בהכרעת הדין בעיניינו של הנאשם נקבע כי: "על-פי הודאתו בעובדות דלהלן, ובהתאם להצעת בית המשפט שהועלתה בסוף הישיבה שנערכה ביום 25.10.20... שאותה הנאשם מקבל, הנאשם מזוכה מהעברות של סחיטה באיומים ושל קשירת קשר לסחיטה באיומים, שיוחסו לו באישום הראשון בכתב האישום, וחלף זאת הוא מורשע בעבירה של הפרת אמונים, בשים לב למעמדו הבכיר של הנאשם בהסתדרות המורים וכיושב-ראש ארגון המורים לחינוך גופני – הפרת אמונים שבאה לידי ביטוי בנגוד העניינים שבו היה הנאשם מצוי מול הגב' בטי דהן, ובהיותו מודע לתלותה הכלכלית בהסתדרות המורים ובארגון המורים לחינוך גופני; וכן שבאה לידי ביטוי בקבלת טובות הנאה מגב' בטי דהן, לרבות סכום הצ'ק בסך 30,000 ₪ ומימון חלקי של נסיעות לחו"ל ושל נופשים בישראל, ובכלל זה נסיעה חינם למרוקו של אשת הנאשם (ושל בתו), בשווי מיצטבר של יותר מ-30,000 ₪, אך פחות מהמיוחס בכתב האישום ...".
(ההדגשות בציטוט דלעיל ובציטוטים דלהלן הוספו ואינן במקור, אלא אם כן צוין במפורש אחרת).
ב-ע"פ 6368/09 זקן נ' מדינת ישראל, בפיסקה 7 (12.7.2010) (להלן: "עניין זקן"), היתייחס כב' השופט נ' הנדל להבחנה בין איום ובין אזהרה או עצה והוסיף:
"כדי לחדד את הנקודה הייתי מוסיף כלי עזר לסיווג עבירה כעבירת איום בדוגמא האמורה: יש לשאול האם ראובן באמרו – "אם לא תשלם כסף תקבל מכות" – מעוניין ברישא או שמא חרד מהסיפא של הדברים.
כך, למשל, בטי התלוננה בפני הנאשמת כי עבודה שהיתה אמורה להגיע אליה, אל בטי טורס – הגיעה לגורמים אחרים, תוך שהדגישה כי דובר על עסקים "דו צדדיים": "בתחילת הדרך שדובר על עסקים, דובר שזה יהיה דו צדדי, ולדעתי זה לא מה שהיה בפועל, עבודה שהיתה צריכה להגיע אלינו, בסופו של דבר עברה לגל ספורט, לדורון הפקות, לצוקי יעלים ועוד. בעיניי זה לא חברי..."; ובהמשך היא הוסיפה כי "... [ו]אני עדיין טוענת שלא היתה שום הכנסה מצד של יוסי ואכן זה היה ההסכם שסוכם בעל פה ולצערי לא בכתב...".
הנאשמת טענה בהתכתבות, בין השאר, כי: "אני באמת לא יודעת על מה את מדברת ואני ממש אשמח אם תעדכני אותי. יוסי לא קשור לעניין. אם הובטח לך משהו על ידי יוסי ולא מומש אני לא יודעת מזה. אם ציפית לדברים מסוימים שלא קרו ולא פנית אליי זו לא אשמתי... בלי שום קשר היה סיכום ביני לבינך. הכל מפורט בדו"ח. חבל באמת שלא נכתב הסכם בכתב... או שפשוט הסידור הזה כבר לא ממש מתאים לך... אבל [אם] את עדיין רוצה לעמוד מאחורי ההבטחה שלך שבכל הכנסה נתחלק חצי חצי, אז גם לזה נוכל למצוא פיתרון...".
אך לאחר ש-בטי הבהירה לה כי "... על אף ההבטחות של אבא שלך להזרים עבודה למשרד ובכל להתחלק, בפועל אני מתחלקת איתך בעבודה שבכל מצב היתה שלי, ועם זאת לא פסלתי את הדוח, אני שוב מציינת שזה יהיה בנכוי ההוצאות שקשורות בעקיפין להכנסות. כל ההטבות שחולקו במשך השנה הנן מהסכום הגלובאלי... תמוה בעיניי שזה לא ברור לך שהציפיות שלי מהכנסה נוספת נגוזו... אני אכין את הדוח בהקדם האפשרי ואשלח לך את התוצאות הסופיות" – השיבה הנאשמת: "תמוה בעיני שאת לא מזכירה את העבודה שכן הוזרמה למשרד ואת כל העזרה שקבלת ממנו בהפקת האירועים של הכנסים וכמה הוא התאמץ למענך לאורך כל הדרך ודוקא מתרכזת במה שלא קיבלת. מעניין גם למה לא ציינת את כל הטענות האלה בשיחה שהיתה לך איתו... טוב כבר אמרת פעם שהוא לא עושה כלום ורק אחרים טורחים כל הזמן...".
