סיווג עובד שעתי או עובד חודשי זכאות לתשלום דמי חגים

דיון והכרעה- בהתאם להלכה הפסוקה, שאלת תחולתו של צו הרחבה, תוך היתייחסות ל"סוגי העובדים והמעסיקים שעליהם חל הצוו" כאמור בסעיף 28(א) לחוק ההסכמים הקבוציים, הנה שאלה שבעובדה המשולבת בקביעה משפטית לגבי סיווג עסקו של המעסיק (ראו דב"ע נג/3-125 אלכס שרר - רהיטי דימור בע"מ, פד"ע כז 158 (1993).

לפיכך, ובהנתן כי שכרו הכולל של המנוח במשך 30 חודשי עבודתו הנו 180,514.25 ₪ ברוטו, זכאים התובעים לפצוי חלף אי הפקדה לפצויי פיטורים עבור המנוח (חלק המעסיקה, בדומה לקביעתנו לענין פיצוי בגין חלף הפקדה לקרן פנסיה) בסכום של 10,830.85 ₪ האם התובעים זכאיים לתשלום דמי חגים? התובעים טענו, כי המנוח לא קיבל תשלום עבור דמי חגים שחלו בתקופת עבודתו.

כלומר, עובד יומי או שעתי שהשלים שלושה חודשי עבודה במקום העבודה יהיה זכאי לתשלום בעד תשעה ימי חג יהודים או בעד ימי החג לפי דתו, שלא חלו בשלושת חודשי עבודתו הראשונים ולא ביום המנוחה השבועי, ובכל מקרה שבו לא נעדר סמוך ליום החג אלא בהסכמת המעסיק.

...

בית הדין לאחר שקיבל תגובת התובעים לבקשה ואת תשובת הנתבעת לתגובה הורה בהחלטתו מיום 25.06.18, כך "מעיון בכתבי הטענות ובתצהיר התובעים, הרי שעולה כי התובעים כוללים בתצהירם סעד שלא כומת במסגרת כתב התביעה המתוקן. אומנם, התובעים ציינו בכתב התביעה המתוקן כי הם מבקשים פיצוי בגין ההפסדים שנגרמו לטענתם בשל העובדה כי הנתבעת לא ביטחה את המנוח בביטוח פנסיוני, אולם התובעים לא כימתו סעד זה ולא הציגו חישוב כלשהו המלמד על הפיצוי הנדרש על ידם. על כן, אין מנוס אלא לתקן את כתב התביעה פעם נוספת וזאת על מנת לכלול מלוא הסעדים הכספיים בהתאם לחוות הדעת שצירפו התובעים לתצהיר, וזאת כדי לאפשר לנתבעת להתגונן בפני טענות התובעים בהקשר זה. על כן, על מנת לייעל את ההליכים, יפעלו הצדדים כדלקמן: התובעים יגישו כתב תביעה מתוקן התואם את הרכיבים והסכומים המופיעים בתצהיר, וזאת תוך...הנתבעת תגיש תוך ... ככל שתטען הנתבעת טענות עובדתיות או משפטיות חדשות בכתב ההגנה המתוקן (השני) ובתצהיריה, יהיו רשאים התובעים להשלים את התייחסותם במסגרת החקירה הראשית או במסגרת תצהיר משלים.

לסיכום- לאור כל האמור לעיל, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים: סכום של 7,360 ₪ בגין פדיון ימי חופשה.

יתר רכיבי התביעה נדחו במלואם כן נדחות טענות הקיזוז של הנתבעת.

הוצאות ושכר טרחת עו"ד- בהתחשב בתוצאה אליה הגענו ובהתחשב בכך שקבלנו חלק ניכר מרכיבי תביעת התובעים (אך לא את הרכיב הגבוה ביותר) ובהתחשב גם בתיקונים שביצעו התובעים בכתב התביעה שחייב את הנתבעת בהגשת כתבי כתבי הגנה מתוקנים וכן בשים לב לטענות הצדדים לענין "הוצאות לדוגמא", החלטנו לחייב את הנתבעת גם בסכומים הבאים: סכום של 4,500 ₪ בגין הוצאות משפט.

