סיווג יחסי עבודה: זכיין, שותף או עובד

טענות התובעת נימוקי התביעה כוללים טענות לפיהן הסכומים נגבו שלא כדין ובחוסר סמכות, תוך סיווג לקוי של דרישת התשלום המהוה בדיעבד תשלום מס, וזאת שעה שיש לראות בפעילותה של התובעת ככזו שאינה מקיימת את תנאי החוק והפסיקה להשתת חיוב בהיטלי פיתוח, כמו גם העדר זיקה בין עבודות הפיתוח לבין הנכס בגינו נידרש ההיטל.

מיתחם בז"ן פועל משנות השלושים של המאה שעברה מתוקף זיכיון מנדאטורי ל-70 שנה, אשר נרכש, לימים, עי חברת בתי זיקוק לנפט ונהנַה בשעתו ממעמד מוניציפאלי מיוחד (אקס טריטוריאלי).

עם זאת, הוכח כי התובעת לא היתה שותפה בהקמת תשתית ביוב כלשהיא במיתחם ולא הישתתפה במימונו בכל דרך.

גם אם משתמשי מיתחם בז"ן הקימו חיבורים לביבים הפרטיים של כל אחד מהם, ובין אם נכנה אותם בנסיבות הענין ביב צבורי או ביב פרטי, הרי בסופו של דבר, מתחבר הביב לביב מאסף (שאף ממשיך למט"ש) שלא יכול להיות חולק שאלו מתקנים צבוריים של התאגיד ועל כן התובעת נזקקת לחיבור זה. מכל מקום, ואף אם הייתי מקבלת את פרשנות התובעת, הרי לקביעה זו יש אולי נפקות לעניין השבת החלק היחסי בו נשאה התובעת בהקמת הביוב, ברם, היות והתובעת לא טענה טענת קזוז ביחס לחלקה בהקמת מערכת הביוב במיתחם, שכן אין חולק כי לא נשאה בכל סכום, אין בסיווג הקונקרטי במקרה שלפני, להעלות או להוריד.

...

אני סבורה כי שעה שמפעל מים אחר מספק את המים (כמו בעניננו- מקורות) והתובעת נהנית מהתשתית של מקורות וממשיכה להיות מחוברת אליו, אין זה סביר לחייב אותה בתשלום היטל לתאגיד.

אין בידי לקבל את הטענה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, התאגיד היה זכאי לחייב את התובעת בהיטל ביוב, ואין לתובעת עילה להשבת הסכום ששילמה בגין זאת לפיכך נדחית התביעה ברכיב זה. ביחס לרכיב אגרת הנחת צינורות, וכפי שהוסבר בסעיף 74 לפסק הדין, אני מחייבת את התאגיד להשיב לתובעת סך של 215,627 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום ע"י התובעת ועד התשלום בפועל ע"י הנתבע, בהתאם לסעיף 35 לכלי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בענין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), תשע"א-2011, תוך ששמורה לתאגיד הזכות להטיל את ההיטל לכשתצא לפועל ביצוע העבודה של החלפת הספק/ מקורות או בעת החיבור, לפי בחירת התאגיד, ככל שאלו אכן ימומשו בסופו של יום.

התובע נידרש להציג כי הוא מתווך מטעם אנגלו סכסון (העסק הנו זכיין של הרשת) בכל היתקשרות עם לקוח, פירסום ואמצעי שיווק (סעיף 17 לתצהיר התובע שלא נסתר וכן עדות גב' מלוכנא בעמ' 40 שורות 19-26).

לטענת הנתבעות התובע ניהל עסק בשותפות עם החברה בלבד, גב' מלוכנא לא פעלה בחוסר תום לב (טענת התובע בדבר קיום יחסי עובד ומעסיק נשמעה לראשונה לאחר סיום ההיתקשרות) ועל פי הפסיקה חיוב אישי יהא מקום בו הוכחה תרמית, עירוב נכסים, מימון דק או הברחת נכסים.

