סיווג תאונת החלקה במתקן שטיפת מכוניות כתאונת דרכים

בתצהירה טענה התובעת לעניין נסיבות התאונה כדלקמן (ההדגשה במקור): "כשהגעתי לפתח מתקן השטיפה, סימן לי העובד במקום להתקדם מעט, ואמר לי להשאיר את הרכב דולק, להעביר את תיבת ההילוכים ל"ניוטראל" ולצאת מהרכב.

לתצהירה צירפה התובעת את ההודעה שמסרה במישטרה בגין התאונה לפיה: "ביום ראשון בתאריך 7/7/13 נכנסתי למכונת השטיפה. נהגים לא מורשים להכנס לשטיפה עם הרכב ולכן יצאתי מהרכב. פסעתי 2 עד 3 צעדים והחלקתי, נפלתי על המרפק...". ככל הנראה בשים לב לגירסת התובעת בתצהירה, כ- 48 שעות לפני מועד ההוכחות שיועדו כאמור לשאלת סיווג התאונה הודיעה הנתבעת-1 לבית המשפט, כי מבחינתה היא אינה עומדת על הטענה, שהתאונה מהוה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, משכך דין התביעה נגד הנתבעת-2, להדחות והדיון אמור להמשך בשאלת האחריות והנזק.

...

לתצהירה צרפה התובעת את ההודעה שמסרה במשטרה בגין התאונה לפיה: "ביום ראשון בתאריך 7/7/13 נכנסתי למכונת השטיפה. נהגים לא מורשים להיכנס לשטיפה עם הרכב ולכן יצאתי מהרכב. פסעתי 2 עד 3 צעדים והחלקתי, נפלתי על המרפק...". ככל הנראה בשים לב לגרסת התובעת בתצהירה, כ- 48 שעות לפני מועד ההוכחות שיועדו כאמור לשאלת סיווג התאונה הודיעה הנתבעת-1 לבית המשפט, כי מבחינתה היא אינה עומדת על הטענה, שהתאונה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים, משכך דין התביעה נגד הנתבעת-2, להידחות והדיון אמור להמשך בשאלת האחריות והנזק.

עם זאת, לא שוכנעתי כי קיים קשר סיבתי משפטי בין פגיעתו לבין השימוש שעשה ברכב.

גם באשר לירידה מרכב, הכללים בפסיקה ברורים וגרסת התובעת מביאה לידי מסקנה ברורה, כי האירוע לא ארע בתנופת הירידה אלא כתוצאה ממים או נוזל מחליק אחר וזאת לאחר שניתק המגע הפיזי עם הרכב ונפסק השימוש ברכב ומשכך אינו יכול להוות "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק.

סוף דבר התאונה בה נפגעה התובעת אינה מהווה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפיצויים ומשכך דינה של התביעה נגד הנתבעת-2 להדחות בהעדר עילה.

לפניי תביעה ותביעה שכנגד לפצוי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 22/11/15 ובה היו מעורבים שני כלי רכב.

על פי עדותו של ריקו, מנהלת מתקן שטיפת המכוניות בעת הרלוונטית, גב' בשם סיוון, היתה עדה לתאונה; הוא שוחח עימה לפני דיון ההוכחות הראשון ובקש ממנה לבוא להעיד אך היא השיבה שעליה לבדוק זאת; באותה עת הוא לא מצא לנכון לזמנה לעדות כי לא חשב שעדותה נחוצה; ורק לאחר שהבין מהערות בית המשפט, במהלך הדיון שהתקיים ביום 27/11/16, כי עדותה של סיוון חיונית, הוא ניסה לאתרה אך ללא הצלחה, שכן בעלי מתקן שטיפת המכוניות התחלפו (עמ' 3 לפרוטוקול מיום 27/11/16 שורות 27 – 29 ובעמ' 4 שורות 11 – 19).

...

מכל הטעמים המפורטים לעיל, שוכנעתי כי גרסתם של אשר וענת עדיפה על פני גרסתו של ריקו ולכן, אני קובע כי התאונה התרחשה בצומת הרחובות הסוור – ששת הימים באילת, לפני תמרור עצור המוצב במקום, כאשר רכבו של ריקו לא שמר מרחק והתנגש בחלק האחורי של רכבו של אשר, שבאותה עת עמד לפני תמרור העצור.