המחלוקות המחלוקות הטעונות הכרעה בהליך הן כדלהלן: האם התובע היה עובד חודשי, כטענתו, או עובד שעתי, כטענת הנתבעת? בהתאם לכך – האם יש לבחון את זכאות התובע לדמי חגים? ככל שהתובע היה עובד שעתי – האם יש לפסוק לתובע דמי חגים? מה היו שעות עבודתו של התובע והאם הוא זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות? לעניין זה: האם קובצי המחשב שהגישה הנתבעת ואשר לטענתה משקפים את שעות עבודתו של התובע, הם בגדר "פנקס שעות עבודה" לעניין סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958? בהתאם לכך – על מי מוטל נטל ההוכחה בהליך? מה המשקל הראייתי שיש לתת לראיות הצדדים שהוגשו בתמיכה לגירסתם לגבי שעות עבודתו של התובע? מהו המשקל הראייתי שיש לתת לתצלומי כרטיסי העבודה שהתובע צירף לתצהירו? והאם קובצי המחשב הנ"ל, אף אם אינם "פנקס שעות עבודה", כוללים רישום מהימן של שעות עבודתו של התובע? האם התובע פוטר ללא הודעה מוקדמת, כטענתו, או שהתפטר ללא הודעה מוקדמת כטענת הנתבעת? בהתאם לכך, האם התובע זכאי לפצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, או שמא זכאית הנתבעת לקזז מכל סכום שיגיע לתובע פיצוי בגין התפטרות ללא הודעה מוקדמת.

בית הדין סבור שהנתבעת הרימה את הנטל להוכיח את גירסתה, שכן עדות התובע תומכת בגירסתה: ראשית, התובע טען תחילה בחקירתו הנגדית שהוסכם על העסקה שעתית לפי 28 ש"ח לשעת עבודה אך בפועל הנתבעת שילמה לו פחות מכך (בין 25.50 -26 ₪).

...

רביעית, איננו מקבלים את טענת התובע, לפיה גרסת הנתבעת בדבר העברת דיווח יומי בעל פה על שעות עבודה על ידי מנהל התפעול מחמד שקיר למר אבו סביח מהמשרד להנהלת חשבונות שנתן שירותים לנתבעת –תומכת בגרסת התובע.

עדות זו מקובלת עלינו.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 5898 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.16 (אמצע תקופת העבודה) עד לתשלום בפועל.

התובע חתם על הסכם העסקה (מתורגם לשפתו, טיגרית) ביום 8.9.2016 ממנו ניתן ללמוד כי סוכם על שכר יסוד השעתי היה 27 ₪ נטו (ס' 6.1); בנוסף לשכר היסוד שולמה לתובע תוספת גלובלית בעבור עבודה בשבת, בחג ובשעות נוספות בסך 6 ₪ נטו לשעת עבודה (ס' 6.2); החזר הוצאות נסיעה בהתאם לצוו הרחבה הישתתפות המעסיק בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה בסך 2 ₪ נטו לשעת עבודה ס' 6.3); ודמי הבראה בסך 1 ₪ נטו לשעת עבודה (ס' 7).

זכאות התובע לדמי חגים לטענת התובע, הנתבעות לא שילמו לו דמי חגים, הוא העמיד עצמו לרשותן ככל שחפצו, בסמוך למועדי החג ולאחריהן, כאשר השיבוץ נעשה על ידי הנתבעות ולפיכך הוא זכאי לתשלום דמי חג. לטענתו בגין תקופת העסקתו, הוא זכאי ל24 ימי חג בסך כולל של 7,200 (300 ₪ *24).

