סיווג תאונת עבודה כתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים

הנתבעת 1 חולקת על סיווג התאונה הראשונה כתאונת דרכים.

בחדר המיון צוין: "..ביום קבלתו למיון הופיעו כאבים בגב תחתון לאחר תנועה חדה.." לטענת התובע עסקינן בתאונת דרכים שכן הפגיעה נגרמה בעת ירידה מן הרכב ולכן באה בגדר הגדרת תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים.

יצוין, כי בשל היות התאונה 'תאונת עבודה' הרי שהתובע קיבל פיצוי מן המוסד לביטוח לאומי.

...

רע"א 8744/18 מד"י נ' פלוני (פורסם בנבו 12.5.19) רע"א 10721/05 אליהו נ' אברהים יונאן (פורסם בנבו 9.11.06) ע"א 2592-10-19 הרצל רחמאני נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו 11.11.20) ת.א 7689/05 ביבי דפנה נ' כלל (פורסם בנבו 20.2.08) אשר על כן, התאונה הראשונה אינה תאונת דרכים והתביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית.

אף על פי כן, סבורני, כי ייתכן פגיעה מסוימת בתפקודיות, ובשל כך אקבע את הנכות התפקודית בשיעור של 2.5%.

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית.

נוכח המחלוקת הנ"ל, נדון תחילה בשאלת סיווג התאונה, וככל שנגיע למסקנה שאין מדובר בתאונת דרכים עפ"י חוק הפיצויים נדון בשאלה האם קיימת חבות למעסיק בגין רשלנות כלפי התובע.

בכתב התביעה תיאר התובע את נסיבות התאונה, כדלקמן: "התאונה ארעה כאשר במסגרת עבודתו נידרש התובע לנתק כבל בגובה. לצורך הגבהתו ניכנס התובע לכף הטרקטור ואחז בידיו בשולי הכף. בעודו עומד בתוך כף הטרקטור הטה נהג הטרקטור, הנתבע מס' 1, את הכף כלפי הטרקטור וידו הימנית של התובע נמחצה בין הכף לבין בוכנת הטרקטור". בתצהיר עדותו הראשית תיאר התובע גם את הנסיבות בהן נידרש לעשות שימוש בשופל: "... הגיעה לרפת משאית שאמורה הייתה לפנות את צואת הפרות.

...

נוכח המחלוקת הנ"ל, נדון תחילה בשאלת סיווג התאונה, וככל שנגיע למסקנה שאין מדובר בתאונת דרכים עפ"י חוק הפיצויים נדון בשאלה האם קיימת חבות למעסיק בגין רשלנות כלפי התובע.

איני מקבל טענת הנתבע לפיה מדובר בפעולה שנעשתה טרם בוצעה ההרמה וכי לשיטתו אין לראות בפעולה זו משום שינוי ייעוד.

סוף דבר האירוע נשוא התביעה אינו מהווה "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק הפיצויים.

לא מתקיימת חזקה מרבה בדבר "ניצול הכוח המיכני של הרכב" ועל התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 2, קרי הנהג ומבטחת הרכב, נדחית בזאת.

בשים לב לנסיבות אירוע התאונה אני קובע כי המעסיק הפר את חובת הזהירות כלפי התובע וגרם ברשלנות לתאונה ועל כן הוא אחראי כלפיו על הנזק שנגרם לו בעקבותיה.

סיווג התאונה על יסוד התמונה העובדתית שנקבעה לעיל, יש לבחון את השאלה, האם התאונה היא תאונת דרכים על פי חוק הפיצויים.

פרשנות ראויה, "פרשנות הרמונית ואחידה בין שני החיקוקים", כדברי כבוד השופט עמית בשבתו בבית המשפט המחוזי, המשקפים לטעמי, בכל הכבוד הראוי, את הדין בהקשר זה, מחייבת לשים את הדגש בפרשנות שני החיקוקים על ההקשר התחבורתי, כמצוות המחוקק בתיקון מס' 8 הנ"ל. לפרשנות הראויה, שהיא העיקר, ניתן להוסיף שיקולים של מדיניות משפטית ראויה; ראשית, במישור החשש מפני ריבוי התדיינויות שיעסקו באנספור מצבים והבחנות דקיקות מן הדק, לעניין כסוי מכוח אותה "חבות אחרת", כאילו לא די בהתדיינויות הרבות לעניין עצם סיווג תאונות; ושנית, במישור ההשלכה האפשרית של פרשנות מרחיבה ובלתי סבירה כגון זו שמציעה ביטוח חקלאי על תעריפי ביטוח החובה, מהטעם שמבטחות חובה ימצאו עצמן מעורבות עד צואר בהתדיינויות רבות בנוגע לתאונות עבודה, גם מקום בו ברור כי לא מדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים, וממילא אותה מבטחת חובה, כאשר היא תנהל תיקי חבויות, תראה עצמה נאלצת להכניס לתמונת ההיתדיינות מבטחות חובה אחרות, וחוזר חלילה.

