סטייה מנתיב נסיעה תוך גרימת הפרעה וסיכון

על פי הוראות תקנות 40-41 לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961, "לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון" וכן "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". מן האמור לעיל עולה כי הנתבע פעל בנגוד לתקנות התעבורה שכן הוא סטה מנתיב נסיעתו תוך שהוא מפריע לתנועת כלי רכב בנתיב שלשמאלו, אליו הוא בקש לעבור, ומסיבה זו נאלץ לסטות חזרה לנתיב הימני, איבד את השליטה, סטה מנתיב הנסיעה לכיוון ימין ופגע במעקה הבטיחות.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם בתמונות הנזק, בתמונות ממקום התאונה ובאשר הוגש לי בתיק זה ולאחר ששמעתי העדים מטעם הצדדים מצאתי לקבל את התביעה במלואה.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 קובעת כי "(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". תקנה 41 לתקנות התעבורה מוסיפה וקובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעתו או כשהוא מתחל לנוסע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". תקנה 21 היא תקנה כללית המטילה חובת זהירות על עובר דרך ומורה כי על עובר דרך להתנהג באופן שלא "יקפח זכותו של אדם להשתמש שימוש מלא באותה דרך"; "יגרום נזק לאדם או לרכוש"; "יפריע את התנועה ולא יעכבנה" או יסכן חיי אדם".

...

הנתבעים ישלמו לתובע סך של 1266 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 200 ₪.

סך הכל ישלמו הנתבעים ביחד ולחוד לתובע סך של 1466 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

כך למעשה, הפר נהג רכב הנתבעת את הוראת תקנה 40(א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") הקובעת: "לא יסטה נוהג ברכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון." כמו גם, הפר נהג רכב הנתבעת את הוראת תקנה 41 לתקנות התעבורה הקובעת: "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש." 5.6.

...

על יסוד החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב לנסיבות התרחשות התאונה ולמוקדי הנזק בכלי הרכב, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהג רכב הנתבעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 75% ואילו נהגת רכב התובעת תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 25%, מהנימוקים המפורטים להלן: 5.1.

משכך, אני קובע כי רכב הנתבעת הוסט שמאלה כאשר נתיב הנסיעה השמאלי, עליו הוסע רכב התובעת, לא היה פנוי.

אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 6.1.

אין בידי לקבל טענה זו. תקנה 40(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 קובעת כי "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". ועוד, תקנה 41 לתקנות הנ"ל קובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". התובע העיד על עצמו כנהג משאית ותיק ומנוסה.

...

אין בידי לקבל טענה זו. תקנה 40(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 קובעת כי "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". ועוד, תקנה 41 לתקנות הנ"ל קובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". התובע העיד על עצמו כנהג משאית ותיק ומנוסה.

סיכום - לסיכום, מהמתואר לעיל, עולה כי התובע סטה מקו נסיעתו במהירות שאינה סבירה, ביחס למקום האירוע, לפני צומת מרומזר, שלא בבטחה ותוך כדי הפרעה לתנועה ואף סיכון אדם.

על כן, אני דוחה את התביעה.

תקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א -1961 קובעת כי "(א) לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". תקנה 41 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: התקנות) קובעת כי "נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעתו או כשהוא מתחל לנסוע ולא יסטה מקוו נסיעתו, אלא במהירות סבירה ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בביטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש". לכך יש להוסיף את תקנה 21 לתקנות התעבורה.

...

כך או כך, בהתאם לעמדות השונות שהובעו בפסיקה, דומה כי ככלל (אם כי ישנם חריגים) – עת מדובר בתובעות שהן חברות העוסקות בממכר או בהשכרת רכבים או בעלות מוסך משלהן, "יש מקום לסברה כי עלות תיקון הרכבים בפועל נמוכה יותר מזו המצוינת בחוות דעת השמאי מטעמן, וזאת לאור מעמדן המיוחד הנובע מגודלן ומפריסת העסקים הנרחבת שלהן. במקרים כאלו, עליהן להוכיח את עלות התיקון של רכביהן כפי שהתבצע בפועל....ואולם בניגוד לחברות ההשכרה /ליסינג, במקרה של תובע פרטי ההנחה הבסיסית היא כי הוא מתקן את רכבו בגובה חוות דעת שמאי, למעט נסיבות המלמדות על מסקנות אחריות בחומר הראיות...אף אני הבעתי דעתי כי הרציונל העולה מפסק הדין בעניין אוטו שי נכון גם למקרה של אדם פרטי, לאור העקרון של הוכחת הנזק בשים לב לכך שהרכב תוקן (תא"מ (נת') 10739-03-15 לואי עזבה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ). באותו עניין שנדון בפניי, התובע לא צרף קבלה ולא הבהיר הסיבה לאי צירופה. בכך עלה חשש לחוסר התאמה בין סכום השמאות לסכום התיקון בפועל...חוות דעת שמאית כראיה מלמדת על הנזק שנגרם לתובע בעקבות התאונה. כאשר הרכב תוקן ללא עלות או בעלות פחותה, הטענה המועלית היא שהמזיק ישלם מעבר לנזק שנגרם והוכח. אולם, כאשר ניתן על ידי התובע הסבר לאי צירוף האסמכתא לתיקון בפועל, ובשים לב לכך שמוגשת חוות דעת על ידי המומחה, אני סבורה כי נכון לשקול כל מקרה לנסיבותיו אם התובע עמד בנטל הראייתי להוכחת הנזק. זו המסקנה הנלמדת גם מסקירת פסיקת בתי המשפט בעקבות הלכת אוטו שי בנסיבות של תובע פרטי" (תא"מ (נת') 19309-07-16 שלמה תחבורה (2007) בע"מ נ' משה מנחם גורה (6.6.2018)).

מכל מקום, המחירים כשלעצמם סבירים ובשים לב לסכום המבוקש אל מול תשלום חוות דעת שמאי, אני סבורה כי בשים לב לכך שלא נלקח בחשבון רכיב המע"מ, ניתן לבצע אומדנא של הנחה (בדמות אחוז ממוצע) של 10% לחלקים ו-14% לעבודות עת אין מדובר בסכום גבוה מלכתחילה חלף דחיית התביעה עקב אי הצגת קבלה עת תוקן הרכב ומדובר בחברה בע"מ העוסקת בכלי רכב אל מול כך שאין חולק שנגרם נזק ושיקולי הנתבעת מנגד נלקחו בחשבון לצורך הפחתת גובה הנזק – סך של 2699 ₪ עבור הנזק הישיר וכן 1000 ₪ עבור שכ"ט שמאי (סך הכל 3699 ₪), וכן 1200 ₪ הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1300 ₪.