההפקדות לקופת הפנסיה על שם התובע, אשר הופרשו על ידי החברות שדיווחו על העסקת התובע בתקופת העבודה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסכום של 112,440 ₪ בניכוי הכספים שהופרשו על ידי החברות שדיווחו על העסקת התובע במהלך תקופת העבודה, ככל שהופרשו, והצטברו על שם התובע בקופת הפיצויים מיום 1.7.06 ועד לחודש יולי 2018; שכר עבודה- הפרשי דמי מחלה בסכום של 11,854.8 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסכום של 6,000 ₪; פדיון ימי חופשה בסכום של 6,149.34 ₪; הפרשות לקופת הפנסיה בסכום של 29,833.86 ₪ בניכוי הכספים שהופרשו על ידי החברות שדיווחו על העסקת התובע במהלך תקופת העבודה, ואשר הצטברו על שם התובע בקופת הפנסיה (חלק מעסיק), מחודש פברואר 2013 ועד למועד סיום העסקתו, ככל שהופרשו.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪.