בשנת 2007, בעקבות שינוי הגדרת פרט המכס 85.25 בשיטה המתואמת הבינלאומית לסיווג טובין, הוגדר רכיב המיקרוגל על ידי סוכן המכס של התובעת ככרטיס שיווק וקליטה וסווג לפרט מכס 85.17 לצוו תעריף המכס בו מסווגים "מכשירי טלפון ומכשירים אחרים לשידור או לקליטה או של קול, תמונות, או נתונים אחרים" (העמודים הרלבאנטיים מצו תעריף המכס צורפו כנספח ג' לתצהיר אלקלעי).
משכך, לאור מהותו הנ"ל של רכיב המיקרוגל ונוכח העובדה, כי הוא מהוה רק רכיב אחד בגלאי מיני רבים ולא משמש כמרכיב העקרי במוצר, הרי שפרט 85.31-9010 לצוו תעריף המכס, בו מסווגים גלאים כמוצר סופי, אינו פרט המכס הנכון לסיווגו.
לטענתה, לו הגיע בית המשפט למסקנה, כי לאור העובדות אשר הוצגו לפניו, קיים פרט מכס אחר בו ניתן לסווג את הטובין שבמחלוקת, אשר לא הוצג על ידי מי מהצדדים בהזדמנות הראשונה, עליו לפסוק, כי הטובין יסווגו בפרט מכס זה, וזאת בכדי להביא למימוש התכלית של גביית מס אמת אשר גוברת על הצורך בהטלת כללים נוקשים בסוגיות מסוי מורכבות.
...
אני סבורה, כי לו הייתה התובעת מגלמת במחיר המוצר הסופי הנמכר על ידה את תשלום המכס אשר נדרשה לשלם, ניתן היה לצפות, כי מחיר המוצר יעלה ולא ירד, ואף לו הירידה במחיר נבעה מתנאי השוק, כטענת הנתבעת, הרי אין בכך כדי לשנות את העובדה, כי הירידה במחיר המוצר נעשתה גם לאחר שהתובעת נאלצה לשלם מכס בגין רכיב המיקרוגל.
המסקנה ההגיונית היא, לטעמי, כי תשלום היתר אכן לא גולם במחיר המכירה של מוצרי התובעת ללקוח הסופי, וכי התובעת זכאית לפיכך ליתר בהתאם לסעיף 6 לחוק מיסים עקיפים.
סיכום
נוכח האמור לעיל, תוצאת ההליך הינה, כי התביעה מתקבלת במלואה, כך שעל הנתבעת להשיב לתובעת סך של 488,541 ₪.