המכתב של בלוש (ת/1טו) ועדותו בבית המשפט: בשלב מסוים הבין בלוש כי בטי מעבירה כספים ללא ידיעתו, לרבות לצורך מימון חופשות של מישפחת אפרת; על כן, כתב בלוש ל-בטי, ביום 16.2.06, כי "לא מקובל עליי לממן את יציאות החופשה של המשפחה לא בארץ ולא בחו"ל... אני מבחינתי לא מאשר את 2 ההוצאות האחרונות של המשפחה שכרגע גולמו כהוצאה בחברתנו".
ביחס לתגובתה של בטי למכתבו העיד בלוש כי "בטי אמרה ... אתה תמים אתה לא יודע איך מתנהלים העניינים בתחומים של ועדי עובדים ומועצות מקומיות וכדומה... אמרתי לה יכול להיות שאני תמים אבל אני לא עובד עם הדברים האלה".
עוד מסר בלוש בעדותו כי בטי פנתה אליו בבקשה שישתתף בתשלום לנאשם: "שמר יוסי אפרת ביקש ממנה כסף ואם אני מוכן לשלם תשלום עבור פעילויות משותפות אמרתי אני לא רוצה לשמוע מזה אני לא בעסק ואני לא נותן לאף אחד שום דבר... בזה ניגמר העניין... בערך פעם בשנה היא באה אלי ואמרה לי"; וכן כי בדיעבד הוא הבין מדוע "הכניסו" את בטי למינהל: "בהמשך לאחר שבדקתי בספרי הנהלת החשבונות שלנו בחברה וראיתי שיש כל מיני טובות הנאה שניתנו לכל מיני מקורבים וכדומה הבנתי למה הכניסו אותה".
טבלת ההיתחשבנות (ת/1יג): בצד השמאלי של המסמך נרשם על ידי בטי לנאשמת: "לידיעתך – שותפות משמעתה חלוקה שווה בהכנסות הוצאות והפסדים".
העולה מן המקובץ הוא שלמעט גירסתה של בטי (ועדות בנה-אודי) אין כל ראיה לכך שהנאשמים סחטו את בטי או איימו עליה בפגיעה בפרנסתה.
(1) אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת;
(2) אם היה בעד עשיה או בעד חדילה, השהיה, החשה, האטה, העדפה או הפליה לרעה;
(3) אם היה בעד פעולה מסוימת או כדי להטיות למשוא פנים בדרך כלל;
(4) אם היה בעד פעולה של הלוקח עצמו או בעד השפעתו על פעולת אדם אחר;
(5) אם ניתן מידי הנותן או באמצעות אדם אחר; אם ניתן לידי הלוקח או לידי אדם אחר בשביל הלוקח; אם לכתחילה או בדיעבד; ואם הנהנה מן השוחד היה הלוקח או אדם אחר;
(6) אם תפקידו של הלוקח היה של שררה או של שירות; אם היה קבוע או זמני ואם כללי או לענין מסוים; אם מילויו היה בשכר או בלי שכר, אם בהיתנדבות או תוך קיום חובה;
(7) אם נילקח על מנת לסטות מן השורה במילוי תפקידו או בעד פעולה שעובד הציבור היה חייב לעשותה על פי תפקידו".
...