גם לעניין שיעורו של הפצוי – קיימים שיקולים רלוואנטיים שבית הדין יכול להביא בחשבון, בין היתר ולאו דוקא לפי סדר חשיבותם, כגון: האם מדובר במערכת יחסים קיבוצית שבה גלומות זכויות לא כלכליות בעלות משמעות (לעומת יחסי עבודה אצל מעסיק לא מאורגן); מידת חוסר תום הלב מצידו של המעסיק או מצידו של העובד; האם המעסיק ניסה ביודעין לעקוף את דיני העבודה, או שמא שגה בתום לב בסווג ההיתקשרות; מי הכתיב את מודל ההיתקשרות בין הצדדים – כך למשל הסכמה אמיתית של העובד, או יוזמה ברורה מצידו להגדרתו כ"קבלן" מתוך אינטרסים שלו, רלוואנטיות לצורך הפחתת סכום הפצוי, ובמקרים המתאימים (בפרט כאשר המעסיק אולץ להסכים ולכן אין לראותו כאחראי אפילו להעדר בדיקה) - עד כדי ביטולו; מידת הניצול של חולשת העובד ותלותו במעסיק (ככל שקיימת); האם נעשה סיווג שגוי כלפי עובדים נוספים; חלקו של העובד בהחלטה לאמץ את מתכונת ההעסקה הקבלנית; המידה שבה חרגו תנאי ההיתקשרות בפועל מהנדרש על פי דיני העבודה; גובה התמורה הקבלנית ששולמה לעומת השכר החלופי וזאת כאינדיקציה הן למידת רצונו החופשי של העובד והן להקף התועלת הכלכלית שהפיקו המעסיק או העובד מהסיווג השגוי; האם הוצע לעובד לתקן את הסווג השגוי ולעבור למעמד של "עובד" תוך כדי תקופת העבודה, כאשר לצורך כך יש לקחת בחשבון את עתוי ההצעה וכן את מידת סבירותה והגינותה.

...

עיקר טענות הנתבעות: יש לדחות את התביעה במלואה.

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.

לא מצאנו מקום לפסיקת פיצויי הלנה מאחר ולטעמנו התגלעה מחלוקת של ממש וטעות כנה באשר לעצם החיוב ו/או גובהו.

התובע טוען עוד כי חזר לעבוד בראשית חודש אפריל 2016 ואולם לא הייתה לכך השפעה על הכישלון שנחל הדוכן, כהגדרתו, ועל הכנסותיו הנמוכות (ס' 21 בתצהיר התובע וכן עמ' 15 שורות 29-32).

בית המשפט באותו עניין מוסיף וקובע: "על מנת לסווג טעות כטעות הפוגמת בכריתתו של ההסכם והמצדיקה את ביטולו, לעומת טעות שאינה אלא טעות בכדאיות העסקה, יש צורך לבדוק ולבחון את תנאי ההסכם ואת הנסיבות האופפות את כריתתו, על מנת לחלץ מהם תשובה לשאלה מהו, אם בכלל, הסיכון לטעות שנטל על עצמו מי מהצדדים או שנטלו שניהם, בין במפורש ובין מכללא, בעת כריתת ההסכם." מטענות התובע בתביעתו כאן עולה שלדידו הוא לא נטל כל סיכון בעת חתימת הסכם הזיכיון, ועמדה שכזו אין לקבל.

ה"כשל" היחיד לכאורה ביחסי הצדדים הוא בציפייתם כי הקמת דוכן בשדרת המעצבים בניהולו של התובע תהיה כדאית מבחינה כלכלית ותניב להם רווחים.

מדובר כאמור בחוזה ארוך טווח היוצר שותפות מסוימת בין הצדדים.

...

לאור האמור נדחות טענות התובע הן בעניין גובה נזקיו והן בעניין חיוב הנתבעת לשאת בכך.

לפיכך אני מורה על דחיית התביעה.

לאור כל האמור אני מורה על דחיית התביעה ללא צו להוצאות.

עופר אמנם טען, על יסוד צורת התשלום ל"הסטוק חדרה", שרוני לא היה שכיר, אך בהיבט העובדתי עופר העיד שהפעילות של רוני הייתה "מנהל הרשת... מנהל לכל דבר ועניין. יד ימיני. יד ימינו של גבי, יודע הכל, בקיא בכל, שותף לכל. לכל ההחלטות. מנהל כשמו כן הוא". בית הדין בדיעה, שבבחינת סממני הפן החיובי של מבחן ההישתלבות, הסממן היחידי שמצביע, לכאורה, על העסקת רוני "כגורם חצוני" – הוא צורת תשלום השכר לחברה בבעלותו של רוני.

בהתאם לדיעה שרוב ההרכב של בית הדין הארצי לעבודה תמך בה בפסק הדין בארבעת הערעורים שעימם הוכרע גם העירעור בעיניין לוי, אין מקום שלא להכיר ביחסי עובד ומעסיק אשר היתקיימו בפועל, על פי המבחנים הרלוואנטיים, גם במקרים שבהם הגורם הפעיל והיוזם מאחורי הלבשת אותם יחסים בלבוש משפטי פורמאלי של יחסים קבלניים או יחסים מסחריים אחרים, היה העובד.