בהתאם לפסיקה, הנטל המוטל על העובד התובע דמי חגים הוא לפרט את ימי החג שבגינם הוא תובע, על מנת להראות כי מדובר ביום חג שעשויה לקום לו זכאות בגינו – למשל כי החג לא חל בשלושת חודשי העבודה הראשונים או ביום שבת (ככל שהתובע עבד ימי שישי).

בסיכומיו טען התובע כי סיווג הנכוי היה תחילה "ארוחות" ולאחר מכן שונה ל"בגדי עבודה" ותיקן רכיב תביעה זה לסך של 3,565 ₪ (31 חודשי ניכוי * 115 ₪).

אלא שבאותם המקרים נקבע כי במקרה בו תמה תקופת האשרה של העובד או שעבודתו הופסקה משום שהועסק ללא אשרה ובשל כך הופסקה העסקתו של העובד הזר, יהיה זכאי לפצוי פיטורים (ר' סע"ש 29626-04-14 KATHIR YACOB – שאול עקיבא, ניתן ביום 2.8.2016, סע"ש 35627-05-14 MUHAMAD FAHARADI ואח' – ד.א. מוסך פלוס נתיבות בע"מ, ניתן ביום 4.8.2016).

...

משכך, ושעה שמתלושי השכר עולה כי התובע קיבל תמורה בעד עבודה בשעות נוספות, כך עד לחודש אוגוסט 2016, כאשר לא הוכח בפנינו אחרת כטענת התובע והתובע כלל לא הסביר את התחשיב שערך ובמה הוא שונה מאופן חישוב שעות נוספות על ידי הנתבעות – וכאשר שעות עבודתו התאימו לשעות אותן עבד התובע בהתאם לדוחות הנוכחות, לא מצאנו כי התובע זכאי לתשלום בעד שעות נוספות עד לאוגוסט 2016.

עם זאת, שעה שתלושי השכר היו פרושים בפני התובע והוא לא ערך את חישוביו לפיהם ואף לא הפחית מסך חישוביו את התוספת הגלובלית ששולמה לו החל מאוגוסט 2016 החל מהשעה הראשונה בה עבד, לא מצאנו כי על בית הדין לערוך חישובים אלו ולשמש 'לבלרו' של התובע ולפיכך אין לקבל את תביעתו הכוללנית גם אשר לתקופה זו. משכך, התביעה לשעות נוספות נדחית.

סוף דבר הנתבעות תשלמנה לתובע, יחד ולחוד, את הסכומים שנפסקו לעיל, תוך 30 ימים אחרת הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל את הסכומים הבאים – סך של 4,496 ₪ כהחזר ניכויים פנסיונים, סך של 13,823 ₪ כפיצוי חלף הפרשות לפנסיה ולפיצויים.

בכתב התביעה המתוקן, שבו הסעד הכספי הועמד על סך של 1,085,825 ₪, תבע המערער זכויות שונות המגיעות לו, לטענתו, ובכללן: פצויי פיטורים; פדיון חופשה; הפקדות לקופת גמל; הבראה; אבטלה; פיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד; פיצוי בגין אי עריכת שימוע; פיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר (אי מסירת תלושי שכר); פיצוי בעד נזק בלתי ממוני (כגון אובדן בטחון תעסוקתי, הזכות לצאת בפועל לחופשה, זכות ההתארגנות) שניגרם לו בשל סיווגו כ"עצמאי"; שכר בעד עבודה בשעות נוספות; הפרישי שכר בעד שעות עבודה רגילות; דמי חגים; זכויות מכוח צו ההרחבה בענף העץ (בגדי עבודה, נסיעות, אש"ל, הפרישי שכר בגין דרגות, תוספת ותק); חלף הודעה מוקדמת; הפקדות לקרן הישתלמות; אובדן כושר עבודה מכוח חוק שויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח – 1988 (להלן – חוק השויון); שווי רכב ושווי טלפון סלולארי מכוח חוק השויון.