פתח דבר 3
המענה לכתב האישום 7
עיקרי הראיות מטעם המאשימה 8
המוצגים העיקריים שהוגשו על-ידי המאשימה 8
עיקרי העדויות המרכזיות מטעם המאשימה 19
עיקרי הראיות מטעם ההגנה 24
המוצגים העיקריים שהוגשו על-ידי ההגנה 24
עיקרי העדויות מטעם ההגנה 24
תמצית טענות הצדדים 33
תמצית טענות המאשימה 33
תמצית טענות ההגנה 34
דיון והכרעה 34
גדר המחלוקת והשאלות שאינן שנויות במחלוקת 34
ניתוח הראיות העיקריות 36
גרסת בטי 36
עדות אודי 44
עדות בלוש 45
עדות מוניק 45
עדות אזולאי 46
הראיות החפציות העיקריות 47
גרסת הנאשמת 49
עדות יובל 55
גרסת חמדה 55
השאלות השנויות במחלוקת והטעונות הכרעה 56
(1) השאלה הראשונה שבמחלוקת: האם קיבלה הנאשמת (עם הנאשם) מ-בטי טובות הנאה בדמות מימון חופשות פרטיות? 57
החופשות בחו"ל 57
החופשות בישראל 70
(2) השאלה השניה שבמחלוקת: האם הוכחו העבירות של סחיטה באיומים ושל קשירת קשר לסחיטה? 72
כללי 72
יסודות עבירת הסחיטה באיומים 73
מן הכלל אל הפרט 76
(3) השאלה השלישית שבמחלוקת: האם מימון החופשות וסכום השיק הם טובות הנאה המהוות עבירה או שמקורם בהסכם לגיטימי בין בטי לנאשמת כטענתה? 80
מעורבות הנאשם כנהנה המרכזי ממימון חופשות על ידי בטי 81
שמו של הנאשם נכלל בטבלאות ההתחשבנות כמי שזכאי יחד עם הנאשמת לניצול כספים/הוצאות מ-בטי 81
מעורבות הנאשם בהזרמת עבודה ל-בטי 83
גרסת הנאשמת 85
(4) השאלה הרביעית שבמחלוקת: האם ניתנה לנאשמת הזדמנות סבירה להתגונן מפני עבירות שלא יוחסו לה בכתב האישום – לקיחת שוחד והפרת אמונים/סיוע? 86
(5) השאלה החמישית שבמחלוקת: האם הוכחו העבירות החלופיות של לקיחת שוחד והפרת אמונים/סיוע והאם ובמה יש להרשיע את הנאשמת? 91
יסודות העבירה של לקיחת שוחד – כללי 91
סיוע ללקיחת שוחד 94
מן הכלל אל הפרט 95
הפרת אמונים 100
(6) השאלה השישית שבמחלוקת: האם יש לקבל את עתירת המאשימה להרשיע את הנאשמת גם בגין עובדות שלא נטענו בכתב האישום? 101
סיכום ומסקנות 102
סוף דבר 103
פתח דבר
ביום 7.12.16 הוגש כתב אישום (להלן: "כתב האישום המקורי") נגד נאשמת 3 (להלן גם: "הנאשמת" או "ליאת") ונגד שני נאשמים נוספים – נאשם 1, יוסי וסרמן (להלן: "וסרמן"), שכיהן בתקופה הרלוונטית לכתב האישום בתפקיד מזכ"ל הסתדרות המורים (להלן גם בקיצור: "ההסתדרות"), ונאשם 2, יוסי אפרת (להלן גם: "הנאשם" או "יוסי"), שבתקופה הרלוונטית היה יו"ר אגף תרבות ואירועים בהסתדרות המורים ו-יו"ר ארגון המורים לחינוך גופני והוא גם אביה של הנאשמת.
בנסיבות המקרה דנן החלטתי לדחות את עתירת המאשימה בעניין זה וזאת מהסיבות הבאות:
ראשית, מאחר שאין מדובר בעובדות שלא היו ידועות למאשימה עת הוגש כתב האישום, כי אם בעובדות שלגביהן היתה התייחסות בחומר החקירה, ואף על פי כן המאשימה לא מצאה לנכון לכלול אותן בכתב האישום.
כמו כן, שוכנעתי כי היתה לנאשמת הזדמנות סבירה להתגונן (לפחות) מפני העבירה של סיוע ללקיחת שוחד, שבה עתרה המאשימה (לחלופין) להרשיע את הנאשמת, הגם שהעבירה לא נזכרה בכתב האישום, וכן כי יש מקום להרשיע בה את הנאשמת, וזאת מהטעמים שפורטו לעיל.
סוף דבר
סוף דבר, הנאשמת מזוכה מהעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ושל סחיטה באיומים, שיוחסו לה בכתב האישום, וחלף זאת היא מורשעת בעבירה של סיוע ללקיחת שוחד, לפי סעיף 290 יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין, וזאת על בסיס חלק מהעובדות שנטענו בכתב האישום, אשר הוכחו מעבר לספק סביר, כמפורט לעיל – בשים לב גם לכך שכאמור לעיל לנאשמת היתה הזדמנות סבירה להתגונן מפני העבירה החלופית האמורה (סיוע ללקיחת שוחד), שיסודותיה הוכחו מעבר לספק סביר.
