סיווג "עקרת בית" לפי הוראות חוק הביטוח הלאומי

על כן, שונה סיווג התיק והנתבע נידרש להגיש כתב הגנה.

נוכח מועד הפסקת העבודה של התובעת והפסקת תשלום גמלת נכות כללית מיום 1.2.15, הרי שבמועד הגשת בקשה לבדיקה מחדש ביום 12.9.17 נערכה לתובעת בדיקת מסלול עקרת בית/משתכרת ונימצא כי היא עונה להגדרת עקרת בית לפי סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי.

המסגרת הנורמאטיבית סעיף 195 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "עקרת בית" - כהגדרתה בסעיף 238, למעט אם מיתקיים בה אחד מאלה: (1)   היא עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים, או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד; (2)   היא חיה בנפרד מבן זוגה ולא גרה עמו תקופה של 24 חודשים לפחות בתכוף לפני הגשת התביעה למוסד; (3)   היא היתה זכאית, בתכוף לפני נישואיה, לקיצבה חודשית לפי סעיף 199(1);מיום 1.1.1996 (3) היא היתה זכאית, בתכוף לפני נישואיה, לקיצבה חודשית לפי סעיף 199(1) ובשל נישואיה בלבד, לא היתה זכאית עוד לקיצבה כאמור אילמלא הוראות פסקה זו; "עקרת בית נכה" - מבוטחת שהיא עקרת בית ושכתוצאה מליקוי אין לה כושר לבצע פעולות שמקובל לבצע במשק בית רגיל, או שכושרה כאמור צומצם עקב הליקוי, בין בבת אחת ובין בהדרגה, ב- 50% או יותר (לאי-כושר כאמור ייקרא להלן - אי-כושר לתפקד); סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי קובע: "עקרת בית" – אישה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית, ובכלל זה אשה כאמור שהיא חברת קבוץ מתחדש; דיון והכרעה התובעת עבדה כמטפלת לקשישים מספר שנים עד לחודש ינואר 2014, אז סיימה את עבודתה (ראו פרוטוקול דיון מיום 9.12.19, ע' 3 ש' 12-15).

...

במועד הגשת הבקשה החדשה התובעת כבר לא קיבלה קצבה, ולכן, אין מנוס אלא לראות את בקשתה כ"תביעה לקצבה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.

המסקנה, על כן, היא כי הנתבע פעל כדין עת בדק את זכאות התובעת לקצבת נכות כללית לפי המסלול של עקרת בית.

לסיכום נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.

דיון: ע"פ הפסיקה, משהוחזר עניינה של המערערת על ידי בית הדין לועדה לעררים בצרוף הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160).

בנקודה זו ציינה הועדה כי: "התובעת נבדקה כמשתכרת מאחר ונשואה ללא מבוטח (תושב שטחים) ואינה עונה על הגדרת "עקרת בית" לפי סעיף 238 לחוק הביטוח לאומי".

ככל שהמערערת סבורה כי הועדה טעתה בסיווגה וכי יש לראותה כעקרת בית – עליה לפנות בתביעה בעיניין זה לפקיד התביעות.

...