...

אני מחייב את ביטוח חקלאי לשלם לכלל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 30,000 ₪.

ההודעות לצד ג' ששיגרה ביטוח חקלאי כנגד הראל בשתי התביעות - נדחות.

אני מחייב את ביטוח חקלאי לשלם להראל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

ביהמ"ש נידרש לשאלת סיווג התאונה דהיינו האם התובע מעורב בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), או שמא עסקינן בתאונה שאינה תאונת דרכים ולכן חלה עליה פק' הנזיקין.

שימוש ברכב המנועי חוק הפלת"ד קובע בסעיף 1 מהו "שימוש ברכב מנועי" כדלקמן: "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". לצרכי הגדרה זו טענו הנתבעים 1-4 כי השמוש שהתבצע בנסיבות הנו "נסיעה ברכב". הנתבעת 5 מצידה טענה כי לא היה כל שימוש ברכב וכי הרכב היה במצב עמידה ולכן שימש זירה להתרחשות התאונה.

...

בדומה לערכאות דיוניות נוספות אף אני סבור כי יש מקום לצמצם את הגדרת השימוש במונח "נסיעה", כמו בפסיקתה של חברתי הש' אירית קלמן ברום בת"א (ת"א) 17331-01-17 פלונית נ' שומרה (31.5.22) בו נדון מקרה בו רכב עצר במפרץ אוטובוסים כשאז התנגש בו רכב אחר והתרחשה תאונת דרכים ונשאל האם נעשה ברכב הנפגע שימוש בעת התאונה השיב ביהמ"ש בשלילה מאחר והעצירה בצד הדרך נועדה לאתר מסעדה בטלפון.

מכאן שאין עסקינן בשימוש ברכב, ולכן חוק הפלת"ד אינו חל ודין התביעה כנגד הנתבעת 5 להידחות.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 5 נדחית.

(להלן: "תקנות הנכות") מלבד המחלוקת בין הצדדים בשאלת שיעור הנזק כתוצאה מהתאונה, חלוקים הצדדים בשאלה האם התאונה היא תאונת עבודה לנוכח נסיבות עובר לתאונה שכן, לסיווג התאונה כתאונת עבודה השלכה על הנכוי שיש לערוך גם אם מסלול הדיון לא כלל פניית התובע למוסד לביטוח לאומי.

כמו כן, ככל שביהמ"ש יקבע לתובע תקופת אי כושר חלקית, הרי שיש לנכות מהסכום שיקבע גמלאות נכות מעבודה ואף לחשב את המענק החד פעמי לו יהיה זכאי התובע מהמל"ל. מנגד טען התובע, שהתאונה אינה מוגדרת כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 ולכן אין מקום לנכוי רעיוני כלשהוא.

ז לתצהיר התובע) התובע לא הביא כל ראיה לגובה המס שהוא משלם על משכורתו וזאת למרות שהכנסה לצורך חישוב הפסדי הישתכרות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975, מחושבת בנכוי כל ההוצאות כולל מיסים, קרי הכנסה נטו.

...

במקרה דנן, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובראי הראיות שהוגשו והנכות התפקודית שנקבעה, אני סבור שיש לפסוק לתובע פיצוי עבור אובדן כושר השתכרות עתידי על דרך האומדן.

לפיכך, אני סבור שיש לפסוק לתובע רק 65% מהסכום שהתקבל בתחשיב האקטוארי המלא על בסיס הנכות התפקודית שנקבעה לעיל : 5%* 240.8072 (מקדם היוון לפי 3%) *8231 * 65% = 64,417 ₪.

לאחר שבחנתי את הקבלות שהוגשו ובשים לב לכך שהוצאות רפואיות מכוסות ע"י חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד – 1994 (להלן: "חוק בריאות ממלכתי") במסגרת סל הבריאות, אני קובע לתובע סכום גלובלי בסך 2000 ₪.