סוף דבר אני מקבל את התביעה שהגישה ענת ג'רמין ודוחה את התביעה שכנגד שהגיש ריקו.

לפיכך, אני מחייב את ריקו (הנתבע והתובע שכנגד) לשלם לענת (התובעת והנתבעת שכנגד) סך של 1,569 ₪.

בוצעה שטיפה של הפצעים ותפירה, התובע אושפז למשך 4 ימים.

לטענתה אין מדובר בתאונת דרכים הן בשל הנסיבות העובדתיות השונות מהנטען והן מהטעם המשפטי של סווג התאונה.

בתעודת חדר מיון ותעודת שיחרור נרשם : "ביום טרם קבלתו נפגע בכף רגל ימין מחפץ כבד שנפל בעבודה על בהונות רגל ימין". ברשום זה בולטים שני דברים: האחד כי מדובר על יום טרם קבלתו לבית החולים בעוד שע"פ עדות התובע הוא הובהל ע"י אחיו ממקום הארוע לבית החולים, והשני כי אין כל אִזכור של נפילת משקולת מטרקטור.

אוסיף למעלה מהצורך כי גם אילו הייתי מקבלת את גרסת התובע העובדתית, ספק בעיני אם הוא צלח את משוכת הוכחת המקרה כנכנס בגדר תאונת דרכים כמשמעה בתוק הפלת"ד. ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". ה"שימוש ברכב מנועי" הרלבנטי לענייננו הוא תיקון דרך או טפול דרך שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו.

אבל למטה מזה הוא מתקן עצמו ומשיב שבעצם הוא לא יכול לנסוע ללא המשקולת (עמ' 15 ש' 1-2).

...

אין חולק כי התובע נפגע בתאונת עבודה ברם במוקד פסק הדין ניצבת ההכרעה אם התאונה ארעה בנסיבות עליהן הוצהר שאז אפשר שתתקיים הגדרת תאונת דרכים, (בכפוף לקביעה שעסקינן בתיקון או טיפול דרך) או שמא ארעה כתאונת עבודה בנסיבות אחרות שאינן מקימות עילה לפי חוק הפלת"ד. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בעדות התובע ובמסמכים הרפואיים ושקלתי את הדברים, דין התביעה להדחות מחמת אי הרמת הנטל במידה הנדרשת.

מעבר לחוסר העקביות שבעדות המדברת בעד עצמה, והמעיבה על מכלול המהימנות והנסיון לרתום את התשובות לטובת הענין, נראה כי המסקנה הסופית לפיה ניתן היה להמשיך בנסיעה, מעלה שאין מדובר בתיקון הכרחי לצורך המשך הנסיעה.

מכל הטעמים לעיל העובדתיים והמשפטיים, הנטל לא הורם דיו ודין התביעה להדחות.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

בגין פציעתו הוא תובע פיצויים מכוח חוק הפיצויים מאת מבטחת הרכב המעורב, היא הנתבעת 3, ולחילופין תובע הוא את הנתבעים מס' 1 ו-2 - מעבידו ומבטחתו - בעילת רשלנות מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] ככל שיקבע שהארוע אינו בגדר תאונת דרכים.

כך, נטען, התאור בתצהיר אינו מתיישב עם האמור בכתב התביעה שבסעיף 5 שבו תוארה התאונה כך: "עם סיום הרכבת המערכת הסולארית אצל הלקוח היה על התובע להעמיס ציוד וחומרי עבודה חזרה לרכב העבודה (למשאית) לפתע נפלה על רגלו השמאלית זוית מגולבנת שהתחלקה מהמשאית וחתכה את כף רגלו". נוסף על כך, בתביעה שהגיש למוסד לביטוח לאומי (בטופס תביעה לדמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה) תיאר התובע את התאונה כך: "בזמן העמסת ציוד נפל ברזל על הרגל" (מוצג ד' למוצגי הנתבעת 3).