הוועדה ישבה מכוח פס"ד של כב' השופטת בר"ג מיום 16/5/13 (תיק -05-12 58547) (להלן: פסה"ד) אשר קבעה כי: "עניינה של המערערת יושב לפתחה של הוועדה הרפואית לעררים (אי כושר), באותו הרכב, על מנת שתבהיר האם בחנה את עניינה כמי שמשתכרת או כעקרת בית. ככל שראוי לבחון עניינה כעקרת בית הרי שתתן דעתה לקביעת הרופא המוסמך ולפיה יש להפנותה לאבחון במכון המתאים. ככל שתבוא הוועדה לכלל מסקנה כי אכן יש לבחון את כושרה של המערערת להשתכר בהתאם לאמות המידה המתאימות למשתכרת, תפעל כאמור בסעיף 9 לעיל". סעיף 9 לפסה"ד קובע כי: "מכל מקום, וככל שראוי לבחון עניינה של המערערת כמי שמשתכרת, הרי שדעתי היא שעל הוועדה ליתן דעתה ביתר פרוט להשכלה הפורמאלית המועטת של המערערת, שאמנם סיימה 12 שנות לימוד אך ללא בחינות בגרות. בדומה, על הוועדה ליתן דעתה ביתר פרוט לעובדה שהמערערת נעדרת כל נסיון תעסוקתי וכאמור לעיל מתקשה, בשלב זה, לראות בעצמה כמי שמשתתפת במעגל העבודה. באמור אין, כמובן, כדי לקבוע שמי שסבור כי אינו יכול להשתלב במעגל העבודה אכן אינו יכול להשתלב בו. עניין זה הוא בגדר מומחיותה של הוועדה. עם זאת ובנסיבות העניין, דעתי היא כי הדבר מצריך התייחסות מפורטת יותר. בתוך כך תבחן הוועדה גם את האפשרות למתן גמלה זמנית ולו לצורך תקופת שיקום מקצועי. ככל שתגיע הוועדה לכלל מסקנה כי המערערת לא איבדה מכושרה להשתכר ולו חלקית, תשוב ותבחן את ההשפעה המצטברת של כלל ליקויה על כושרה לעבוד, ובתוך כך תבחן האם המערערת אכן מסוגלת לעבודה שעשויה לכלול סביבה ממוחשבת". עיקר טענות ב"כ המערערת: ע"פ האמור בפסה"ד, היה על הוועדה להתייחס בצורה מפורטת להשכלתה הפורמאלית המועטה של המערערת - אך הוועדה לא נימקה עניין זה. בית הדין ביקש שהוועדה תתייחס לעובדה שהמערערת נעדרת כל ניסיון תעסוקתי וגם לעניין מסוגלותה להשתלב במעגל התעסוקה, אך גם בעניין זה הוועדה לא קיימה את האמור בפסה"ד, ולא נימקה כראוי ובצורה מפורטת.

ודוק: אין בכך כדי לפתור את הוועדה מלדון בכל העניינים שקבע פסה"ד. יחד עם זאת, משלא תצמח למערערת כל תועלת מההחזרה בנקודה זו - אין כל טעם מעשי בהחזרה לוועדה, ועל כן בנסיבות אלו דין הערעור להידחות.

סוף דבר: מכל האמור לעיל – הערעור נדחה.

כך למשל, תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית), התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות ביטוח נכות לעקרת בית) קובעת כי רף הנכות המינימאלי הנידרש לצורך זכאותה של נכה בסיווגה כעקרת בית הנו 50%, בעוד שנכה משתכרת נידרשת לעמוד ברף מינימאלי של 60% או 40% במידה וקיים ליקוי מסוים בגובה של 20% לפחות וזאת בהתאם להוראות סעיף 208(א) לחוק הביטוח הלאומי.

...

בית הדין האזורי בפסיקתו מתייחס למכלול נסיבותיה של המשיבה לצורך הכרעה בעניינה, והן – "המשיבה עבדה מירב חייה (לפחות 25 שנה) כאשר נכותה נגרמה עוד בתקופה שהיא הייתה עובדת ואף קיימת התאמה בין מועד תחילת הנכות הרפואית לבין מועד צמצום ההכנסות כתוצאה מהליקוי ובין מועד היציאה ממעגל העבודה כפועל יוצא מכך." עוד מתייחס בית הדין האזורי לעובדה שהמשיבה המשיכה לקבל תשלום מחברת ביטוח גם לאחר שחדלה לעבוד, וכך נקבע בפסק הדין: "אנו מסכימים עם הקביעה בעניין ענת מזרחי ]ב"ל (ת"א) 7857-10-16 ענת מזרחי – המוסד לביטוח לאומי (11.3.2020) – תוספת שלי, ו.ו.ל] שהתשלום מחברת הביטוח מהווה תחליף הכנסה אשר הינו שווה ערך לשכר עבודה מבחינה כלכלית." בית הדין האזורי קבע כי אין מקום להפלות בין המשיבה לבין גברים או לבין נשים לא נשואות רק בשל היותה אישה נשואה, וכי יש לקבל את התביעה לאור שקילת מכלול הנסיבות ובפרט – "העובדה שהתובעת עבדה כל חייה עד אשר הפסיקה לעבוד בשל מצבה הרפואי, את התביעות שהגישה לנכות רפואית סמוך למועד סיום עבודתה ואת הנכות הרפואית שנקבעה לה - אנו סבורים שאין מקום להפלות בין התובעת לבין גברים או לבין נשים לא נשואות רק בשל היותה אשה נשואה ועל כן אנו מקבלים את התביעה, וקובעים שעל המל"ל לבחון את תביעתה של התובעת לגמלת נכות כללית כמבוטחת משתכרת ולא כעקרת בית." הערעור טיעוני הצדדים במסגרת ערעורו טוען המוסד כי בית הדין האזורי שגה בפסק דינו עת סיווג את המשיבה לצורך זכויותיה לפי פרק ט' לחוק הביטוח הלאומי כמשתכרת ולא כעקרת בית.

