לטענת התובעים, הם נאלצו לקבל את החזקה במושכר חרף הליקויים בשל סיום הסכם השכירות הקודם והיות התובעת בהיריון מיתקדם.
ככל שהתובעים מבקשים לטעון, בחלוף כשנתיים מחתימת הסכם השכירות, כי הסעיף הרלוואנטי הנו תרמית ועל כן יש לבטלו, הרי שטענה זו נותרה בגדר טענה בעלמא ולא הוצגו הסכמי השכירות מול הדיירים הנוספים.
...
עם זאת, מקובלת עליי גם טענת הנתבעת כי משעה שמקור הרטיבות טופל, יכלו התובעים בנקל לטפל בבעיה של הטיח המתקלף בחדר האמבטיה המרכזי אך עד היום נמנעו מלעשות כן.
נוכח האמור לעיל, הרי שיש לקבוע כי נמנע מהתובעים לעשות שימוש בחדר האמבטיה המרכזי למשך תקופה של כשנתיים.
בהתייחס לסדקים בקירות המושכר, הרי שלא עלה בידי התובע להוכיח כי מדובר בליקוי בטיחותי אשר אינו מאפשר שימוש סביר במושכר או בליקוי אסתטי בהיקף העולה כדי עוגמת נפש ומכל מקום, לא נטען וממילא לא הוכח מהו הנזק שנגרם לתובעים בפועל בשל ליקוי זה.
אשר לטענות התובעים בעניין הסיפון הנוזל או אי התאמת התריס למזגן, הרי שהן מכח סעיף 12.1 להסכם השכירות והן מכח דיני הנזיקין הכלליים, חלה על התובעים חובת הקטנת הנזק במסגרתה ניתן היה להחליף התריס או לטפל בסיפון ולקזז הסכומים הרלוונטיים מדמי השכירות ועל כן, דין טענת התובעים בעניין זה להידחות.
סוף דבר, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 6,000 ₪.