דמי חגים – בית הדין האיזורי קבע כי אין להביא בחשבון עלות העסקת עובד שכיר את הזכאות לדמי חגים, כיוון שמשולמת למרכיב השכיר משכורת חודשית, הכוללת את התשלום עבור ימי חג שחלים בתקופת העבודה, והזכאות לתשלום עבור ימי חג היא רק לעובדים יומיים או שעתיים.

...

בהקשר זה קבע בית הדין האזורי כי במהות נערך שימוע למערער וזאת במסגרת השיחה אליה זומן, אולם הן בשיחה זו והן בעדותו לפני בית הדין לא סיפק המערער הסבר מניח את הדעת להיעלמות הטבעת "בלשון המעטה". גם בקביעה עובדתית זו אין מקום להתערב, ולא מצאנו כי העובדה שבעלה של הלקוחה העיד ולא הלקוחה עצמה גורעת מתוקפה של קביעה עובדתית זו. בנסיבות המקרה הנדון, שבהן נערך למערער שימוע (גם אם לא כונה כך); גם כעובד המערער לא היה נהנה מהגנה ארגונית; בית הדין האזורי קבע כי ההתקשרות הסתיימה בנסיבות חמורות המצדיקות לשלול זכאות לפיצויי פיטורים ואילו המערער קיבל למעשה את פיצויי הפטורים שהיוו חלק מהתמורה הקבלנית - הנסיבות של סיום ההתקשרות מצדיקות שלא לחייב את המשיבה בתשלום פיצוי לא ממוני.

לנוכח המסקנה אליה הגענו, לא מצאנו מקום להידרש בנסיבות מקרה זה למכלול השיקולים האחרים אותם יש להביא בחשבון בפסיקת פיצוי לא ממוני.

סוף דבר – בנסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

לתובע לא הייתה שליטה בעיניין סיווגו כעובד שעתי או חודשי וכן ביחס לכמות השעות אותן נידרש לעבוד.

מהטעם הזה, לא מצאתי כי ההפניה לפסק הדין בעיניין אסלטי יש בה כדי לסייע לתובע, מה גם שהעניין שנידון שם נגע לעצם הזכאות לדמי חגים מקום בו העובד נעדר יום לפני ויום אחרי החג.

ביחס לטענת התובע לפיה היה צריך לחשב את זכאותו גם לחודש 8/2020 - הרי שבהתאם לתעודת עובד ציבור מיום 13.6.23 התובע לא השלים 25 ימי עבודה בהתאם לסעיף 176א(א)(1), ועל כן הוא אינו זכאי לקבלת תשלום מענק.

משזו מסקנתי, לא מצאתי מקום לקבוע מסמרות ביחס להחלת החוזר על עובד המועסק שישה ימים בשבוע, מקום בו הוא מועסק "בכל הימים האפשריים". משכך, אינני נידרשת לטענות הנוספות שהעלה הנתבע, על אף שיש בהן כדי לחדד את הקושי בקבלת טענות התובע - שכן, צודק הנתבע בטענתו לפיה בנגוד לעובד חודשי המשתכר שכר קבוע בין אם עבד 21 ימים בחודש ובין אם עבד יותר, הרי ככל שמבוקש להוסיף ימי עבודה לעובד שעתי לצורך חישוב הזכאות כבעניננו, הרי שיש להוסיף גם שכר עבודה עבור ימים אלו שכן שכרו נגזר מכמות השעות שהוא מבצע.

...

התובע לא ביקש לזמן את המעסיק לעדות ולא צירף את הסכם העסקה או כל מסמך אחר ממנו ניתן יהיה ללמוד על תנאי העסקתו ומשכך אין בידי לקבלן.

אינני מקבלת את טענת התובע כי יש לחשב את ימי העבודה "מבלי להתעמק בכמות הימים" ואת הטבלה שצורפה בסעיף 22 להודעה מיום 17.1.23, בהיעדר אחיזה שבדין לטענות אלו.

כללו של דבר התביעה נדחית.