.". ... כפועל יוצא מהעקרונות המנחים שפורטו לעיל, ובהיתחשב בכך שאין בישראל כיום פיתרונות חקיקתיים לסיווג השגוי או אכיפה חיצונית בקשר לכך (כפי שקיימת למשל בארצות הברית באמצעות רשויות המס, ובחלק ממדינותיה גם באמצעות קנסות אזרחיים.... חובתנו כערכאה השיפוטית האמונה על חוקי העבודה, בעת יישומם של הכללים המשפטיים בסוגיה מושא הדיון שהיא שאלת מפתח בדיני העבודה, להכווין את ההיתנהגות הרצויה של מעסיקים ומועסקים גם יחד, באמצעות כללים אשר יתנו תמריץ שלילי ומרתיע מראש (ex ante) מפני סיווג שגוי מודע של "עובדים" כ"קבלנים עצמאיים".

בכל הנוגע להתכתבויות במסרוני ווצפ מול זכיינים, ספקים, עובדים או גבי ועופר, שבוצעו לאחר השעה 17:00, בית הדין סבור שלא הוכח שהן נכתבו תוך כדי עבודה רצופה לאחר שעות העבודה.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעות תשלמנה לרוני את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10.1.19: שכר עבודה לחודש 12/18 בסך 4,304 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 19748-05-19 מיתוס סטריט פוד עזריאלי בע"מ נ' מיתוס רמת החייל בע"מ ת"א 1805-05-19 מיתוס רמת החייל בע"מ ואח' נ' מיתוס סטריט פוד עזריאלי בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת נאוה ברוורמן המבקשים : 1. סטריט פוד ביי מיתוס 2. יעקב עבד ע"י ב"כ עוה"ד יפעת עמית המשיבות: 1.מיתוס סטריט פוד עזריאלי בע"מ 2. לימור קיסוס ע"י ב"כ עוה"ד לימור בן נון נחמני החלטה

התובעת העיקרית היא חברה אשר מחזיקה במספר חברות בתחום המזון, ומפעילה רשת זכיינות לממכר מזון מהיר העונה לשם "מיתוס סטריט פוד". המשיבה 1 רכשה זכיינות להפעלת סניף בקניון עזריאלי.

בהתאם להסכם הזכיינות, אשר צורף לכתב התביעה, עולה כי שי קיסוס (להלן: "שי"), אשר לא נתבע בתביעה זו, היה שותף בזכיינות הסניף והוגדר בהסכם יחד עם לימור כ"זכיין"; עוד עולה מנספח רשם החברות, נספח 1, כי שי הוא מנכ"ל במשיבה 1 ואינו בעל מניות בה (ראו נספח 2 לכתב התביעה וסעיף 6 לכתב התביעה וההסתייגויות מטעם המשיבות בסעיף 68 לכתב ההגנה- סעיפים קטנים 68.1-68.3).

המבקשים חוזרים וטוענים כי ההליך, כפי שהוגש, מיתעלם מהאישיות המשפטית הנפרדת של החברה וכי קיומו יהווה הלכה למעשה הרמת מסך, הליך חריג השמור למקרים קצוניים בלבד של שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת, דבר שלטענתם לא נעשה במקרה זה. המשיבות טוענות שעצם הבקשה החוזרת שהוגשה, לטענתן, ללא בסיס משפטי או עובדתי מהוה שימוש לרעה בהליך המשפטי, והשתת עלויות כספיות על המשיבות, על מנת שטענותיהן לא ישמעו ובכדי לסרבל את התיק.

המשיבות סיווגו את טענות המבקשים לשלוש וטענו כי יש לשלול כל אחת מהן: יש לפנות להליך של תביעה נגזרת- המשיבות מזכירות שהראשונים שפתחו בהליך משפטי בין הצדדים היו המבקשים, והם אלו שבקשו להרים את המסך בין המשיבה 1 ללימור וטענו כי לאחרונה יש "אחריות מנהלים" בגינה יש לחייבה אישית (מפנות לסעיפים 33-31 לכתב התביעה).

בהקשר זה, ראו כאמור, בין היתר, את סעיף 12 לתשובה, במסגרתה הועלו טענות המשיבות ביחס לרישום ונפקותו, אשר מתאימות ונכונות לעניינינו: עסקינן במסמך רישמי מאת רשם החברות, אשר משקף את המצב לאשורו.

...

דיון והכרעה יאמר כבר עתה כי לאחר שטענות הצדדים נבחנו, דין הבקשה – דחיה ולהלן הנימוקים; ראשית, יש להידרש לסמכות העניינית; תחילה, יש לציין כי ההחלטה שניתנה ביום 27.11.19 לא קבעה מסמרות, שכן היא לא הועברה כלל לתשובה, והיא ניתנה בעיקר בהקשר של מתן הארכה להגשת כתב ההגנה.

כזכור, בית המשפט לא נעתר למתן ארכה וניתנה הוראה להגיש כתב הגנה.

סוף דבר דין הבקשה – דחייה.