ביום 5.7.12, בזמן שהפועלים עבדו על מכשיר הויברטור, הפעלתי באותה עת המשאבה באמצעות השלָט, כאשר ביד אחת החזקת את השלָט, וביד אחרת כיוונתי את הצנור למקום צר לצורך יציקתו.
יצוין כי בתום החקירה הודה ב"כ הנתבעת 2, כי במידה והתאונה ארעה בנסיבות להן טען התובע, דהיינו שהוא עמד על הגג, כיוון את הצנור ובגלל לחץ הצנור והטלטלה שלו, הוא נפל מן הגג, כי אז אין ויכוח שמדובר בתאונת דרכים (עמ' 4 ש' 2 – 4 לפרו').
התובע הסביר באופן ברור ועקבי, מדוע למרות שמדובר בעבודה שבדרך כלל מבוצעת על ידי הפועלים, הרי שבעת הארוע הפועלים היו עסוקים בדברים אחרים והוא נידרש להחזיק את הצנור, אשר החל להיטלטל וגרם לנפילתו מהגג.
העובדה שהתובע דיבר בתעוד הרפואי על נפילה מגובה, איננה שוללת או סותרת את גירסתו בדבר סיבה שהביאה לאותה נפילה, שכן ברור שהחבלות שנגרמו לו נגרמו כתוצאה מנפילה, ועל כן זה הדבר החשוב לדיווח לגורמים הרפואיים, כאשר הסיבה בעטיה כי התובע נדחף מן הגג, אינה רלוואנטית לטפול הרפואי, והיעדר פירוט לגביה אינו פוגע בגירסתו של התובע.
לנוכח פסק דין חלקי זה באשר לסיווג התאונה כתאונת דרכים, ולנוכח גובה נכויי תקבולי המוסד לביטוח לאומי, מוצע כי התובע והנתבעת 2 ישובו וינהלו משא ומתן בנסיון לחסוך את שמיעת ההוכחות בתיק.
...
נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את גרסתו של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה.
בהתאם לגרסת התובע, וע"פ ההלכה הפסוקה (כמו גם בהתאם להצהרתה של הנתבעת 2 בדיון) - אני קובע כי מדובר בתאונת דרכים, אשר לגביה חל חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975.
בנסיבות אלה, ולנוכח הכלל בדבר ייחוד העילה, אני דוחה את התביעה בעילה החלופית הנזיקית, של תאונת עבודה מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].