נוכח כל האמור לעיל, שוכנעתי כי בנסיבות המקרה התקיים הרצף הדרוש ויש לקבוע את מעמדה הביטוחי של המשיבה לפי מעמדה במועד הגשת תביעתה הראשונה בגין אותו ליקוי בשנת 2011, ליקוי בגינו נאלצה לצאת משוק העבודה.

סוף דבר - דעתי היא כי דין הערעור להידחות ועל המוסד לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 7,500 ₪.

סוף דבר על דעת רוב חברי המותב: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט מיכאל שפיצר, נציג ציבור (עובדים) מר יוסי רחמים ונציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ – דין הערעור להידחות ועל המוסד לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 7,500 ₪.

תנאי מוקדם לזכאות סעיף 208(א) לחוק קובע כי "תנאי לקביעת אי- כושר להישתכר הוא שנקבעה למבוטח נכות רפואית.. בשיעור של 40% לפחות". לגבי עקרת בית קובעת תקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (הוראות מיוחדות לענין עקרת בית), התשמ"ד- 1984 (להלן- תקנות עקרת בית) כי "תנאי לבדיקת אי כושר לתפקד ולקביעת דרגת אי הכושר לתפקד הוא שנקבע לעקרת הבית אחוז נכות רפואית בשיעור של 50% לפחות". מהאמור לעיל עולה כי לצורך סיווג מבוטח כ"נכה" צריך שיתקיימו בו שני תנאים מוקדמים מצטברים: האחד - דרגת נכות רפואית העולה על הסף הרפואי הנידרש (40% כאמור בסעיף 208(א) או 50% לגבי עקרת בית כאמור בתקנה 3(א) לתקנות עקרת בית) והשני - איבוד כושר ההישתכרות הנובע מכך.

השאלה המתעוררת בעירעור זה היא, האם ניתן לסווג את המשיבה כ"נכה" או כ"עקרת בית נכה" כמשמעות מונחים אלה בסעיף 195 לחוק הביטוח לאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק או חוק הביטוח לאומי).

...

הערעור מתקבל כאמור לעיל.

אין מחלוקת כי בשנת 2001 לא הייתה המשיבה "עובדת". ברם, גם לא התמלאו לגבי המשיבה בשנת 2001 התנאים, שהיו עשויים לסווגה כ"עובדת" הנגזרים מההגדרת "עקרת בית" בסעיף 195 (1) לחוק, דהיינו: "עבדה כעובדת או כעובדת עצמאית תקופה של 12 חודשים רצופים או 24 חודשים אף אם אינם רצופים, מתוך 48 החודשים שקדמו להגשת התביעה למוסד". המסקנה המתבקשת לאור נתונים אלה היא, שדין ערעור המוסד להתקבל ויש לסווג את המשיבה כ"עקרת בית נכה" ולא כ"נכה".

לפנינו תביעתו של מר אמיר הנדל (להלן – התובע) נגד החלטת המוסד לביטוח לאומי (להלן – הנתבע) מיום 22.3.21 הדוחה את בקשתו לפטור אותו מתשלום דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ששילם כ"מישתכר" למרות שבפועל הוא היה "עקר בית". התובע הגיש תביעה זו כבקשה למתן סעד הצהרתי, שלפיו הוראות חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי או החוק) המתייחסות ל"עקרת בית" – חלות גם עליו.

ביום 18.7.22 הוגשה הודעה מטעם היועצת המשפטית לממשלה שלפיה הגדרת "עקרת בית" לפי חוק הביטוח הלאומי נדונה בפסיקה ואף הובאה להכרעתו של בית המשפט העליון בעיניין מני, שבמסגרתו עתרו בני זוג, איש ואשה, להחיל על העותר את הוראות החוק.

על כן אנו קובעים כי ניתן לסווג את התובע כ"עקר בית" לעניין חוק הביטוח הלאומי ודין התביעה להיתקבל.

...

משכך דין רכיב תביעה זה להידחות.

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

אנו מחייבים את הנתבע להשיב לתובע סך 7,000 ₪ בגין דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות שנגבו ממנו עבור השנים 2018-2021.