סטייה ניכרת של מחיצת האף

עפ"י מימצאי בדיקתו, התובעת סובלת משקע בקצה העצם הנזלית, סטייה של קצה האף לשמאל, סטייה ניכרת דו צדדית של מחיצת האף לימין והצרות דו צדדית של מעבר האויר (קשה מימין ובינונית משמאל) בנוסף לצלקת מעל לשפה עליונה באורך 1 ס"מ שאינה בולטת ולא גורמת לשינוי צורה.

...

לסיכום שאלה זו, על סמך התרשמותי מעדותה של התובעת, אשר קיבלה חיזוק בתמונות לפני ואחרי התאונה ובהבדל בין תוכניות טיפולי השיניים לפני ואחרי התאונה, נוכח הרישום החלקי במסמכי ביה"ח בתקופת האשפוז ובשים לב לכך שפגיעה בשיניים לא נשללה ע"י פרופ' לאופר (על אף ששאלת הקשר הסיבתי לא זכתה להתייחסות מפורשות בחוה"ד), אני קובעת כי התובעת איבדה שיניים קדמיות עליונות בתאונה.

מכאן, אני קובעת כי בתאונה הנדונה איבדה התובעת שתי שיניים עליונות קדמיות.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת את האגרה ששולמה עם פתיחת ההליך, את חלקה של התובעת בשכרו של פרופ' לאופר ושכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% מהפיצוי שנפסק.

זאת ועוד, לא ניתן להיתעלם מן העובדה, שהמבקש עבר ניתוח של שיחזור סגור של השברים באף, אשר הביא להטבה במצבו, ובכל מקרה, הוראת תקנה 69(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 מקנה דרגת נכות אך בגין סטייה ניכרת במחיצות האף.

...

בפני הועדות הרפואיות השונות הונחו מסמכים רפואיים אלה במלואם, הועדות היו מודעות למצבו הרפואי של המבקש ולתלונותיו בדבר איבוד חלקי של חוש הטעם והריח ואף התייחסו בצורה מפורשת לאבחנה זו. משקבעו הועדות הרפואיות מדרג ראשון מפורשות, כי הבדיקה שבוצעה למבקש מעלה כי מדובר באיבוד חוש ריח וטעם באופן חלקי בלבד, כאשר בדיקת EMG מיום 23/03/11 ובדיקה נוירולוגית מיום 28/08/10, נמצאה תקינה, עולה כי לא נותרה למבקש נכות בתחום אף-אוזן-גרון, ואינני סבורה, כי נפל פגם במסקנה זו או כי ראוי להיעתר לבקשת המבקש ולהתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת ועדות המוסד לביטוח לאומי.

לאור כל האמור, אינני רואה מנוס מלהורות על דחיית ערעורו של המבקש, שכן אין כל מקום להתערב בהחלטת בית משפט קמא לדחות את הבקשה להבאת ראיות לסתור.

סוף דבר נוכח האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הערעור.

יצויין בהקשר זה כי על פי תקנות המל"ל לצורך קביעת נכות בגין סטייה במחיצות האף, על הסטייה להיות "ניכרת". התובע טוען כי הוועדה היתעלמה ממצאים אובייקטיבים המתארים איבוד חוש הריח והטעם כתוצאה מהשבר שניגרם באף.

...

מקום בו לא עמדה בפני הועדה הרפואית התמונה הרפואית המלאה - עלול להיווצר ספק שמא המסקנה של אותה וועדה – מוטעית, ועל כן נגרם לבעל דין - תובע או נתבע- עיוות דין, שיעיב על פסק דינו בית המשפט.

הגם שהועדה התייחסה לתמונה בתעודת זהותו של התובע, אולם עמדו בפניה כל המסמכים הרפואיים והיא הגיעה למסקנה כי הסטייה במחיצת האף אינה מצדיקה קביעת נכות כלשהי.

משלא נמצא טעם שהוכר בפסיקה המצדיק הבאת ראיות לסתור, דין הבקשה להדחות וכך אני מורה.

בחוות דעתו ת/4מיום 2.4.07 הוא מסביר כי נגרם לתובע שבר מרוסק בעצמות האף שהוחזרו אמנם לקוו האמצע אך נותרה סטייה ניכרת של מחיצות האף שהביאה לשינוי ניכר של האף החיצוני ולהפרעה בנשימה.

...

כמו כן נראה לי להעדיף את מסקנותיו של ד"ר דנינו בתחום א.א.ג. על פני הערכתו של פרופ' יואכימס.

יחד עם זה, נראה לי כי משילוב הסעיפים 69(1) ו 69(2)(א) למבחנים, ניתן לזכות את התובע ב 5 אחוזי נכות: כל אחד מהם בפני עצמו אינו מקנה אלא 0 אחוזי נכות, אך כאשר יש גם שינויים קלים בצורת האף וגם הפרעה קלה עד בינונית בנשימה, בכ"ז בפנינו פגימה המצדיקה נכות.

כך גם באשר לעדויות שהובאו כאילו אילמלא התאונה היה התובע עתיד להתבסס בעסק של שליחויות, עד כי בא כוחו מפרט וטוען בסיכומיו כי "התובע היה יכול להגיע לשכר חודשי של 15,000 ש"ח (לחודש) אם לא למעלה מזה". הראיות שהובאו על ידי התובע בניסיון לבסס מסקנה זו הן מלאכותיות ואינן אמינות בעיני כלל ועיקר.

מהגליון הרפואי לפני הניתוח עולה כי באותה עת כמעט ולא היתה סטיה ניכרת לעין בגשר האף אולם מחיצת האף סטתה לשמאל "ומצרה משמעותית את מעבר האוויר" (עמ' 40 לפרוטוקול, שורות 17-19).

למעשה, עיון בתיעוד מגלה גם ממצאים תקינים אף יותר מאלה שנמצאו אצל המומחה ("סטייה של חלק גרמי של המחיצה לימין אך מעברי אף סבירים" – נ/5 מיום 12.4.01; "מעבר אוויר יחסית פתוח. נשימה טובה דרך האף" – נ/4, מיום 17.7.01).

...

לו היה המומחה מסביר מדוע מצא לנכון לסטות מהוראת הסעיף, ניתן היה לייחס להסבריו משקל רב. כאשר הסבר מעין זה לא בא, למעט האמירה כי מדובר בהפרעה בינונית לנשימה על פי היתרשמותו בבדיקה הקלינית הסובייקטיבית, קשה לייחס להתרשמותו זו משקל כה רב. בנסיבות אלה הגעתי לכלל מסקנה כי יש מקום להתערבות בקביעותיו של המומחה.

לנוכח ההשפעה התפקודית השולית למדי של הנכויות בתחום הא.א.ג והנוירולוגיה, אך גם מתוך החשש כי הנכות בתחום הנוירולוגי עלולה לגרום להיעדרות מעבודה כאשר היא מצטרפת לנכות האורטופדית (שלה נודעת משמעות תפקודית ברורה), הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבוע את השעור המשולב של הפגיעה התפקודית והגריעה מכושר ההשתכרות על 14%.

סוף דבר 53.

לנוכח כל האמור לעיל תשלם הנתבעת 3 לתובע סכום של 25,000 ₪ (בגין הנזק הלא ממוני והגריעה מכושר ההשתכרות) ואילו הנתבעת 5 תשלם לתובע סכום של 27,000 ₪ (בגין הנזק הלא ממוני, הפסד השכר בעבר והגריעה מכושר ההשתכרות).