קביעת התעריף על פי שימושי הנכס נעשית תוך סיווג הנכסים לסוגי שימושים שונים (מגורים, בתי מלאכה ומפעלי תעשייה, בתי תוכנה ועוד).
בעמ"נ (ת"א) 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעריית תל אביב יפו (2007) (להלן: עניין גאו דע), דנתי בסיווגו לצורכי ארנונה של בית עסק שפעילותו בהמרת מסמכים מנייר לפורמט דיגיטאלי לשם יצירת ארכיון ממוחשב, שלטענת המערערת שם, היה על המשיב לסווגו כ"תעשייה" או "בית תוכנה". בעיניין גאו דע דחיתי את טענת המערערת, כי יש לסווג את עסקה בסווג של "בית תוכנה" (אז נקבע סיווג זה בסעיף 3.4.3 לצוו הארנונה של הערייה).
...
לאור כל האמור, סיכמה הועדה את החלטתה, כך:
"העוררת לא עמדה, אפוא, בנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה כי עיקר הפעילות שלה בנכס היא של ייצור תוכנה. לפיכך אנו דוחים את הערר."
טענות הצדדים
המערערת טוענת, כי היא אכן עונה על הגדרת סעיף 3.3.3 לצו הארנונה וכי סיווגו הנכון של הנכס הוא "בית תוכנה". על פי הטענה, ועדת הערר שגתה עת קבעה כי עיקר עיסוקה של המערערת בנכס, כמותית ומהותית, אינו בייצור תוכנה.
לאור כל האמור, החלטת הועדה לפיה אין לסווג את המערערת כ"בית תוכנה" הינה החלטה סבירה וראויה ואין מקום להתערב בה.
סיווג הנכס כ"בתי מלאכה, מפעלי תעשייה"
המערערת טוענת, כי היה על הועדה, לכל הפחות, לסווג את הנכס לפי סעיף 3.3.1 לצו הארנונה כ"בתי מלאכה, מפעלי תעשיה", באשר עיסוקה בייצור תוכנה.
"
בעניין המספרות נדרש בית המשפט העליון למבחן הפירוש המילוני, למבחן תכלית החוק הנוגע להחרגת בתי המלאכה והענקת תעריף מוזל דווקא להם, ולשיקולי אחידות פרשנית וקבע, כי הן המשמעות המילונית, הן תכלית החוק והן טעמי אחידות פרשנית תומכים במסקנה לפיה יש לסווג מספרה תחת הסיווג "בית מלאכה", וזאת בוודאי כך שעה שמדובר בהכרעה בינארית בין סיווג שיורי לסיווג ספציפי.
במצב דברים זה, מקום בו לא חל על עסקה של המערערת הסיווג "בית תוכנה" ובהעדר סיווג בצו הארנונה שבנדון שהוא מתאים יותר לפעילות הנדונה, הרי שחל הסיווג השיורי "בניינים שאינם משמשים למגורים."
סוף דבר
החלטתה של ועדת הערר הינה החלטה ראויה, שאינה חורגת ממתחם הסבירות ועל כן אין מקום להתערב בה.
הערעור נדחה.
