סיווג החלטת בית משפט מחוזי: פסק דין או החלטה אחרת

מאימתי יש למנות את המועד להגשתו של העירעור – ממועד המצאת פסק הדין או הפסיקתה? בפתח הדברים עליי להדרש לשאלה מאימתי יש למנות את הימים להגשת ערעור על פסק הדין – מיום המצאת פסק הדין או שמא מיום המצאת הפסיקתה שניתנה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 20.4.2021.

על מנת לבחון את שאלת סיווגה של פסיקתה הנתנת על-ידי בית המשפט, ובפרט את השאלה האם יש במתן הפסיקתה להאריך את המועד להגשתו של ערעור על פסק הדין, ניתן להשתמש בכלים ה"רגילים" המוכרים בפסיקה לסיווגן של החלטות כ"פסק דין" או "החלטה אחרת". המבחן המרכזי המשמש לסיווגן של החלטות בהקשר זה הוא "מבחן הסופיות" או מבחן "סגירת התיק", שעיקרו בשאלה האם ההחלטה נשוא הדיון סיימה את בירור המחלוקת בין הצדדים ו"סגרה" למעשה את ההליך המשפטי (ראו: ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי, פ"ד מז (1) 152, 158 (1993); רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל, פיסקה 4 (17.8.2006); בע"מ 3240/13 פלונית נ' פלוני, פיסקה י' (14.7.2013)).

...

לכל אלה יש להוסיף את הצהרת המערער בפתח הערעור כי פסק הדין טרם הומצא לו, הצהרה שכאמור אינה דרה בכפיפה אחת עם הרישומים במערכת "נט המשפט". אם כן, אני סבורה כי בנסיבות העניין המערער לא הצביע על טעם המצדיק את הארכת המועד להגשתו של הערעור.

סוף דבר התוצאה היא כי הערעור שבכותרת הוגש באיחור וכי המערער לא הצביע על "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשתו.

אשר על כן, אני מורה על מחיקת הערעור שבכותרת.

תחילה, ביום 30.7.2017, ניתנה החלטתי באשר לסיווג החלטת בית המשפט המחוזי, האם יש מקום לראותה כ"פסק דין חלקי", או שמא מדובר ב'החלטה אחרת'.

אברהם ועודד לא היו שבעי רצון מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ומשכך הגישו בו ביום לבית המשפט המחוזי, "בקשה דחופה למתן הבהרה ביחס להחלטת בית המשפט מהיום". בית המשפט המחוזי נתבקש להבהיר "כי לצורך מתן פסק דין סופי [...] ישמשו אך ורק כתבי הטענות והראיות שהוגשו בהליך עד כה". בהחלטה מיום 19.1.2021 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת ההבהרה, וזאת ללא תגובה מאת יגאל, ותוך חיובם של אברהם ועודד בהוצאות לטובת אוצר המדינה.

...

בית המשפט המחוזי הוציא תחת ידו שורה של החלטות, ולא כולן מתיישבות בהכרח זו עם זו. מכל מקום, החלטתו העדכנית של בית המשפט המחוזי מלמדת, כי בסופו של דבר, טענתו של יגאל, שלפיה יש לנהל את ההליך מתחילתו בקשר לשאלת שיעור אחזקות הצדדים בחברות – התקבלה.

עוד טוענים אברהם ועודד, כי החלטת בית המשפט המחוזי, שלא לאפשר כל הליך של גילוי מסמכים, חוסה תחת סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, ואין מקום לדון בערעורו של יגאל על כך. גם טענה זו אין בידי לקבל.

אשר על כן, דין הערעור – להתקבל.

][ רקע ביום 2.9.2022 ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין שבו התקבלה תובענת המשיב 1 (להלן: המשיב) להכרזה כי הבעלים של דירה מסוימת הוא המערער 2 ולא המערערת 1, שהייתה רשומה כבעלים.