בחקירתו עמד התובע על גירסתו כפי שפורטה בתצהיר, ולשאלתי שב ותיאר בלשונו את נסיבות התאונה: "אנחנו גמרנו את העבודה במקום, התחלנו להכניס ציוד לאוטו. סיימנו להכניס את הציוד. אנשים הלכו לשטוף ידיים, לשירותים, לדבר בטלפון. אני נשארתי שם עמדתי ליד האוטו מאחור ליד הדלתות. אחרי עבודה אני צריך להוריד את התומך. אני הורדתי נעל ואת התומך, אחרי זה קבלתי מכה מהזוית שיצאה. אני לא נגעתי באוטו. לא יודע איך זה קרה" (עמ' 12 לפרוטוקול).

סיווג הארוע ותחולת חוק הפיצויים ה"שימוש" הרלוואנטי ברכב מתוך הגדרת השמוש בסעיף 1 לחוק הפיצויים הוא: "לרבות הדרדרות או היתהפכות של הרכב או היתנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" (ההדגשה שלי – י.א).

...

איני מקבלת את טענת הנתבעת 3.

איני מקבלת את טענת הנתבעת 3 כי יש לזקוף לחובת התובע את הימנעותו מהבאת עדים, ובכלל זה בוריס ועובדים נוספים שעבדו אתו ביום התאונה.

אוסיף כי גם העובדה שמי מהעובדים פנה לשטוף את ידיו ואמור היה להחזיר את הסבון לארגז הרכב לפני הנסיעה, אין בה, לדעתי, כדי להוביל למסקנה שהתאונה ארעה במהלך פריקה וטעינה של הרכב.

סיכום לאור כל האמור אני קובעת כי התובע נפגע כתוצאה מנפילת חלק ממטען הרכב כשהרכב חנה, אשר הוכרה בהוראת החוק המרבה כשימוש ברכב.

על כן, התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 נדחית.

פסק דין זה עוסק בשאלת סיווג התאונה, האם מהוה תאונת דרכים אם לאו.

דיון והכרעה: תאונת דרכים אין חולק כי עלייה לרכב מנועי מוגדרת בחוק כשימוש ברכב מנועי.

במסמך הרפואי מבית חולים סורוקה נרשם כי: "ניחבל...בזמן שטיפת אוטובוס...". במסמך הרפואי שערך פרופ' גבריאל שרייבר נרשם כי "....בזמן נקוי האוטובוס לקראת נסיעה, נפל ונחבל..". במסמך הרפואי שערך ד"ר מיכאל גוייצקי נרשם: "..נגשתי למיתקן השטיפה לנקות את השמשה, החלקתי ונפלתי על הבטון..". במסמך הרפואי שנירשם ע"י ד"ר יצחק בן ציון נרשם: "השמשה הקדמית הייתה מטונפת, השפרצתי עם צנור מים ושפשפתי עם מברשת, כשבאתי ללכת החלקתי ונפלתי.." בטופס לתשלום דמי פגיעה שמילא התובע הוא טען כי "..נסעתי לרחבת השטיפה ובזמן נקוי השמשה הקדמית החלקתי ונחבלתי..", הן בטופס לטפול רפואי לנפגע עבודה, נרשם "לטענת העובד החליק בשטיפה", והן בטופס של הודעה על תאונת עבודה שטען "תוך כדי שטיפה של השמשה הקדמית של האוטובוס, החלקתי ונחבלתי.." (כל ההדגשות של הח"מ).

...

אני קובעת כי באזור שטיפת האוטובוס מצויים סכנות בשל השמן וכן בשל המים והסבון ה נמצאים על רצפת אזור השטיפה, וכי על היה על הנתבעת לצפות זאת ולנקוט אמצעי זהירות בגין כך. וראו בעניין זה למשל ת"א 1761-07-09 מוחמד מחאמיד נ' טל – חמי בע"מ ואח' (פורסם במאגרים משפטיים), שם קבע בית המשפט כי המחזיקה של תחנת דלק חייבת לדאוג לניקיון התחנה ולנקוט באמצעי זהירות נוספים.

אני קובעת כי הייתה מוטלת על הנתבעת חובת זהירות לדאוג לניקיון רחבת השטיפה, ו/או לנקוט באמצעי זהירות אחרים כגון הנחת משטח נגד החלקה באזור שטיפת האוטובוסים, לצורך צמצום סכנת ההחלקה.

לסיכום התאונה נשוא התביעה אינה תאונת דרכים.