המשיב טען עוד, כי יש להורות על דחיית העתירה על הסף, מחמת חוסר סמכות עניינית של בית המשפט לידון בעתירה, מאחר שבהתאם לסעיף 3 לחוק הערר, ועדת הערר היא הערכאה המוסמכת לידון במחלוקת שבין הצדדים, שנוגעת לחיוב המחזיקים, ובכללם העותרת, בשומות ארנונה מתוקנות בגין השטחים המשותפים, שלגביהם מתנהלים המחזיקים בהליכי השגה וערר, כמתחייב על פי הוראות חוק הערר.
עם זאת, בעניינינו, גם אם עולות מהעתירה טענות, ביחס לסיווג הנכסים, גודל השטחים או זהות המחזיקים (טענות שכאמור, על הצדדים לבררן על פי ההליכים הקבועים בסעיף 3 לחוק הערר), הרי שטענות אלה מועלות כטענות נילוות לסוגיה העיקרית, שהיא נסיגת עריית עכו, באופן חד צדדי, מהסכם הפשרה בו נקשרה עם העותרת, תוך חיוב העותרת ויתר המחזיקים בשומות ארנונה מתוקנות רטרואקטיבית מראשית שנת 2015.
תיקון רטרואקטיבי ייערך, תוך איזון בין האינטרסים השונים שעל כף המאזניים: מחד, עניינו של הפרט בסופיות ההחלטה בעיניינו ואנטרס ההסתמכות שלו על ההחלטה, מאידך, האנטרס הצבורי של קיום החוק וגביית מס אמת.
...
בנסיבות שתוארו ולנוכח התהיות שעולות מהתנהלות העירייה, סבורני, כי במקרה הנדון לא מתקיימות הנסיבות, אשר מצדיקות חיוב העותרת ויתר המחזיקים בשטחים המשותפים בתשלום ארנונה רטרואקטיבי, אלא מהמועד בו הבהיר המשיב את רצונה וטעמה של העירייה להשתחרר מהסכם הפשרה, קרי מיום 07/07/16.
משבאתי לכלל מסקנה כי החלטת הרשות להשתחרר מהסכם הפשרה נופלת ולו בדוחק במתחם הסבירות, בכפוף למועד ההשתחררות כאמור, הרי שהאכסניה המתאימה לבירור טענות נוספות שעניינן סיווג הנכסים, גודלם ו/או זהות המחזיקים בשטחים המשותפים בקניון היא בוועדת הערר.
סוף דבר
סיכומם של דברים: בנסיבות העניין, דין העתירה להתקבל חלקית, במובן, זה שאני מתירה את השתחררות עיריית עכו מהסכם הפשרה החל מיום 07/07/16, כך שחיובי השומה הרטרואקטיביות שנשלחו על ידי המשיב דינם להתבטל.