כלומר, במסגרת פסק הדין בית המשפט היתייחס לזכאותו של המשיב לקבלת הוצאות המשפט שבהן נשא, אולם לא קבע את סכום ההוצאות וגם לא הורה לצדדים להגיש טיעון משלים בעיניין זה. במקרים דומים שנבחנו בפסיקה בעבר נקבע כי כאשר בית המשפט קובע בפסק הדין מי מבעלי הדין יישא בהוצאות, ומעיד על עצמו כי "קם מכיסאו", יש לסווג החלטה מאוחרת שניתנה לשומת ההוצאות כ"החלטה אחרת" (ראו, למשל, בש"א 1611/21 קינד נ' הררי (14.4.2021); ע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס (19.7.2012); ע"א 7069/14 אורות העמקים חב' לשיווק ויבוא חומרי חשמל בע"מ נ' גוויס ס. פ. אי (12.11.2014)).

...

המשיב לא נעתר לבקשה, ולפי הטענה, חרף האמור הערעור הוגש באיחור.

המסקנה מכל האמור לעיל היא כי הערעור הוגש באיחור משמעותי.

על כן, דין הערעור להימחק.

אלא שעמדה זו למעשה מבקשת לקרוא אל תוך המילים "פסק דין" שבפרט 26 גם את המילים "החלטה אחרת", כך שהסכום הנקוב בו ישולם בגין "בר"ע על פסק דין או החלטה אחרת של בית משפט מחוזי בעירעור". פרשנות מעין זו מרחיקת לכת מלשונו הפשוטה של הפרט, ומשכך לא מצאתי לנכון לקבלה.

אמנם צודק המערער כי הפסיקה עליה עמדה הרשמת עסקה בשאלת סיווג ההליך, אולם הבחנה זו בין "פסק דין" ל"החלטה אחרת" עומדת בעינה גם בכל הנוגע לקביעת גובה האגרה.

...

בתשובתו לערעור טען המשיב כי יש לדחות את הערעור על הסף מפני שהסעדים המבוקשים בו הם תיאורטיים שעה שההליך שבגינו שולמה האגרה והופקדה הערובה הסתיים זה מכבר.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, כמו גם בתשובות שהוגשו לו, הגעתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

כמו כן, לא מצאתי כי יש בטענה בדבר אי-הישימות של החלטת הרשמת, כמו גם בטענה בנוגע להנחיות שקיבל המערער בעבר ממזכירות בית משפט זה, כדי לשנות מן המסקנה האמורה.

הערעור נדחה אפוא.

בית המשפט המחוזי בתל אביב –יפו בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 30368-07-23 משרד האוצר – נציבות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין נ' נ.ר ואח' לפני כבוד השופטות ש. יעקובוביץ-אב"ד, מ. עמית-אניסמן, א. מור-אל המערערת משרד האוצר – נציבות מס הכנסה ומיסוי מקרקעין ע"י ב"כ עו"ד מורן זיו המשיבות 1. נ.ר ע"י ב"כ עו"ד אורי ירון ואח' 2. עריית פתח תקווה (פורמאלית) ע"י ב"כ עו"ד אהרון שפרבר ואח' פסק דין

לאחר שבית המשפט (כב' סגנית הנשיא השופטת אביגיל כהן), בירר את מהות ההליך (פסק דין או החלטה אחרת) וקיבל את עמדת המשיבה-1, לפיה היא משאירה לשיקול דעת בית המשפט כיצד לידון בהליך והאם להעתר למבוקש בעירעור, ניתנה החלטה לפיה סיווג התיק ישונה לע"א והוא יועבר לדיון לפני הרכב תלתא.

...

בחינת מסכת השיקולים הרלוונטיים בנסיבות העניין ואיזונם מביאים לידי מסקנה שלא היה מקום להורות על מחיקת ההודעה לצד השלישי ולכל הפחות ראוי היה לדון ולקבל את הבקשה לעיון חוזר.

בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחברותיי לקבל את הערעור ולהורות על ביטול פסק הדין המורה על מחיקת ההודעה לצד שלישי.

מיכל עמית - אניסמן, שופטת התוצאה הערעור מתקבל.